• Cheval Sombre בראיון: מקלט בשביל כולם // Cheval Sombre Interview: A Sanctuary for Everyone

    CHEVAL SOMBRE St. Mark's Church

    זמן קריאה: 8 דקות

    Please scroll for English

    אחרי שראיינתי את דין ובריטה המקסימים מ-Luna, שלחתי כמה שאלות לתודעה הפועמת מאחורי הרכב הדרון/שוגייז/פסיכדליה Cheval Sombre, מר Christopher Porpora, שהולך לחמם אותם ב-5.8 בבארבי. הוא סיפר לי על חוויה מיוחדת שהיתה לו במונית במונטריאול, איך זה לעבוד עם Sonic Boom מההרכב האגדי Spacemen 3, ועל הקשר שלו ללונה.

    המוזיקה של CS די טריפית. מה משפיע עליך ליצור מוזיקה שכזו? האם חווית חוויות מיסטיות או פסיכדליות?

    הרבה דברים משפיעים בסופו של דבר על היצירה של המוזיקה, לפי מה שנראה לי. זה מוזר—אבל הרבה פעמים העולם וכל הרעש וההרס שלו שדוחפים אותי לשקט, לגלות דרך אחרת להתקיים, והמוזיקה היא התגלות שמגיעה באמצע המרדף הזה. זה תהליך אלכימאי. לפעמים זה נמצא במגבלות השליליות של החיים—ההפרעות שלהן—שמביאות לתשוקה ללכת בדרך של הוויה עם יותר חן, יותר יופי. מוזיקה תמיד היתה מקום מפלט בשבילי במובן הזה—של מקלט. היו לי הרבה, הרבה מאוד חוויות מרהיבות מאז שהייתי מאוד קטן. לפני שנים הייתי במונית במונטריאול, והנהג ואני החלפנו כמה מילים בצרפתית כשנכנסתי פנימה, והיינו שקטים בשאר הנסיעה, חוץ מהמוזיקה שהוא שמע באוטו. אף פעם לא שמעתי דבר כזה. הכל הדברים קיבלו איכות יותר עדינה, וקדושה. כשהוא עצר פתאום ליד המדרכה כדי להוריד אותי התמלאתי בדמעות מהמוזיקה הלא מוכרת שהוא השמיע. ברגע שהוא שם לב לזה, הוא התעקש לתת לי את האלבום ישירות מהרדיו דיסק—פשוט התעקש שאקח את זה איתי—השמש שקעה, לפי מה שאני זוכר. ברגע שיצאתי מהמונית, קשה להגיד. הכל הרגיש די מואר. אולי אמרתי יותר מדי.

    הזכרת בריון לבלוג It's Psychedelic Baby שמגיעות אליך מלודיות בזמן השינה. האם זה עדיין קורה, ואם כן עד כמה? באיזה עוד דרכים לא שגרתיות אתה יוצר מוזיקה?

    הקטע הוא, באמת, להיות שם. זה ממש לוקסוס כששירים מגיעים משינה, אז מתגלגלים כזה החוצה מהמיטה, תופסים את הגיטרה, מקווים שהיא מכוונת, לוחצים רקורד על משהו שנמצא שבסביבה לפני שזה נעלם, ואז חוזרים לזה אחר כך ולומדים את זה. בימים אחרים זה פשוט להיות שם עם גיטרה, קצת חלל ריק על דף נייר, ועט. רואים מה יוצא. קודם משתתקים, הרחק מהכל, יושבים על זה קצת, ואז מקשיבים לשיר שעולה.

    איך התחלת את CS?

    כמו כתיבת השירה שעשיתי כל בוקר, בשעות המוקדמות, רק עם גיטרה, בערבים. כל הדמואים הראשונים שלי הגיעו בפינה של חדר קטן איפה שגרתי פעם.

    שם הלהקה אומר באופן מילולי "סוס כהה" (ולא מילולי מתחרה חסר סיכוי שמצליח לגבור במפתיע על מתחריו -ע.ש.). איך בחרת בו?

    זה ניתן לי, כנראה בגלל שכאילו הגעתי משום מקום.

    שמעתי שאתה עובד על אלבום חדש. האם זה ימשיך את הקו איפה ש-"Mad Love" עצר, או שאנחנו צריכים לצפות למשהו שונה לגמרי?

    ובכן בהחלט, מתגלה איזושהי קולקציה. עדיין מוקדם מדי מכדי לעשות איזשהן השוואות לעבודה הקודמת שלנו. אנחנו כבר מעבר לדמואים, עובדים על הקלטות בסטודיו איפה שהקלטתי את "I Sleep"—אחד מהריליסים הראשונים שלי. יש שם שאלות לגבי אהבה, כמו שתמיד יש, אבל יש נושאים אחרים שהציגו את עצמם, שאני חושב שלא חשפתי עדיין. מושג הזמן מגיח—או יותר נכון מוביל, לדעתי.

    עבדת עם המוזיקאי והמפיק האגדי Sonic Boom. איך זה לעבוד איתו ואיך הוא באופן אישי?

