פוסטים מתויגים עם ביטולי הופעות

  • סנוב מוזיקה: שחררו מלורד

    הפרוצדורה מוכרת היטב: אומן מודיע על הופעה בארץ, אומן מודיע על ביטול ההופעה בארץ. היינו שם עם הפיקסיז, עם ת'רסטון מור, עם טיון יארדס - ועכשיו עם לורד. אנשים מתרגזים כאילו שזו הפעם הראשונה שזה קורה שאומן מבטל הופעה בארץ בגלל ה-BDS, כאילו שרק עכשיו נשבר ונמאס ולעולם לא נשמע את האנטישמית הזו יותר. ובכן, הגיע הזמן לשחרר.

    אחד מהטיעונים שעולים כנגד אומנים כמו לורד, היא איך היא יכולה להופיע ב-X (רוסיה, אמריקה, סין, ליכטנשטיין - יו ניים איט) אם היא מבטלת את הופעתה בארץ. זה למעשה טיעון מוסרי די כושל. זה כאילו שתשאלו טבעוני איך זה יכול להיות שהוא משתמש באייפון שיוצר בבתי יזע בסין. אבל בעולם האמיתי מוסר זה לא עניין של הכל או כלום. בעולם האמיתי כל אחד מאיתנו בוחר את המלחמות שלו, ומאוד קשה עד כדי בלתי אפשר לחיות בעולם מבלי לעבור על כלל מוסרי כזה או אחר. אני לא מנסה להצדיק את זה, אני פשוט אומר שככה זה, ואם אתם לא מסכימים איתי אז לכו למראה הקרובה ותסתכלו בה טוב טוב. אז אם לורד, למען העניין, מזדהה עם מאבק הפלסטינים בכיבוש אך לא עם קהילת הלהט"בקים ברוסיה, זה אולי נשמע לא טוב, אבל זה המצב שלה - מה שגם הלהט"בקים ברוסיה לא הרימו תנועת חרם תרבותי על רוסיה והפלסטינים כן, וקשה לי להאמין שלורד תעשה את זה בשבילם או תתחיל לצאת עכשיו נגד כל עוול שנעשה בכל מקום בעולם כי אז פשוט לא ישאר לה איפה להופיע.

    טיעון אחר הוא איך לורד יכלה לקבוע את ההופעה הזו מלכתחילה. כאילו, מה, היא לא יודעת שיש פה כיבוש? יכול להיות שאני טועה, אבל הניחוש שלי הוא שהיא פשוט לא מתעסקת בזה. יש לה מנהלים, יש לה בוקינג, קובעים לה הופעות והיא מהנהנת כי אומן סה"כ רוצה להופיע מול כמה שיותר מעריצים ולקבל כמה שיותר כסף. אממה, ברגע שאומן כזה מפרסם שהוא בא לארץ, רק אז בעצם יוצרים איתו קשר לגבי זה ומסבירים לו מה המצב פה ויוצרים לחץ רשתי-חברתי-תקשורתי כדי שהוא יבטל. ואז כנראה לורד נהייתה מודעת, שלא לדבר על זה שהמנהלים שלה בטח רוצים אותה נקייה מפוליטיקה, וזה משנה את כל התמונה. המקרה של רדיוהד אגב הוא אחר לגמרי בהתחשב בזה שהם כבר הופיעו כמה פעמים בארץ וג'וני גרינווד נשוי לישראלית וגר בצפון. אבל רוב האומנים בעולם לא מתעסקים במדינה שלנו, וזו ראייה מאוד ישראלוצנטרית תקועה בתחת של עצמנו לחשוב שהם כן. אנחנו סך הכל שוק מוזיקלי פצפון של 7 מיליון איש שתקוע בפינה של העולם שפחות נגישה לטור בס. בסין 7 מיליון איש זו אולי אוכלוסיה של עיר אחת ממוצעת, ואפשר לנסוע בקלות להופיע בעיר השכנה.

    אבל כל הטיעונים הכביכול מוסריים האלה שאנו מטיחים בכל המבטלים למיניהם באים להסתיר את הדבר האמיתי שאנחנו רוצים להגיד: נפגענו. כן, כן, קיבלנו מכה לאגו הקטן השברירי שלנו ולעולם לא נסלח לך על זה - עד שתבוא להופיע פה, כפי שקרה למשל עם הפיקסיז. וזה מראה עד כמה אנחנו בעצם אוהבים את לורד, שזה לא הרבה. אם באמת היינו אוהבים את לורד היינו מכבדים את הדעות שלה ומבינים את הסיטואציה שלה, בין אם אנחנו מסכימים עם ה-BDS או לא. אבל להתחיל לעשות לה שיימינג בפייסבוק ולכתוב כתבות עד כמה היא מפגרת או לא מוסרית זה מאוד ילדותי ולמעשה אתם משחקים לידי תנועת החרם כשאתם עושים זאת. אולי הגיע הזמן שנתבגר, שנכבד את הדעות של האומנים שאנחנו אוהבים, שנבין באיזה סיטואציה הם נמצאים ונתרכז באומנים שכן מגיעים לארץ, ומגיעים די הרבה.

