• המאזין ברדיו 68 להיטי 2014

    cute-hedgehog-wallpapers-1

    2014 הייתה מלאה בלהיטים—ואני לא מדבר על "Fancy" של איגי אזלייה או "Anaconda" של ניקי מינאז'. מתחת לפני השטח יצאו המון שירים עם פזמונים גדולים והוקים מושחזים שהסחים פסחו עליהם. אבל לא אני.

    שידרתי בתוכנית את השירים הכי טובים ששמעתי ב-2014, שירים שבמימד אחר נטחנים בלי סוף בגלגלצ, כולל המלצות מאורחי התוכנית בשנה החולפת. היה אקלקטי.

    בתמונה: קיפוד זה החתול החדש.

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-19:00

    תגובות »

  • פוסט אורח: שיר השנה של בן טברסקי 2014

    galactic cannibal

    גלקטיק קניבל הם להקת פאנק רוק ממילווקי ארה"ב והשיר שלהם, Hate everything more הוא שיר השנה שלי. השיר לא מרפה לרגע אחד מהמאזין, מהרגע שהוא מתחיל ועד הרגע שהוא מסתיים, אלו שתי דקות אינטנסיביות של גיטרות מכסחות ב4-5 אקורדים, סולואים חזקים וסולן שצורח את הגרון שלו. אבל אל תטעו, מדובר בשיר מלודי להחריד, אומנם הסולן נשמע כאילו הוא שתה זכוכית עם הוויסקי שלו, אבל המלודיה של השיר לא מרפה ולא יוצאת מהראש. ישנה תחושה מאוד חזקה של בינוניות בשיר, לא כי השיר בינוני, נהפוכו, השיר מעולה. אבל החיים עצמם בינוניים, אין פה מקום לבזבז את הזמן על רומנטיזציה של חיים שירדו לטימיון, כי החיים בסה"כ הם בינוניים עם עליות ומורדות, וברגע שבחרת לנגן בלהקת פאנק רוק במילווקי או בת"א, החיים שלך הם בינוניים מינוס ואתה כותב על זה שיר שנותן הצדקה לקיום שלך בתור בנאדם\פאנק רוקר. "Hate Everything More" זה השיר הזה, אותו שיר שמתאר את תחושת האפסות של לקום בבוקר לעוד משמרת נוראית בעבודה, להיות בן אדם לא מושך מדי ולא מכוער מדי, להיות בנאדם שאומנם הוא לא בכושר וסביר להניח שיש לו כרס בירה אבל הוא רחוק (לא רחוק מדי) מלהיות שמן. זה שיר שגורם לדם לבעבע בעורקים, שמקצין את הדחף לרצות לצרוח משהו ולא לדעת מה לצרוח בדיוק ובראש ובראשונה, לדעת על מה לעזאזל הסולן שר, ואם אפשר אז שהשיר יתנגן בריפיט. השיר אומנם באורך שתי דקות, אבל סביר להניח שתבזבזו הרבה יותר משתי דקות בלהאזין לשיר הזה, אני יודע שאני עשיית את זה.

    ~~

    בן טברסקי מנגן בלהקות Mad Choice ו-Zaga Zaga וגם מביים קליפים ללהקות.

    השיר שודר כחלק מספיישל להיטי 2014

    תגובות »

  • פוסט אורח: שיר השנה של דנה קסלר 2014

    future islands

    להקת הסינתפופ Future Islands מבולטימור, מרילנד, חתמה השנה בלייבל 4AD והוציאה בו את אלבומה הרביעי והיפה, “Singles”. יש בו שירים שאני אוהבת יותר או פחות, אבל הוא נפתח בשיר הכי מדהים שיצא השנה. “Seasons” הוא שיר מדהים כשרק שומעים אותו, הוא שיר מדהים כשצופים בקליפ הקאובואים שלו, והוא הכי מדהים כשרואים את הלהקה מבצעת אותו ברגע הפריצה הגדול שלה – הופעה חיה באולפנו של דיויד לטרמן. קרוב ל-3 מיליון צפיות נרשמו ביוטיוב להופעה הבלתי נשכחת הזאת אצל לטרמן, וסיכוי טוב שאחוז ניכר מהן שייך לי. הניגוד המהמם בין הסינתפופ האווירתי, מעברי המלודיה שמיד גורמים לעיניים לדמוע, והביצוע העוצמתי של סמואל הרינג, גורם לי לצפות בקטע הזה בריפיט אינסופי מאז שגיליתי אותו. סולן כמו הרינג לא ראיתם מזמן, או אי פעם. הוא נראה הרבה יותר מבוגר ממה שהייתם מצפים מסולן של להקה אופנתית. עם חולצה בתוך המכנסיים וקו שיער נסוג, הוא פוצח בריקודי ברוס ספרינגסטין משונים ואז שובה את לבך בזכות האש היוקדת בעיניו וקולו מלא הנשמה. זאת הופעה מושלמת לשיר פופ מושלם.