    שלחתי לפיט את הדמואים הראשונים שלי. מאז עשינו תקליטים, היינו ביותר מכמה הרפתקאות, התגברנו על שפשופים ולחצים, והרמנו כוסית או שלוש כדי לחגוג את הכל. הערכה משותפת, ללא מילים עוברת וזורמת בינינו.

    דין ובריטה מלונה משתתפים בכמה מהשירים שלך. איך פגשת אותם?

    פיט הכיר לי אותם כשהקלטנו את האלבום הראשון של Cheval Sombre עם Nick Kramer, ב-Jersey City. אני חושב שכולנו נפגשנו בהצגה שבה ניק שיחק, בסוהו. וואו—הגיטרה שלו ונגינת הבאס שלה? זה היה כאילו כולנו אוחדנו מזמן קדום, ואידילי יותר.

    איך אתה מרגיש לגבי האיחוד של לונה? האם היית מעריץ של הלהקה בזמנים ההם?

    אף פעם לא יצא לי לראות אותם בהופעה, אז אני ממש מצפה לראות אותם עושים את הקטע שלהם. חברי היקר מאתיו הכיר לי את לונה, נראה לי, כשהייתי בבית הספר. אני זוכר שהתאהבתי ב-"Sideshow by the Seashore" באותו הזמן. העברנו את הימים באחד מהקיצים באוטו שלו על החוף. אני חושב הרבה על הזמנים ההם, בחיבה. השיר הזה מחזיר אותי לשם, אפילו עכשיו. אולי הם יבצעו אותו בהופעה. מאת למעשה היה בטור עם דין, בריטה, פיט, Matt Sumrow ואני אחרי שהאלבום הראשון יצא. גיטריסט מבריק. כולנו ניגנו ביחד.

    המוזיקה שלך נשמעת מאוד מורכבת. איך היא מבוצעת כשאתה מנגן אותה בהופעה?

    עשיתי הופעות של CS בכל מיני קונפיגורציות, אז זה תלוי במי וכמה אנשים יש על הבמה, או איפה ההופעה, הצליל משתנה. היו לנו על הבמה החל משישה איש ועד לרק אני, מ-Grottammare עד ל-Calgary. את ההופעה האחרונה שעשיתי, שהיתה ב-Aarhus, ניגנתי לבד, רק עם גיטרה אקוסטית, הקול שלי, השקט, והאנשים הנפלאים שהיו שם באולם באותו הערב. היינו ביחד לאור נרות, וזה היה נפלא. אינטימי ונפלא. אני מביא רק אותי וגיטרה לתל אביב, ואני מצפה לשמוע איך הכל יתגלה.

    האם אתה מתכנן לעשות עוד דברים בישראל חוץ מההופעה עם לונה?

    אני לא יודע לגבי תכניות, אבל הייתי רוצה לצאת לאיזה הרפתקה נשגבת.

    באופן אולטימטיבי, מה היית רוצה להשיג עם המוזיקה של CS?

    בעיקר הייתי רוצה ליצור מקלט, בשבילך, ובשביל כולם.

    After interviewing the lovely Dean and Britta from Luna, I sent some questions to the pulsating consciousness behind the drone/shoegaze/psychedelic band Cheval Sombre, Christopher Porpora, who is going to open for them on 5.8 at the Barby. He shared a unique experience that he had in a cab in Montreal, what it's like to work with Sonic Boom from Spacemen 3, and his relationship with Luna.

    Cheval Sombre’s music is quite trippy. What influences you to create this kind of music? Have you had any psychedelic or mystical experiences?

    Many things end up influencing the creation of the music, I suppose. It’s strange—but often it is the world and all of its noise and destructions which push me into the quiet, to discover another way of being, and the music is a revelation which comes in the midst of that pursuit. It’s an alchemical process. Sometimes it is the negative limitations of this life—life’s very disturbances—which call forth the desire for a graceful, more beautiful way of being. Music has always been a refuge for me in that sense—a sanctuary. There have been many, many glorious experiences since I was very small. Years ago I was in a cab in Montreal, and the driver and I exchanged just a few brief words in French when I jumped in, and for the rest of the ride we were silent, except for the music he was listening to in the car. I had never heard anything like it. Everything seemed to take on a gentle, sacred quality. When he suddenly pulled to the curb to drop me off I was filled with tears from this unknown music he was playing. Once he noticed this, he insisted on giving me the cd straight from the player—just insisted that I take it with me—the sun was going down, I remember. By the time I had stepped out of the taxi, it’s hard to say. Everything felt rather illumined. Perhaps I’ve said too much already.

    You’ve mentioned in an interview for the blog It’s Psychedelic Baby that melodies come to you in your sleep. Does it still happen, and if so how often? What other unorthodox methods do you use to create music?

