• המלצות לרוק ניסיוני מסין וסולו בוזוקי: פתיחת השואוקייס בירושלים

    isaiah

    נהניתי מהלילה הראשון של השואוקייס בצוללת הצהובה.

    מארינה מקסימיליאן פתחה את הערב, אך עם שואו מאולץ משהו. החלק הכי מהנה של ההופעה היה כשכמה בחורות בקהל חיקו בצחוק את סגנון הריקוד שלה. כמובן שתשומת הלב שהיא קיבלה מהעיתונאים והצלמים אחרי המופע היתה חסרת פרופורציה.

    לעומתה, Isaiah הביאו לבמה הרבה צבעים ומוי כיף. הסולן שלהם, תומר ישעיהו (בתמונת הפוסט הבינונית שצילמתי), בטוח הרשים את הנציגים עם לוק בין ג'ים מוריסון לרינגו סטאר ופרצופי גמירה על סולו בוזוקי.

    גם ועדת חריגים שפשפו, רק עם קורט אופל. הם נראו כמו הרכב ששוגר לפה מסיאטל בתחילת הניינטיז. כמעט שכחתי שהם שרים בכלל בעברית.

    סיסטם עאלי סגרו את הערב עם נוכחות חזקה. לצערי, העובדה שהרכב שדוגל באחדות בין המינים והגזעים פועל בסצינת השוליים אומרת הכל על המצב המדיני.

    בין לבין, התמנגלתי עם הנציגים שבאו מרחבי העולם כדי לשמוע קצת מוזיקה ישראלית: הודיתי לצ'ארלס צ'ו שהשתתף באייטם שכתבתי; קיבלתי המלצות לרוק נסיוני סיני מלי צ'י, מנהל מועדון אלטרנטיבי פופולארי בבייג'ינג בשם Mao House; ודיברתי עם מאטיאש—הבעלים של מועדון ההופעות Kino Šiška בלובליאנה—על Swans, האלבום החדש של Einstürzende Neubauten, והקשיים להביא הופעות לסלובניה.

    תגובות »

  • ראיון וידאו עם Alcoholic Faith Mission: צלילים חורפיים מלנכוליים

    alcoholic-faith-mission-waves-vienna-2014-small

    משהו טוב קורה בממלכת דנמרק. האי הקטן הזה מייצר כמות לא סבירה של אינדי איכותי בשנים האחרונות עם להקות כמו Mew, Efterklang, ו-The Raveonettes (ראה ספיישל אינדי דני ששידרתי ברדיו הבינתחומי). תכירו עוד נצר לשושלת הדנית: Alcoholic Faith Mission.

    AFM הם קולקטיב שהתחיל כצמד ב-2006 כששני חברים מהתיכון, Thorben ו-Sune עברו במקרה על יד ה-Apostolic Faith Mission בברוקלין. באותו הזמן הם דיברו על אלכוהוליזם, וכך נולד שם הלהקה. הם התרחבו לקולקטיב ב-2009 עם ההצטרפות של Kristine, Gustav, Morten ו-Anders.

    ראיינתי את תורבן וקריסטין מאחורי הקלעים בפסטיבל Waves Vienna 2014. הם סיפרו על האלבום החדש, האם יש צליל דני, והחלום לטייל ולהופיע ברחבי העולם, כמובן בין לבין לגימות בירה.

    חוץ מהראיון המתורגם בהמשך, אני שמח לבשר על הפקת הוידאו הראשונה של המאזין ורוצה להגיד תודה ל-Marie-Therese Hildenbrandt היקרה שצילמה וערכה והשקיעה.

    מה מביא אתכם לפסטיבל Waves Vienna?

    תורבן: "בדיוק סימנו את האלבום החדש, אז אנחנו רוצים להציג את המוזיקה החדשה בתקווה שיעשו לנו בוקינג לשנה הבאה. כי פסטיבל כזה הוא פסטיבל שלוקח להקות ועושה להם בוקינג ובודק מה יש להם להציע. ההופעה הלילה, אם ננגן אותה כמו שצריך, תשיג לנו פסטיבלים והופעות במועדונים ודברים כאלה".

    קריסטין: "אני חושבת שמה שאנחנו מקווים לו במיוחד, אם מדברים על איזורים מקומיים, שיהיה כיף לחקור את מזרח אירופה. כבר ביקרנו בפולין כמה פעמים והיה ממש מוצלח. ולפי מה ששמעתי, הולכים להיות הרבה עסקי מוזיקה ממזרח אירופה ב-Waves".