    ~~

    דנה קסלר משיקה בקרוב את "הלהקה היחידה שחשובה: להיות מעריץ פופ בישראל", אסופה של סיפורי הערצה למוזיקה בעריכתה

    השיר שודר כחלק מספיישל להיטי 2014

    תגובות »

  • ראיון עם '68 + הגרלת כרטיסים: רעש רוחניות וחרטה

    68_Bandpicture

    '68 היא מהלהקות האלה כמו Death From Above 1979 (שלשתיהן יש שנה בשמן) או Royal Blood שגורמים לי להתפלא איך שני אנשים בלבד מסוגלים לייצר מתקפה כל כך אגרסיבית של רוקנרול. בשבוע הבא אבחן את זה מקרוב: דואו הPאנק-רוק יגיע לסירופ בחיפה ב-21.12 ולפסאז' בתל אביב ב-22.12. בינתיים שאלתי את ג'וש סקוגין, סולן/גיטריסט ההרכב, על רעש, רוחניות, וחרטה.

    “In Humor and Sadness" הוקלט בחיפזון והשארתם טעויות ומגברים מקולקלים בהקלטה. מדוע בחרתם באסתיטקה כזו?

    "לא רציתי לחשוב על שום דבר יותר מדי. אני עובד טוב תחת לחץ ואני נהנה כשהדברים נעשים בצורה אימפולסיבית וספונטנית. אז אם מחברים את כל זה ביחד מקבלים את צורת ההקלטה הכי טובה בשבילי".

    באיזה טכניקות גיטרה אתה משתמש כשאתה מנגן בצמד לעומת להקה גדולה?

    "ובכן, מכיוון שזה צמד ואני עדיין רוצה לייצר את הצליל הגדול והרועש הזה, אני צריך לפצל את הסיגנל של הגיטרה שלי לשלושה חלקים ואז זה יכול להכנס לשני מגברי גיטרה שונים ומגבר אחד לבאס. זה נותן צליל הרבה יותר גדול".

    הליריקה שלך בדרך כלל מתוארת כרוחנית. האם אתה מרגיש ככה? אם כן, מה הדרך הרוחנית שלך?

    "הליריקה שלי היא פשוט החוויות והזכרונות מהחיים שלי. אני אדם מאוד רוחני ואני בטוח שזה דולף דרך הליריקה שלי. אני מאמין ביצירת אמנות שמתבססת על מה שאתה יודע, וכל מה שאני יודע בוודאות זה המסע והדרכים שהובילו אותי עד הלום".

    חרטה היא נושא בולט עבור '68: הוידאו ל-'68 נפתח בציטוט "אני יכול לחיות עם 'כישלון' אבל חרטה תאכל אותך מבפנים" והשירים של האלבום מאייתים "regret not". מה הסיפור?

    "למעשה חוסר חרטה הוא הנושא הבולט. אני מנסה לחיות את החיים שלי עם כמה שפחות חרטה שאפשר. רוב האנשים שהכרתי חיים את החיים שלהם בהתבסס על פחד מכישלון. למזלי, אני לא מאמין בכישלון, אבל אני יודע שעקיצה של חרטה יכולה להשאר לנצח".

    הקטע "N" מסתיים עם הליריקה "Everyone's given up but I was born on a different day and I drink from a different cup". מה האחרים קיבלו שאתה לא?

    "זה לא משהו ספציפי. זה הרעיון שהרבה אנשים כל כך ממהרים לעזוב ולוותר לפני שבאמת היתה להם הזדמנות לראות איך הכל מתחבר. באופן אישי, גיליתי שיש לי אופי מאוד התמכרותי אז דווקא קשה לי לשחרר".

    ~~~

    נ.ב. יש לג'וש סקוגין מדבקת "LISTENER" על הגיטרה! הוא עדיין לא מעריץ של הבלוג, אלא של הלהקה.

    רוצים לקבל כרטיס זוגי להופעה של '68? תכנסו לעמוד הפייסבוק של המאזין, תמצאו את סטטוס ההגרלה, ותגיבו עם מי הייתם מקימים צמד רוקנרול רוצח—כל תשובה תתקבל בברכה. הזוכה יבחר באקראי ויקבל הודעה בפייסבוק ב-17.12 בשעה 16:00.

    תגובות »

  • המאזין ברדיו #67 סיכום טאפאס וטאפאס 2014

    IMG_3778

    נמרוד ספיר מהבלוג טאפאס וטאפאס מסכם את הפיינשמקר אינדי של 2014. השנה הוא הביא מוזיקה עם יותר גיטרות מלוכלכות, וגילה להקות שעפו מתחת לראדר של מכונת ההייפ. איזה להקות? תאזינו לתוכנית ותדעו.

    בתמונה (מימין לשמאל): אני ונמרוד בפוזת היפסטרים.

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-19:00

    תגובות »