    The thing is, really, to show up. When the songs come through sleep it’s a deep luxury, so sort of roll out of bed, grab the guitar, hope it’s in tune, hit record on anything nearby before it all vanishes, and then go back to it later and learn it. Other days it is simply about showing up with a guitar, some space on a piece of paper, and a pen. See what flies by. Get quiet first, away from everything, sit in it for a bit, and listen for a song.

    How was Cheval Sombre started?

    Much like writing poems I used to do each morning, in the very early hours, but with a guitar, in the evenings. All of the first demos came together in the corner of a little room where I once lived.

    The band name literally means “dark horse”. How did you pick it?

    It was given to me, as I guess it seemed as though I came from nowhere.

    I heard that you're working on a new album. Will it pick up where "Mad Love" left off, or should we expect something totally different?

    Well indeed, a collection is emerging. It’s too early to draw any comparisons to any previous work. We are past demos for the most part, working on tracking at the studio where I did “I Sleep”—one of the very first releases. There are questions of love, as there always are, but there are some other subjects which have presented themselves, which I suspect have not yet revealed all they may for this one. The concept of Time is looming—rather presiding, I might say.

    You’ve worked with legendary musician and producer Sonic Boom. What is it like to work with him, and how is he in person?

    I sent Pete my very first demos. Since then we have made records, had more than a few adventures, got through some scrapes and squeezes, raised a glass or three in celebration of it all. A kindred, unspoken appreciation goes and flows between us.

    Dean and Britta from Luna also play on some of your songs. How did you meet them?

    Pete introduced me to them while we were recording the first Cheval Sombre album with Nick Kramer, in Jersey City. I think we all met at a play in which Nick was acting, in Soho. Whew—his guitar and her bass playing? It was like we were all reunited from some earlier, idyllic time.

    How do you feel about Luna’s reunion? Were you a fan of the band way back when?

    I never had the chance to see them play live, so I am very much looking forward to seeing them do their thing. My dear friend Matthew turned me onto Luna, I think, when I was in school. I remember very much falling for “Sideshow by the Seashore” at the time. We had passed the days one summer living out of his car at the beach. I think of that time often, and fondly. That song brings me there, even now. Maybe they’ll play it at the show. Matt actually went on tour with Dean, Britta, Pete, Matt Sumrow and I after the first record came out. A brilliant guitar player. We all played together.

    Your recorded music sounds quite intricate. What does it sound like when you play it live?

    I’ve done Cheval Sombre shows in all kinds of configurations, so depending on who and how many folks are on stage, or where the show is, the sound shifts. We’ve had six people on stage to just me, from Grottammare to Calgary. The last show I played was in Aarhus, which I did alone, just an acoustic guitar, my voice, the silence, and the wonderful people there in the room on that evening. We were all together amidst candlelight, and it was gorgeous. Intimate and gorgeous. I am bringing just myself and a guitar to Tel Aviv, and I am looking forward to hearing how it all unfolds.

    Do you plan to do anything in Israel besides playing the show with Luna?

    I don’t know about planning, but I’d love to go on some sort of sublime adventure.

    Ultimately, what would you like to achieve with Cheval Sombre’s music?

    Mostly I’d like to create a sanctuary, for you, and everyone else.

    תגובות »

  • ראיון זוגי עם דין וורהאם ובריטה פיליפס מלונה // Interview with Dean Wareham and Britta Phillips from Luna

    luna

    זמן קריאה: 7 דקות

    Please scroll for English

    Luna, להקת האינדי פופ החלומי, התאחדה לסיבוב עולמי שיביא אותם להופעה בבארבי ב-5.8 יחד עם Cheval Sombre. שלחתי מייל לחברי ההרכב/הזוג דין וורהאם (ראשון משמאל בתמונה) ובריטה פיליפס וביררתי איתם איך זה להופיע שוב אחרי 10 שנים, מה הם זוכרים מהטור עם ה-Velvet Underground, ואיך הם מתחזקים זוגיות בלהקה.

    איך היה לחזור ולהופיע בפעם הראשונה מזה 10 שנים במופע האיחוד הראשון של לונה ב-The Echo בלוס אנג'לס?

    דין: זה היה מוזר. היו מלא צפייה להופעה הזו, הכרטיסים אונליין נמכרו מראש תוך 17 דקות, והגיעו מעריצים מרחבי המדינה. אבל ניגנו טוב, בהתחשב שזו היתה ההופעה הראשונה שלנו מזה עשר שנים. עכשיו כשעשינו טור בספרד, אנחנו מנגנים עוד יותר טוב. אני מרגיש שאחרי שבוע בדרכים הכל מתחיל להתחבר.

    בריטה: הייתי לחוצה והתרגשתי. זה גם איחוד עם המעריצים כמו שזה איחוד בינינו.

    איפה הלהקה נמצאת היום לעומת לונה של 2005?

    דין: יש מצב רוח הרבה יותר טוב בוואן. כשהלהקה התפרקה, ב-2005, הצטברו כל מיני כעסים—נמאס לנו אחד מהשני. אבל לאחר עשר שנות פרידה, הצלחנו להיות חברים שוב. ובנקודה הזו הבנו—עשינו את ההופעות האלה בגלל שזה כיף. אף אחד לא מכריח אותנו להיות פה.

