פוסטים מאת עידו שחם

  • המאזין ברדיו 181: 180 AM

    שעה של אינדי אקלקטי כולל משהו ישן וטוב מ-Grandaddy (בתמונה), הארדקור-פאנק עברי ממתרוממות וקאבר מרענן של Sun Tailor ל-Taylor Swift שאם הם היו משתפים פעולה אי פעם היו נקראים פשוט Sun Taylor Swift.

    1. Grandaddy - A.M. 180
    2. The Courtneys - Silver Velvet
    3. Dream Wife - Hey Heartbreaker
    4. Mitromemot - Savta Coesset
    5. Beastie Boys - Beastie Boys
    6. RPS Surfers - Revolution
    7. Firewater - This Is My Life
    8. Beck - Beercan
    9. Roy Chicky Arad and Chenard Walker - Israeliot Bahalal
    10. Priests - Nothing Feels Natural
    11. Ulrika Spacek - Mimi Pretend
    12. Or Edry - Cheder Hoshch
    13. Timber Timbre - Beat the Drum Slowly
    14. Mary Ocher - The Endlessness (Song For Young Xenophobes)
    15. Goldfrapp - Lovely Head
    16. British Sea Power - Keep On Trying (Sechs Freunde)
    17. Dredg - Brushstroke New Heart Shadow
    18. Sun Tailor - Shake It Off

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • בכורה: Vini Vicious - Ä

    אם אתם רוצים להיות רוקרים קשוחים, פשוט תוסיפו את אומלאוט המטאל לשמכם. אומ-מה? אומלאוט! שתי הנקודות הקטנות שהסקנדינבים והגרמנים אוהבים לשים מעל אותיות אהו"י ורק הם יודעים איך לבטא. Queensrÿche, Motörhead, Mötley Crüe—כולן שדרגו את שמן עם אומלאוט אפילו שהלהקות מגיעות ממחוזות אחרים בעולם. אין אמנם תוספת של אומלאוט בשמו של הרכב האינדי רוק המקומי Vini Vicious, אך הם כן שמו אותו באי פי הבכורה שלהם שנקרא בפשטות "Ä", כאילו לתאם ציפיות עם המאזין התועה שיגיע אליו במקרה בסאונדקלאוד. הכרתי כבר את חגיגת הריפים של "Sun King" ומרוץ הפוסט-פאנק של "Potion" מהאי פי, ועכשיו התוודעתי גם לקטע הפותח "Ether" והקטע הסוגר "Follow Me" שממשיכים את הקו הרוקיסטי אך חוקרים מקצבים קצת יותר פ'אנקיים, סטייל פיית' נו מור המוקדמים. אם מהדורת השבט השטנית נקודת הג'ק של ג'קי שרגא ומני אבירם היתה עוד רצה ברדיו, האי פי הזה בטח היה מככב שם לצד קטעים חדשים של At the Drive-In והאלבום האחרון של מטאליקה. אבל היום שהשבט הזה מפוזר ברחבי הרשת, אולי "Ä" יאחד אותו לאיזה סשן הדבנגינג רציני וצפצופי אוזניים במרתף אפלולי בעיר.

  • בכורה: קרוקודיל פופולאר

    רוקרים בדרך כלל אוהבים לספור עד ארבע, גג עד שמונה, אך אלבום הבכורה של קרוקודיל פופולאר נפתח עם ספירה לא שגרתית של תשע—מן הצהרה ספיינל טאפית שכזו שהם רוצים לקחת את זה צעד אחד הלאה. חבל שהחומרים המוקדמים שלהם הוסרו מסאונדקלאוד, כי אז הייתם שומעים שההפקה שודרגה, כתיבת השירים הושחזה והלהקה מריחה מיותר רוח נעורים: "Loko" לוקח את בירבורי הרוק הישראלי של חיה מילר ז"ל לאנגלית; "Pitt" שואל את הריף מ-"Nobody Move, Nobody Get Hurt" של We Are Scientists ולוקח אותו למקום יותר מטורלל; ו-"Evil" מאט פתאום את רכבת הגיטרות לקראת תחנה של דיכאון ודיסוננס. למעט הקטע האחרון "בום חזק", קרוקודיל מהמרים נגד הגל העברי והולכים על אנגלית במבטא ישראלי קליל מה שדווקא תורם לחספוס ולדחיפות. הקולות מתחלקים בין מיכאל לירן לטל שטיינברג. אני לא יודע מי מהם שר בקטע "9-5", אבל מי שזה לא יהיה התשוקה והנירוטיות שיוצאת מגרונו בזמן שהוא הולך ומאבד את זה נשמעת לגמרי אותנטית. קרוקודיל שוחים לצד חבריהם לביצה כמו I Was A Bastard ורגל סברס, להקות שגדלו ככל הנראה על תחיית הרוקנרול של תחילת שנות ה-2000 ומסרבות לתת לו לחזור לקבר, עם קולגות מהגולה כמו Parquet Courts והדהודים מנושאי המגבעת והפיקסיז. תהיו בטוחים שהקרוקודיל הזה יהיה פופולאר על במת האינדינגב ומאחורי העמוד בלבונטין, יש להם את הגיטרות העקמומיות והמלודיות והאנגסט בשביל זה.