    אתם יכולים לספר לנו על האלבום החדש?

    תורבן: "בדיוק סימנו אותו, ולא החלטנו לגבי התאריך עדיין, אבל זה יהיה בתחילת 2015. אולי בפברואר? שום דבר לא חקוק עדיין באבן, אבל בערך בזמן הזה. ויש לנו כותרת זמנית כרגע, והיא 'Orbita'.

    "לא היו לנו מגבלות הפעם. לא הגבלנו את עצמינו עם חוקים בהקלטה כמו שעשינו—בדיוק הזכרת את זה—ב-'Misery Loves Company' שהקלטנו תחת השפעת אלכוהול בחושך; ואת האלבום השני שהקלטנו רק עם חפצים שהיו בחדר. אבל כן ניסינו להסתכל לאחור ולקבל איזשהו וייב אייטיזי. זה לא תקליט אייטיז, אבל בהחלט קיבלנו השפעה מהאייטיז. זה יותר סינדי לאופר מארקייד פייר, אבל זה מאוד אנחנו, עדיין".

    קריסטין: "אני חושבת שאחד מהדברים שהופך את זה למאוד אנחנו, זה שאנחנו עדיין קצת להקת לו-פיי. לא שכרנו אולפן יקר להקלטות. עדיין יש לנו את תחושת ה-DIY הזו להקליט הכל בעצמינו. הקלטנו את כל השירים בקופנהגן איפה ששכרנו אולפן קטן".

    האם אתם חושבים שיש צליל דני?

    קריסטין: "כן, אני חושבת שיש צליל דני. בהחלט. דיברנו על זה בהרבה ראינות לפני כן, ואני חושבת שהשבדים מאוד טובים במוזיקת פופ כמו רובין, אבבא, ועוד. ואז, נראה לי שלפני 10 שנים, איסלנד נהייתי מאוד פופולארית עם Sigur Ros…"

    תורבן: "...múm..."

    קריסטין: "כן, בדיוק, múm, וכל המוזיקה הנורדית הזו שנשמעת מוזר. ועכשיו זה אינדי מדנמרק שיש לו צלילים חורפיים מלנכוליים. דנמרק היא מדינה שמוזיקאים מאוד ברי מזל לחיות בה. יש המון הזדמנויות טובות לקבל כסף מכל מיני תקציבים..."

    תורבן: "...ומענקים, אתה יכול להרשם להמון מענקים. לא תמיד תקבל אותם, אבל הם שם. וזה חלק גדול מייצוא המוזיקה הדנית, לקבל תקציב מהממשלה".

    אתם יכולים לספר לנו על COPCOL?

    קריסטין: "כן! COPCOL—קיצור ל-Copenhagen Collaboration—התחיל בערך לפני שלוש שנים עם כמה חברים טובים בקופנהגן, שהיא עיר מאוד קטנה. הלכתי לבית הספר עם חלק מהם, וגם אתה (תורבן -ע.ש.) עם חלק אחר של הקולקטיב. אז, אתה יודע, אנחנו חברים וניגנו בכל מיני…"

    תורבן: "...קונסטלציות…"

    קריסטין: "...ואז החלטנו שאנחנו רוצים…"

    תורבן: "...לשתף פעולה…"

    קריסטין: "לשתך פעולה ולנצל את היתרונות שיש כשאתם הרבה מוזיקאים ביחד".

    תורבן: "בנוסף, יש לך אנשים שמנגנים על צ'לו, אנשים שמנגנים על כינור, אנשים שמנגנים על כלי נשיפה ואז אפשר להעזר האחד בשני, כמו שתי וערב, וזה צמח משם. ואז לבחור אחד מלהקת בשם Kodi ששמו פרדריק היה רעיון לעשות שיר של A Band of Horses, שכל החברים שלנו יבואו ביחד לבית קפה ונקליט את השיר הזה. אז עשינו את זה. ומשם אמרנו: 'היי, זה כיף, בואו נעשה עם זה משהו' ואז ניגנו כמה הופעות קצרות בתור קולקטיב וזה היה ממש כיף".

    סיפרתם בראיון קודם שהיה לכם חלום להופיע באסיה ויפן. מה החלום הנוכחי שלכם?

    תורבן: "להופיע באסיה ויפן. עדיין לא עשינו את זה".

    קריסטין: "עדיין לא עשינו את זה. כלומר, הוצאנו כמה תקליטים ביפן. זה יכול להיות כיף להגיע ליפן, בהחלט. אבל בשבילי, זה לא הדבר היחידי שחשוב".