    בריטה: כולנו הקשבנו שוב לאלבומים—משהו שאתה פשוט לא יכול לעשות כשאתה בסיבובי הופעות כל הזמן—אז הקצב נהיה קצת יותר איטי ואני חושבת שאנחנו מנגנים עכשיו בצורה יותר דינמית. הטור האחרון היה מאוד אמוציונלי, אבל קצת עצוב. עכשיו אין שום דבר להיות עצובים לגביו. זה פשוט מאוד כיף.

    הלהקה תוארה על ידי מגזין הרולינג סטון בתור "הלהקה הכי טובה שמעולם לא שמעת". מה אתם חושבים על הטענה הזו?

    דין: אני חושב שהם מוצאים להקה חדשה שעונה לתיאור הזה כל שנה-שנתיים, אבל אז (1996) אנחנו נבחרנו. אני זוכר שהמנהל שלנו שכפל את הביקורת הזו ושלח אותה לכולם בחברת התקליטים. מה אוכל להגיד, כן, אני חושב שלונה היתה להקה מעולה, גם באולפן וגם בהקלטות. זה לא כאילו שלא היינו ידועים—האלבומים שלנו נמכרו בכ-100,000 עותקים בארה"ב—אבל לא היינו רוקסטארים.

    סיבוב ההופעות הזה לוקח אתכם לספרד, פורטוגל, אמריקה, בריטניה, אוסטרליה, וניו זילנד. מה מביא אתכם כל הדרך לתל אביב?

    דין: כשיש לך הזדמנות לבוא למקום שלא היית בו מעולם—כל עוד אנחנו סומכים על הפרומוטר, ולא נפסיד כסף—אז אנחנו משתדלים ללכת על זה. הפרומוטרית שלנו ניסתה להביא אותי לתל אביב כבר מספר פעמים בשנים האחרונות, ולמעשה הייתי אמור להיות שם בשנה שעברה, אבל מלחמה נוראית הרסה את התכניות האלה.

    בריטה: אנשים תמיד שואלים אותנו "למה אתם לא באים ל-"הכנס עיר, ארץ כאן"" ואני תמיד אומרת להם, שממש נאהב לעשות את זה, אבל צריך להזמין אותנו קודם—כמו ערפדים.

    לונה חיממה את הוולווט אנדרגראונד ב-1993. מה אתם זוכרים מהטור הזה?

    דין: אני זוכר שקיבלתי טלפון מהמנהל שלנו, שאמר שלו ריד ביקש מאיתנו לחמם את האיחוד של הוולווט אנדרגראונד. חשבתי שזו היתה בדיחה, לא חשבתי אי פעם שדבר כזה יוכל לקרות. אבל זו היתה חוויה מעולה, ראיתי את הוולווט אנדרגראונד מופיעים—מקרוב—במשך שבועיים. ונראה שהם הסתדרו בסדר גמור, אבל אז הם התפרקו שוב כשהטור הסתיים.

    דין הזכיר בראיון עבור הבלוג Farewell Happy Days שלנגן ביחד בלהקה זה קל, אבל להחזיק את הלהקה ביחד זה קשה. תוכלו לתת בבקשה עיצה ללהקות צעירות איך להחזיק מעמד?

    דין: להקות הן לא יציבות בבסיס, זה אוסף של אנשים והחיים יכולים למשוך כל בן אדם לכיוון אחר. אז כל להקה הולכת להתפרק מוקדם או מאוחר יותר (חוץ מלהקות ענק כמו U2 או מטאליקה או האבנים המתגלגלות, אבל הם יותר תאגידים מאשר להקות). אני חושב שהחלק הכי קשה הוא להקים את הלהקה מלכתחילה, ואז בתקווה אתה בר מזל ויכול ליצור משהו מעניין ביחד ולמצוא לזה קהל.

    בריטה: אל תרגישו שאתם חייבים לתת את שני הסנטים שלכם על כל דבר קטן. דעו את החוזקות והחולשות שלכם. תרגישו נוח בלא להיות הסולן. אל תיקחו הכל אישית. תמצאו אישורים בעשייה הכי טובה שלכם.

    איך אתם מתמודדים עם הלחץ של להיות נשואים ובלהקות? הייתם ממליצים את זה לזוגות מוזיקליים אחרים?

    בריטה: אני מאוד נהנית לעזוב הכל ולהשתתף בהרפתקה עם דין. זה יכול להיות מעייף ומעיק, אבל זה יותר מלחיץ בשביל דין כי הוא בד"כ מהל הטור ואני בדרך כלל מאבדת דברים. העצה שלי: 1. תהיו גאים בבן הזוג כשהוא מקבל תשומת לב. 2. אל תיקחו מצבי רוח לחוצים באופן אישי. 3. תתנצלו ותסלחו. 4. טפלו בצרכים שלכם ותתחלקו בעבודה השחורה. זה לגמרי תלוי בזוג, למעשה. הייתי כבר נשואה בלהקה לפני שפגשתי את דין וזה היה סיוט.