  • המאזין ברדיו 180: ספיישל מסיבת MTV לכבוד פורים

    כשגדלתי בניינטיז וגראנג' ורוק אלטרנטיבי היו השיט, להיטי MTV נחשבו לזבל. לא הודתי בזה בזמנו, אבל כשאמנים כמו Snap או Dr. Alban עלו למסך לא העברתי תחנה, ובאופן לא מודע מאוד נהניתי מהמוזיקה שלהם. היום כל הז'אנר הזה נראה לי אחרת. אני רואה עכשיו איך חבורה של מפיקים שרצו להיטים לקחו אלמנטים מהטכנו וההאוס של המועדונים, חיברו אותם לפופ קליט על רדבול, והזריקו הכל עמוק לתוך המצעדים. המוזיקה הזו עמוסה במלודיות קליטות, בזמרות נשמה ובמסרים על סובלנות וחופש ואהבה, ונראה לי שהיא החדירה לי בערמומיות מוזיקה אלקטרונית לוריד, מה שאפשר לי לגלות את המקורות שנים מאוחר יותר. אז נכון שהמוזיקה היתה מאוד נוסחתית ולראפרים שנדחפו פנימה לא היה פלואו מזהיר, אבל אנחנו מדברים על מוזיקה קלילה שחגגה כיף והומור. אפילו שהיא היתה מסחרית, היו שם פוזיטיביות ותמימות ברוח התקופה, הרחק מההיפר קפיטליזם והמסרים הנרקיסיסטים בפופ של היום. אז לכבוד פורים חיפשתי את התכנית למסיבת MTV מהניינטיז עם מגה מיקס של שעה. חג שמח!

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • המאזין ברדיו 179: ספיישל Zaga Zaga

    צילום: קייזר סוזה

    אחרי שנתיים של גלות וחזרות מפרכות, Zaga Zaga חזרו לאולפני הרדיו הבינתחומי, הפעם בהרכב מלא, כדי להשמיע את האלבום החדש ולספר לנו מי הלהקה עם ה-BPM הכי מהיר במזרח התיכון ומה קרה כשהזאגות חיממו את Priests בגרמניה—כל זאת לכבוד ההשקה בלבונטין 7 ב-18.3.

    1. Zaga Zaga - Black T
    2. Zaga Zaga - Get Stuff Done
    3. Zaga Zaga - Stay At Home
    4. Zaga Zaga - Heroin Youth
    5. Zaga Zaga - Razorblade Razorblade
    6. Zaga Zaga - Cancer Man
    7. Zaga Zaga - Animal House
    8. Koro - Acid Casualty
    9. Zaga Zaga - Business Business
    10. Zaga Zaga - Octopus Octopus
    11. Massacre - Legs
    12. Zaga Zaga - Eraserheads
    13. Mondo Gecko - Urban Stefan
    14. Fugazi - Repeater
    15. Converge - Lonewolves
    16. Zaga Zaga - Kiss It Goodbye

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • אינטרו 51: The Lonely Peters - בהשראת פיט דוהרטי

    צילום: קארין בנטל

    הם עושים אינדי פופ חלומי שנוצר בהשראת ייסוריו המוחצנים של פיט דוהרטי: תכירו את The Lonely Peters.

    1. מי חברי הלהקה?