    תורבן: "כמובן שזו לא השאיפה היחידה שיש לנו, אבל בהחלט יהיה כיף לעשות טור ביפן ואסיה בתור להקה. אבל כרגע, אני מסכים עם קריסטין שהחלום הזה מתבשל על אש קטנה, ועכשיו זה יותר להוציא מוזיקה טובה ולהתמקד באיזורים שכבר מכירים אותנו כמו גרמניה, אוסטריה, שווייץ, אירופה, ולשמור על השוק הזה".

    קריסטין: "אבל נראה לי שרק הפנטיזה של ההרפתקאה, האגדה האסייתית... בשנה שעברה נסענו לברזיל בפעם הראשונה. זו היתה חווייה עצומה בשבילינו: לנסוע לצד השני של העולם ואשכרה לפגוש אנשים שהכירו את המוזיקה שלנו, ושיש לנו את היכולת לטייל ולראות חלקים חדשים של העולם".

    תורבן: "שאלת מה החלום? זה כנראה פוגע בול במטרה: שנוכל לטייל ולנגן את המוזיקה שלנו לאנשים שמכירים אותה, משהו כזה. זה תמיד היה מעולה, וזה יהיה חלום אם נהיה מסוגלים לעשות את זה".

    ואז להתפטר מהעבודה? במה אתם עובדים כרגע?

    תורבן: "קריסטין עובדת בתחנת חדשות גדולה בדנמרק, בטלוויזיה, ואני מטפל באנשים עם מוגבלויות. שזה גם מאוד נחמד וטוב. אני אוהב את העבודה שלי, אבל הייתי מעדיף פשוט לנגן מוזיקה".

    תגובות »

  • מלנכוליה והעצב האינסופי

    smashing pumpkins mellon collie

    לפעמים, כשאני צריך מוזיקה ממש מנחמת, אני חוזר למוזיקה של הילדות. אתמול חזרתי ל-Mellon Collie and the Infinite Sadness של The Smashing Pumpkins—מאסטרפיס צבעוני עם גיטרות חורכות והמון כאב ואהבה. אני זוכר איך הלכתי לחנות התקליטים בפרנקפורט כשזה יצא, אי שם ב-1995, מסוקרן מהעטיפה המשונה ומשולהב מהסינגל "Bullet With Butterfly Wings". נרגש, לקחתי את האלבום הכפול לעמדת ההאזנה. שמעתי אותו מההתחלה עד הסוף: מריף הפסנתר המלכותי שפותח את שיר הנושא ועד לאיחולי הלילה טוב מכל הלהקה ב-"Farewell and Goodnight". לא שמתי לב איך הזמן עובר והתעלמתי מהתור של הזקנות הנרגזות שהצטבר מאחורי—הייתי שקוע בעולם שלי ושל הפמפקינז. היום אני שומע אותו מזווית אחרת, זווית בוגרת יותר. אני מבין יותר טוב על מה בילי קורגן מדבר. למעשה גם הבנתי כשהייתי נער, אבל בצורה ריגשית אמורפית שכזו, דרך הקסם של המוזיקה לחבר בין אנשים. וזה אולי הכוח הכי גדול של המוזיקה בשבילי: לדעת שאי שם יש עוד מישהו שמרגיש כמוני ושזה בסדר.

    תגובות »

  • המאזין ברדיו #63 ספיישל שוגייז עם מיכל ספיר מאפור גשום

    afor-gashum

    שידרתי מוזיקה מובחרת כרגיל בשעה הראשונה—ראה הפלייליסט. בשעה השנייה אירחתי את מיכל ספיר המקסימה מלהקת אפור גשום שהביאה לאולפן את המוזיקה האהובה עליה, כולל המון שוגייז ואינדי.

    בתמונה: מיכל ספיר ואפור גשום.

    התוכנית משודרת בימי חמישי ב-19:00 ברדיו הבינתחומי / עקבו אחרי התוכנית

    תגובות »

  • טאטרן בהופעה: בית ספר לרוק

    IMG_3712

    סיקרתי את הופעת ההשקה המהוקצעת של TATRAN עבור עכבר העיר:

    הבארבי היה מפוצץ כאילו שלהקת K's Choice חזרה לעוד סיבוב בעיר. אבל זאת לא היתה K's Choice. זאת אפילו לא היתה להקה מפורסמת. הלהקה שמכרה אמש את כל הכרטיסים להופעת ההשקה שלה בבארבי, לכבוד אלבום הבכורה "Shvat", היא להקת TATRAN.

    לכתבה המלאה בעכבר העיר

    תגובות »