    מה אתם מתכננים לעשות עם לונה אחרי ההופעות האלה?

    דין: אנחנו צריכים לעשות פגישת להקה לגבי זה! לא דיברנו על זה, אנחנו ממש מחכים לראות איך הדברים ילכו. התחושה שלי היא שאני לא רוצה שלונה תהיה שוב כל חיי, שהחלק הזה של החיים שלי נמצא מאחורי, אבל הייתי שמח להופיע פה ושם.

    יש עוד משהו שתרצו להוסיף?

    בריטה: רק שאנחנו מאוד מתרגשים להופיע בתל אביב ולפגוש שם אנשים שאוהבים את לונה. בנוסף, נשאר לעוד כמה ימים אחרי ההופעה ואני ממש מצפה לחופשה הקטנה הזו.

    Luna, the dreamy indie pop band, has reunited for a world tour that will bring them to the Barby Tel Aviv on 5.8 together with Cheval Sombre. I emailed band members/power couple Dean Wareham (left most in the pic) and Britta Phillips and asked them what it's like to get on stage again after 10 years, what they remember from supporting The Velvet Underground, and how they keep their relationship together while being in a band.

    What was it like to step on stage again for the first time in 10 years at the first Luna reunion show at The Echo in LA?

    Dean: It was strange. There was a lot of build-up to this one show, the tickets sold out online in 17 minutes and fans came from all over the country. But we played well, considering it was our first show in ten years. Now that we have done a tour of Spain, we are playing even better. I feel that after a week on the road it all starts to click.

    Britta: I was nervous and excited. It's really a reunion with the fans as much as with each other.

    Where is the band today versus the Luna of 2005?

    Dean: There is a much better mood in the van. When the band was ending, in 2005, there were all kinds of built-up resentments — we were tired of each other. But after ten years away, we were able to become friends again. And at this point we realize — we are doing these live dates because it’s fun. No one is forcing us to be there.

    Britta: We’ve all gone back and listened to the records - which you just don’t do when you’re touring all the time - so tempos are a bit slower and I think we’re playing more dynamically now.  The last tour was very emotional, but kinda sad. Now, there’s nothing to be sad about. It’s just really fun.

    The band was described by Rolling Stone magazine as “the best band you’ve never heard of”. What do you think about this statement?

    Dean: I think they find a new band for that description every year or two, but at that time (1996) it was us. I remember our manager copied that review and sent it to everyone at the record company. What can I say, yeah I think Luna were a great band, both in studio and on record. It’s not like we were unknown — our albums would sell about 100,000 copies in the US — but we were not rock stars.

    This tour takes you to Spain, Portugal, the US, the UK, Australia and New Zealand. What made you decide to also come all the way to Tel Aviv?

    Dean: When we have an opportunity to go somewhere we’ve never been — so long as we trust the promoter, and we won’t lose money — then we try to do it. Our promoter has been trying to get me to Tel Aviv for some years now, and in fact I was supposed to be there last year, but a horrible war ruined those plans.

    Britta: People always ask “Why don’t you come to “insert city, country HERE””, and I always tell them, we’d LOVE to, but we have to be invited first —  like vampires.

    Luna supported the Velvet Underground in 1993. What do you recall about that support tour?

    Dean: I remember getting the phone call from our manager, saying that Lou Reed had requested us to open for the re-formed Velvet Underground.  I thought it was a joke, it had never occurred to me that such a thing could happen. But it was a great experience, I got to watch the Velvet Underground perform — up close —  for two weeks. And they seemed to get along just fine, but then they broke up again when the tour ended.

    Dean mentioned in an interview for Farewell Happy Days that playing together in a band is easy, but keeping the band is difficult. Could you please give some advice to younger bands how to keep it together?

    Dean: Bands are inherently unstable, it is a collection of people and life can pull each person in a different direction. So every band is going to break up sooner or later (except huge bands like U2 or Metallica or the Rolling Stones, but those are more corporations than bands). I think the hardest part is putting a band together in the first place, and then hopefully you are lucky and create something interesting together and you find an audience for it.

    Britta: Don’t feel like you have to chime in with your two cents about every little thing. Know your strengths and your weaknesses. Be comfortable not being the lead singer. Don’t take everything personally. Find validation in doing your best work.

    How do you handle the stress of being married and in bands? Would you recommend it to other musical couples out there?

    Britta: I really enjoy going off and sharing an adventure with Dean. It can be tiring and tedious but it's more stressful for Dean because he’s often tour managing and I’m often losing things. My advice is: 1. Be proud of your mate when they get attention.  2. Don’t take stress moods personally 3. Apologize and forgive. 4. Take care of your own needs and share the drudge work. It totally depends on the couple, though. I was married in a band before I met Dean and it was a nightmare.

    What do you plan to do with Luna after these shows are over?