    יואב קורן - שירה וגיטרה, יואב גלבוע - שירה וגיטרה, חי מלר - תופים, נטע רם - בס.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ניגנו בכמה הרכבים בכמה סגנונות שונים והתפתחנו עד שהחלטנו להקים פרויקט משלנו (יואב ויואב) שמתבסס על שתי גיטרות ושונה מכל מה שנגענו בו עד כה מבחינה סאונד ואפקטורה. חיפשנו דרך לפתוח דף חדש ולהשמיע קול שונה. לאחר זמן מה בו גיבשנו את תדמית הלהקה התחלנו להופיע והחלטנו לקחת את זה צעד קדימה ולהקליט את האלבום הראשון בו ניגנו יחד איתנו נמרוד גולדפרב (The Cannons, Zohara) ושאשא ("המפשעות") בהפקתו של אביחי טוכמן. לאחר הקלטת האלבום חיפשנו נגנים שילוו אותנו לאורך ההופעות ויהוו חלק חדש מההרכב ומצאנו את דרכנו אל חי מלר, חבר עבר אשר ניגן איתנו בכמה הרכבים בעבר, ונטע רם שמנגנת איתנו כרגע על בס.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    קשה להגדיר קו אחיד מובהק. ניתן להרגיש תחושה והקשר בין השירים. למרות שהשירים מגיעים משני כותבים שונים, מרגישים טקסטורה אחידה ורציפה שמאפשרת לקהל חוויה מסוימת ולא ברורה. שמרנו לאורך כל הדרך על חיבור בין עולמות תוכן שונים והבאנו אותם לעולם חדש משלנו. כאן נכנס לתמונה המפיק אביחי טוכמן, שעזר לנו לגבש את עצמנו ואת הסגנון הייחודי לנו.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    שירי האלבום נכתבו במהלך תקופה שסימנה עבור שנינו בדידות. הושפענו רבות מכתיבתו של פיט דוהרטי: כתיבה בה ניתן לחוש סוג של ייסורים עצמיים של האדם כלפי חוץ כמאשים את הסביבה ולא כלפי פנים, הסתכלות מקורית וביקורתית על חיי היומיום. בתחילה, שם ההרכב היה "The Lonely Peter" ולאחר חשיבה נוספת החלטנו להוסיף את האות "s" על מנת לסמל את האחדות שלנו אל מול הבדידות.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    כרגע אנחנו ממשיכים להתקדם הלאה ומקליטים את האלבום השני שלנו בצורה קצת יותר ביתית ועצמאית. החשיבות לשמור על החוויה האישית הוא המוטיב המוביל אותנו.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    יואב קורן עובד בעבודה פרטית. יואב גלבוע עובד בכתב העת "עכשיו" ועוסק גם בתחום השירה והפואטיקה. נטע רם סטודנטית ללימודי סאונד. חי מלר איש שיווק.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מה שמיוחד בהרכב שלנו זה שאנו שואבים השראה מעולמות תוכן שונים, אסופה שונה של סאונדים שלא בהכרח מתחברים אחד לשני.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    David Bowie - The Rise and Fall of Ziggy Stardust

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    Arctic Monkeys - AM

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    Beach House. הושפענו מהם בצורה מסוימת, גם אם לא מודעת.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    "לפעמים דורכים על נמלה בצחוק אבל היא מתה ברצינות" -ר. ל.

    הופעות קרובות:
    20.3, מועדון הבוקסא בתל אביב, הופעת השקה לסינגל, כניסה חופשית

  • בכורה: RPS Surfers - Revolution

    גולשי האבן הנייר והמספריים, הרכב סרף-רוק עם אחד מהשמות הגאוניים בארץ, נשענים על נוסטלגיה ישראלית. הם מקפיצים אותי דרך מנהרת הזמן לארץ ישראל של פעם, ישראל של להקות הקצב ומזדנגפים וגלידה מונטנה—כל זאת עם קלידים וינטג'ים ושפריץ של ריוורב. בקטע החדש "Revolution" הם עלו על גל חזק. השיר נכתב בזמן מחאת האוהלים של 2011, תקופה שכבר נהפכה לנוסטלגית בעצמה, ומביא את הנוסחה של הגולשים כמו תרכיז פטל חזק עם עוד יותר מלודיה וכיף. תמיד יש תחושה של סכנה והרפתקאות במוזיקה שלהם כך שלא מפתיע שאלבום הבכורה נקרא "Danger Beach". במאי יצא אלבומם השני עם שם מרתיע בפני עצמו: "כנופיית החרק'ה". מדובר במחווה לחבורת אופנוענים שרכבו בחולות גוש דן בתחילת שנות השישים והטילו טרור על ההורים בזמן שהילדים העריצו אותם—או לפחות כך טוענת הלהקה. הרי חרקה זו בכלל סדרה של הקלטות שנעשות בתחנת קול הקמפוס ומשוחררות בחינם, הקלטות שהשתתפו בהן הרכבים כמו Tiny Fingers ו-Electric Zoo. אז האם הכנופיה המדוברת היתה קיימת או שהיא אמיתית בערך כמו המערה החשמלית של חסמבה? בדרך כלל אני מעדיף לדעת מה האמת, אבל הפעם אני מעדיף להישאר עם הפוסט-אמת וללכת לאיבוד בתוך הפנטזיה שהגולשים מציעים, של ארץ ישראל בתור קליפורניה של המזרח התיכון ולהרגיש את הבאזז מהגזוז בפה.