  • מי האנשים שעומדים מאחורי החרמות על ישראל?

    עשיתי ראיון בלעדי עם פעילי ה-BDS הישראלים שפועלים, בין היתר, לביטול הופעות בארץ:

    "ההופעות האלה באות עם מטען פוליטי כי הן בעצם מנסות לייצג את ישראל באור חיובי - שאפשר לעשות פה הופעות, שאין כאן איומים. אבל זה לא שיש איומים, כמו שיש כאן תרבות שמנסה להעלים ושמיועדת רק לצד אחד. מתוך זה הן הופכות לחלק מהתעמולה של ישראל: תראו מי הופיע פה! תראו כמה יפה פה! כמה תרבותי פה! אבל התרבות פה היא לא תרבות הגיונית."

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • כרוניקה של טילים וביטולים: תעשיית המוזיקה הישראלית בעקבות המלחמה

    כתבתי אייטם לעכבר העיר איך המצב הבטחוני וביטולי הופעות הקיץ משפיעים על תעשיית המוזיקה הישראלית. היה לי את הכבוד לראיין את אורן ארנן משוקי וייס, גיא בן שטרית מאטליז, עדי אולמנסקי, ואת יובל הרינג מועדת חריגים. ככה הוא נפתח:

    הקיץ בוטל. יש שפע של ים, לחות, ואבטיח, אבל הופעות הקיץ הגדולות התאיידו בשל המצב הבטחוני. "זה מצער וזה בעיקר עצוב מאוד", אומר אורן ארנן, מנהל המחלקה הבינלאומית של שוקי וייס. "במיוחד ניל יאנג, שהוא דוגמה מדהימה למופע שהיתה לו כזו ציפייה מצד הקהל וכזאת התרגשות כנה ואמיתית מהרגע הראשון שהודענו עליו". לדבריו של ארנן, האכזבה בעקבות הביטול הייתה רבה אף יותר: "מדובר באמנים שהיו מאוד מאוד נלהבים להגיע לכאן, גם ניל וגם הלהקה והצוות, ואנחנו מקווים שנוכל לעשות את זה בקרוב".

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

  • ביטולים נגד טילים: המלצה ל-4 הופעות אינדי ישראלי

    Neil Young בוטל; Brian Jonestown Massacre בוטל; אבל שום דבר לא יפיל את העמוד במרתף הלבונטין - בטח שלא החמאס - כך שהאינדי הישראלי ממשיך לצעוד באישור פיקוד העורף. אז במקום להנעל בממ"ד ולהטביע את יגונכם בבליסת סטוק החירום של הביסלי-במבה-עוגיות, קבלו המלצות להופעות שוליים שירגיעו אותכם מהצפירות.

    שלישי 15.7 - נעם רותם

    כשנעם רותם מופיע, הוא משחרר את הקולר ומדליק את הדיסטורשן. ניסור הגיטרה שלו בשילוב השירים המושחזים נותנים מופע רוקנרול אינטיליגנטי שמדבר אל הלב כמו ניצן הורוביץ ונותן אגרוף בבטן כמו הצל. מקווה שתהיה הופעה טעונה פוליטית.

    רביעי 16.7 - Garden City Movement

    בהתחלה האלקטרוניקה ההיפסטרית של GCM נשארה מחוץ לחומות האייפון שלי. אבל ה-EP החדש התגנב פנימה כמו סוס טרויאני דרך השמעות ברדיו מחו"ל (Amazing Radio, KEXP). ומה אתם יודעים, זה עשה לי נעים. ההייפ העולמי והביטים הלוהטים יבעירו את הפסאז', כלומר, בקטע טוב. אה, ויופיע איתם Slow Magic, איזה דוד אמריקאי במסכה.

    חמישי 17.7 - הופעות דרים פופ

    כשהפיד בפייסבוק מלא בגזענות, והחדשות מלאות בפאניקה, זה הזמן לברוח. אפשר לטוס לברליןאם אין תקציב לטיסה לברלין, אפשר לרחף לחלל במחיר כרטיס כניסה לאוזןבר עם פופ חלומי של שלושה הרכבים חדשים - Ronnie Slogun, KCHÖRTOO, Neta feta.

    שישי 18.7 - רועי פרייליך

    להקות לא מחזיקות מעמד בארץ. אולי יום אחד, כשיהיה פה שלום, ומוזיקאים לא יצטרכו לבזבז שנים קריטיות בצבא, נראה פה יותר להקות. בינתיים להקות הן הקרקע לפריחת אמן הסולו, ובמקרה הזה של רועי פרייליך לשעבר מנערות ריינס. המוזיקה החדשה שלו מסנוורת קשות מכדור הדיסקו (תיסלם מתהפכים במיטתם), אבל רועי רוקד עם מרפקים מונפים, ואפילו מזמין את האקסיות לסלואו.