    Dean: we need to have a band meeting about that! We have not discussed it, we’re really waiting to see how things go. My feeling is I don’t want Luna to become my whole life again, that part of my life is behind me, but I’d be happy to play shows now and then.

    Would you like to add anything else?

    Britta: Just that I’m very excited to play Tel Aviv and meet people who like Luna there. Plus, we're staying a few extra days after the show so I’m really looking forward to that mini-vacation.

    תגובות »

  • Japan And I ישתלטו על העולם // Japan And I Will Take Over The World

    japan and i

    זמן קריאה: 8 דקות

    Please scroll for English

    התרשמתי בפרימוורה משלוש בחורות שהסתובבו בכנס של הפסטיבל בשמלות תואמות ומלא אנרגיה והזכירו לי קצת את ה-Power Puff Girls. הסתבר שהן הפאוור טריו Japan And I, חלק מהמשלחת הדרום אפריקאית ששוגרה לפרימוורה והן קיבלו הזדמנות להופיע בפסטיבל. הרגשתי ספונטני, אז עשיתי איתן (אנדי - תופים ושירה, אנג'לה - גיטרה ושירה, די די - באס ושירה) ראיון מהיר לברר איך סצינת האינדי ביוהנסבורג, מה היתה התוכנית הגאונית שלהן בהקמת הלהקה, ולמה כדאי לראות אותן בהופעה (מתנצל על העיכוב בפרסום).


    אז אתן מדרום אפריקה ובדרך כלל אנחנו לא שומעים על להקות מדרום אפריקה חוץ מאחת: Die Antwoord.

    בדיוק דיברנו על זה! או Johnny Clegg.

    מאיפה אתן בדרום אפריקה?

    יוהנסבורג.

    איך סצינת המוזיקה שם?

    קטנה. להקות עוזרות אחת לשניה. ואין הרבה הזדמנויות לסגנון האלטרנטיבי שלנו.

    אלטרנטיבי? האם ככה אתן מגדירות את המוזיקה שלכן?

    כלומר, מחתרתי. המוזיקה שלנו מערבבת בין רוקנרול או Pאנק-סקא… קצת מהכל. ג'אז, סווינג. יש כאילו סצינות קטנות כאלה בג'ובורג אבל אף אחת מהן גדולה בשביל, אתה יודע, מוזיקת רוק. אז אתה מתחבר, כמובן, עם להקות אחרות. אנחנו חברות מאוד טובות עם די כל להקה בדרום אפריקה! וכולם מאוד עוזרים אחד לשני עד כמה שהם יכולים. אז, אם מישהו מקייפ טאון מופיע בג'ובורג נעזור להם לארגן הופעה, אולי הם ישנו אצלינו בלילה ואותו הדבר אם אנחנו נגיע לשם. כולם סוג של מכירים את כולם.

    נשמע כמו מנטליות DIY של Pאנק.

    כן, בדיוק!

    מגניב. אז איך הקמתם את הלהקה?

    למעשה הלכנו לבית ספר ביחד, לאותו התיכון. רצינו ללכת להופעות בחינם, ונמאס לנו לשלם על כניסה. היינו קטינות, ולפעמים לא יכלנו להכנס כי הם בדקו תעודות זהות. אז, אמרנו, ובכן, בואו ננגן בלהקה, כי אז הם יהיו חייבים להכניס אותנו! תוכנית גאונית. וזה עבד! זה הביא אותנו כל הדרך לברצלונה!

    אז מישהו שילם על הנסיעה הזו?

    לא ב-100%, אבל די קרוב לזה. ממומן באדיבות על ידי IMEXSA. זה ארגון דרום אפריקאי: International Music Exchange Export of South Africa. למעשה זה ממומן על ידי המחלקה לאמנויות ותרבות בדרום אפריקה, שזה המחלקה של התעשייה היצירתית.

    זה שם מאוד ארוך, אז נראה לי שאם יגגלו את זה תהיה רק תוצאה אחת.

    *צוחקות* "האם התכוונת ל…" הם הביאו כמה מאיתנו מדרום אפריקה ועוד שגרירים שמייצגים את הלהקות שלהם. אז הם הביאו אנשים אחרים שלא יופיעו, אבל כאן כדי להתחבר עם אנשים אחרים, לקדם את הלהקות שלהם ומשהו כזה. למעשה, מבחינת להקות, זה תלוי למה אתה קורה להקה. כי בשבילינו כשאנחנו קוראות ללהקה להקה, זה אומר שיש גיטרה ובס ותופים ומיקרופון. אבל ראיתי אנשים שאומרים להקה גם אם זה אלקטרו... כאילו קבוצה של אנשים.

    כמו הפרודיג'י, הם להקה.

    אבל יש להם תופים!

    עכשיו יש להם, אבל בהתחלה לא היו. היום יש להם להקה חיה, אבל בהתחלה זה היה בחור עם הסינטיסייזרים שלו.

    אז זה משהו שונה בשבילי כי כשבאנו לפה היו שתי להקות, אנחנו ועוד להקה, אבל חוץ מזה יש די ג'ייז וזמרות.

    מה אתן מקוות להשיג מהפסטיבל הזה?

    כל מה שאנחנו יכולות.

    עוד כניסות להופעות ואלכוהול!

    לא… אנחנו מאוד רוצות לחזור לפה. אני חושבת שאנחנו לא רוצות שזה יהיה חד פעמי—כן, עשינו את זה פעם אחת—אנחנו ממש ממש מקוות לפגוש אנשים שיאהבו אותנו ויזמינו אותנו לפסטיבלים אחרים, וגם הופעות, כאילו הופעות עצמאיות, בכל מקום באירופה או אמריקה... ישראל! אנחנו מנסות לפרוץ לעולם! משהו שמחוץ לגבולות דרום אפריקה. הנסיעה הזו—מדהים בשבילינו לבוא לכאן. אם נוכל לנסוע לעוד מקומות, זה יהיה מדהים. אז אם אנחנו יכולות להתחבר לאנשים, שאולי אוהבים את המוזיקה שלנו, ואולי רוצים שהיא תהיה במקום אחר, זה יהיה… או כל אחד שרוצה לעזור לנו בכל מקום או כל דבר, זה יהיה נפלא.

    תמיד אפשר לשלם להם כדי שהם יעזרו.

    אנחנו נאבקות כדי לקיים את הלהקה, אף פעם לא נוכל לבוא לפה בעצמנו, זה למה לא באנו קודם לכם. אבל זה גם דרום אפריקה, מעט מאוד אמנים פשוט יכולים להיות שם אמנים, אתה חייב לעבוד.

    אז מה אתן עושות כדי לממן את הרוקנרול?

    אני (אנדי) מצלמת כפרילנסרית מתי שאני יכולה. היא (אנג'לה) שרה בפרסומות.

    כן, עשיתי (אנג'לה) הרבה עבודה כזמרת. אני מנגנת גם בעוד להקה. אני עושה כמה דברים. אז כן. אנחנו עושות דברים בשביל לעשות כסף.

    אנחנו די עושות ממון כדי שזה ימשיך לרוץ, אין לנו באמת כסף לקחת הביתה ולהנות מהרווחים. הכסף שאנחנו עושות נשאר בלהקה. אם אנחנו יוצאות לטור, אנחנו משתמשות בכסף שעשינו, אז אנחנו לא באמת לוקחות את הכסף.

    כמה זמן הלהקה ביחד?

    בערך תשע או עשר שנים.

    וואו, זה מלא זמן!

    התחלנו כשהיינו מאוד צעירות, היינו בנות 17, אז, כן.

    אולי רק עוד שאלה אחת: למה כדאי לאנשים לבוא לראות אתכם בפרימוורה?

    זה כיף לאללה. כן, אני חושבת שאנחנו מביאות סאונד אחר.

    כולם אומרים שהם שונים. מה שונה לגביכן?

    אני חושבת שאנחנו משתמשות בהרבה סגנונות והמוזיקה שלנו עושה איתם דברים מוזרים בצורה מפתיעה. זה נראה כאילו שאנחנו הולכות לכיוון אחד, וכאילו, לא, אנחנו הולכות לכיוון אחר, אז נראה לי שזה מפתיע אנשים. כנראה כי אנחנו בנות, ואנחנו מכסחות!

    אתן מובילות את סצינת הריוט גרררל בדרום אפריקה!

    כן, לא באמת ראינו להקות אחרות של בנות, אז אנחנו די מתרגשות לראות אותן. אבל בסוף היום אנחנו פה בשביל העסקים, אז בתקווה נמצא קצת זמן כדי אשכרה לראות להקות אחרות. הייתי רוצה לראות את Babes In Toyland כי הן אולד סקול.

    עוד משהו שתרצו להוסיף?

    Japan And I ישתלטו על העולם! יש לנו אלבום חדש שבדיוק שחררנו לפני שהגענו לפה.

    I was really impressed at Primavera by three girls who walked around the conference in matching outfits and lots of energy—kind of like the Power Puff Girls. Turns out they're the power trio Japan And I, a part of the South African team that was sent to Primavera and went on to perform in the festival. Feeling spontaneous, I did a quick interview with the band (Andy - drums + vocals, Angela - guitar + vocals, Dee Dee - bass guitar + vocals) to find out what's the indie scene like in Johannesburg, the genius plan behind their band, and why we should see them live (apologies for the delay in posting this).

    So you're from South Africa and usually we don't hear about South African bands except one: Die Antwoord.

    We were just speaking about that! Or Johnny Clegg.

    Where in South Africa are you from?

    Johannesburg.

    What's the music scene like there?

    It's small. Bands help each other out. And there's not a hell of a lot of opportunity, I would say, for our alternative genre.

    Alternative? Is that how you define your music?