    רוצים עוד המלצות? תבדקו את אפרכסת. מפחדים לצאת מהבית? חפשו הופעות מגלסטנברי ביוטיוב.

  • סיכום כנס Tune In Tel Aviv 2013: חלק א

    עשיתי את דרכי לכנס Tune In Tel Aviv בנמל. זה היה יום ישראלי טיפוסי שהזכיר לי שוב ושוב איפה אני נמצא - בפינה הלחה שלנו תחת שמי ים התיכון. אי שם, מעבר לכחול העמוק שבצבץ בין בנייני הנמל, יש תעשיית מוזיקה ענקית. הלכתי לברר מה אפשר ללמוד ממנה.

    נכנסתי באמצע הפנל הראשון של David Grasham ו-Harvey Leeds (מידע מלא על כל הפנליסטים פה), שועלים ותיקים בביזנס. הם היו בעיצומה של שעת סיפור על חוויות מעשרות שנים בתעשייה.

    דיוויד סיפר איך איימו על חייו כשהשמיע את Diana Ross ברדיו בדרום אפריקה, תקופת האפרטהייד. הארווי סיפר איך רימו את להקת Good Charlotte שהוא החתים לסוני. תודות למודל פיננסי מיושן, סוני שמרה בצד 5-10% מהמכירות להחזרים על דיסקים שבורים ואלבומים שלא נמכרו. הלהקה עשתה בדיקה עצמאית איפה הכסף, וגילתה ש- $680,000 היו "תקועים בצנרת". משועשע ומזועזע יצאתי לפנל של מעגל הפרומוטרים במועדון השבלול.

    להפתעתי המקום נראה חשוך וריק. שאלתי באנגלית את קומץ האנשים שישבו על הבר אם הגעתי למקום הנכון. אחד מהיושבים ענה "אנחנו מקווים שכן". התברר שהוא Marek Szpendowski, המקבילה של שוקי וייס בפולין ומנחה הפנל. 10 דקות לאחר מכן הדליקו את האורות ומשתתפי הפנל העלו לבמה כיסאות ושולחנות. כמה דקות אחרי שהם התיישבו טכנאי המקום נזכר לסדר מיקרופונים. הרגשתי לא נעים.

    למרות האירגון הלקוי, הפנל היה מרתק ועסק בהפקת הופעות בארץ ובחו"ל. הסתבר שגם בגולה קשה. לפי Uli Hilger, מקים פסטיבל Waves Vienna, יש באוסטריה מונופול של מפיקי הופעות וחייבים למצוא נישה כדי להצליח.

    מרק נלקח למאסר בגלל הנסיונות שלו להביא להקות לפולין. אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי לקחו לו 10 שנים לשים את פולין על מפת סיבובי ההופעות. עכשיו כשהצליח, האמנים דורשים את אותו התשלום כמו שהם דורשים ממפיקים בגרמניה, למרות שהכרטיסים יותר זולים בפולין. הוא נעזר בספונסרים כדי להשלים את הפער.

    מצב ייבוא ההופעות בארץ בעייתי, אבל לא בגלל מה שחשבנו. הילל ווקס מחברת ההפקה 2B Vibes טען שלרוב האמנים לא אכפת מפוליטיקה - הם רוצים לנגן ולפגוש את המעריצים. לדעתו ישראל לא נמצאת על הרדאר בגלל לוגיסטיקה. הרי הרבה יותר קל לארגן 25 הופעות בצפון אירופה מאשר לבוא לפה. ערן אריאלי מנרנג'ה טען שהספונסרים לא עוזרים למצב. הכסף שהם מציעים קטן מדי ולא שווה את מה שהם מבקשים עבורו.

    מפיק העל זאב אייזיק הוסיף שהבעייה היא ה-hate mail שאמנים מקבלים וטען שרובו מגיע מהארץ. אבל לדעתו על כל סרבן הופעות יש אמן שיסכים להתגייס. אולי הפתיע שגם באוסטריה היו בעיות פוליטיות. להקות היפ הופ גרמניות ביטלו הופעות בגלל עלייתו של הפוליטיקאי הימני, יורג היידר, לשלטון. הוא התעקש ושכנע אותם לבוא ולבטא את הדיעות שלהם בחופשיות על הבמה.

    יצאתי להפסקת צהריים עם חברי החדשים מהרדיו הבינתחומי. שוחחנו על סנדוויצ'ים של ארומה ובירה משוק האיכרים עד כמה זה קל או קשה להביא קהל להופעות בארץ. הייתי מאוד פסימי אחרי הפנל של הפרומוטרים, אבל אחרים לא הסכימו איתי. טוב שכך. אחרת מי היה לוקח צ'אנס להביא לפה הופעות?