    I mean, like underground. Our music, I would say, is like a mixture of rock’n’roll, or punk-ska... A little bit of everything. Jazzy, swingy. There's like these little scenes in Jo’burg but none of them are very big for, you know, rock music. So you end up making friends, obviously, with other bands. We're very good friends with pretty much every band in South Africa! And everyone really helps each other out as far as they can. So, if someone from Cape Town is playing in Jo’burg we'll help them organize a show, maybe they'll stay at our place for the night and same if we go down there. Everyone kind of knows everyone.

    It sounds like a punk DIY kind of mentality.

    Yeah, exactly!

    Cool. So how did you guys get together and form your band?

    We actually went to school together, the same high school. We wanted to get into shows for free, we were tired of paying entrance. We were underage, and we sometimes wouldn't get in because they would check our IDs. So, we were like, well, let's play in a band, because then they have to let us in! Genius plan. It worked! It brought us all the way to Barcelona!

    So this trip is entirely paid for by someone?

    Not a 100%, but very close to it. Kindly sponsored by IMEXSA. It's a South African organization: International Music Exchange Export of South Africa. It's actually funded by the Department of Arts and Cultures in South Africa, it's actually the Department of Creative Industry.

    It's a very long name, so I think if I'm going to Google that there will be one result.

    *Laughing* “Did you mean...” They brought out a few of us from South Africa and other delegates who are representing their bands. So they brought other people who are not playing, but are here to connect with other people, promote their bands and stuff. Actually, band-wise, it depends what you call a band. Because for us at home when we call the band a band, it's like there's guitar and a bass and the drums and the mic. But I've seen people call bands if it's an electro...like a group of people.

    Like The Prodigy, they're a band.

    But they have drums!

    Now they do, but in the beginning they didn't. Now they have a live outfit, but at first it was a guy with his synthesizers.

    So it's something different for me because when we came here, there's two bands, us and another band, but other than that DJs and singers.

    What are you hoping to get out of coming to this festival?

    Anything we can. *Laughing*

    More entrances to shows and booz!

    No… We really want to come back. I think we don't want this to be a once off—yeah, we did it once—we're really really hoping to meet people that like us and will invite us to other festivals, and just shows, like independant shows, anywhere in Europe or America...Israel! We've been trying to penetrate the world! Something that's outside of our boundaries of South Africa. This trip, it's amazing for us to come here. If we can go anywhere else, it would be amazing. So if we can make connections to people that, maybe like our music, and maybe wanna have it somewhere else, that would be... Or anybody that wants to help us out in whatever markets or whatever, that would be wonderful.

    You can always pay them to help out.

    We're a struggling band, we would never be able to come here by ourselves, that's why we haven't before. But it's also South Africa, very very few artists can just be artists, you have to have a job.

    So what do you have to do to make guitars meet?

    I (Andy) freelance photography when I can. She (Angela) does singing for adverts.

    Yeah, I (Angela) did a lot of singing work, yeah. I play in another band at home as well. I got a few things. So yeah. We make ways to make money.

    We kind of make financials to keep it going, we don't really make money to take home and enjoy our cut of the profits. The money we make we keep it in the band. If we go on tour, we use the money that we've made, so we don't really take the money.

    How long has your band been together?

    About 9 or 10 years.

    Oh wow, that's quite a while!

    We started when we were very young, we were 17, so, yeah.

    Maybe just last question: why should people come to your show at Primavera?

    It's a lot of fun. Yeah, I think we bring a different sound.

    Everybody says they’re different. What's different about you?

    I think we use like a lot of genres and our music kind of does weird things with kind of surprise you I think. Like we will go one way and like, no, we're going that way, so I guess that surprises people. I guess ‘cause we're girls, and we rock the fuck out!

    Yeah, there's gonna be a bunch of other girls who do that, Sleater Kinney and Babes in Toyland and Kathleen Hanna's band. Are you into the whole Riot Grrrl movement?

    Personally, no. There's not a lot of girl bands in South Africa, there's like two maybe: us and another band

    You're leading the Riot Grrrl scene in South Africa!

    Yeah, so we haven't really seen other girl bands, so I'm pretty excited to see them. But at the end of the day we are here on business,  so hopefully we will find time to actually watch a lot other bands. I'd dig to see Babes in Toyland cause they're old school.

    Anything you'd like to add?

    Japan And I will take over the world! We have a new album we just released before we came here.

    תגובות »

  • המאזין ברדיו 98: אני והשטויות שלי

    ishay kitzales (Medium)

    זמן קריאה: דקה אחת

    The Listener 98: Me And My Nonsense by Idosius on Mixcloud

    בתמונה: ישי קיצ'לס

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

    תגובות »

  • המאזין ברדיו 97: תחת אורות ניאון + אינדי סיני

    brain failure

    זמן קריאה: דקה אחת

    The Listener 97: Under Neon Lights + Minimal Radio by Idosius on Mixcloud

    קטע חדש של The Chemical Brothers, דיסקו צרפתי אפל, אינדיטרוניקה כחול לבן, ואינדי טרי מסין ביבוא של Minimal Radio.

    בתמונה: Brain Failure עם רוק סיני סליזי

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

    תגובות »