פוסטים מתויגים עם אינטרו

  • אינטרו 91 + בכורה: Bell Always - 2 Long Run

    צילום: Yael B.C

    ראיתי את Bell Always בהופעת סטודיו אינטימית. זה היה כבר לפני זמן מה, אבל נשאר לי צליל נעים באוזן - הם הזכירו לי את רדיוהד בתקופת "In Rainbows", עוד כשהם הונעו מהלב ולפני שהם נהיו שכלתניים מדי. אז יש אצל ב"א תיפוף ג'אזי קליל, גיטרה חשמלית מינימליסטית ומעל הכל קולו החם של ניר צפתי, והשלישייה אף לוקחת את זה לכיוון יותר גרמני עם שכבות של סינתיסייזרים ומחזוריות. עכשיו יוצא סינגל הבכורה "2 Long Run" לקראת אלבום הבכורה "Daylight Slowly Fades" שיצא ביולי, אז הזמנו אותם לבכורה והכרות.

    1. מי חברי הלהקה?

    ניר צפתי (שירה, סינתיסייזר), אלון פרץ (גיטרה) וקובי ארוסי (תופים).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ניר: אלון וקובי מת"א, אני מהר אדר. אלון ואני למדנו יחד באקדמיה למוזיקה בירושלים וגם ניגנו יחד
    ב-Noria. אלון וקובי ניגנו יחד באיזה פרויקט ואת קובי אני מכיר מערב מחווה לרדיוהד שניגנו בו.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    רוק אלטרנטיבי מינימליסטי.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    חיפשנו משהו שיבטא תחושה של פולס ומחזוריות, בהקשר של מה שאנחנו מנגנים. לא מצאנו.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להמשיך ולפתח את מה שאנחנו עושים כרגע, לחדד את הדברים ולקחת את הרעיונות המוזיקליים הלאה. להכיר ולאסוף סביבנו עוד אנשים טובים ומעניינים דרך המוזיקה שלנו, כמו שהכרנו עד עכשיו.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    ניר: אני מלמד מוזיקה באופן פרטי, בבתי ספר ובמרכזים למחוננים ומצטיינים בכל מיני מקומות בארץ, אלון הוא מלחין ואומן סאונד וקובי מתעסק בשנים האחרונות בתחום היין.

    7. ממה אתם מושפעים?

    ההשפעות של כל אחד מאיתנו שונות ומגוונות, אבל מצאנו שהחוט המקשר ביניהן הוא האמירה האומנותית. שלושתנו מחוברים למוזיקה כנה ואותנטית לרעיון שמאחוריה וזה גם מה שקישר בינינו.
    הלב של ההשפעות בפרויקט הזה הוא בעיקר רוק אלטרנטיבי בריטי, מוזיקה אלקטרונית מכל מיני אזורים, קראוט-רוק וגם מינימליזם מהמאה ה-20. כשעבדנו על השירים בשנה הראשונה, מרכז העבודה היה לחפש הרבה, לזקק את ההשפעות שלנו ולבנות שפה מוזיקלית ברורה. החיפוש שעשינו היה מאוד אובססיבי ולא קל. זו הייתה דרך ארוכה אבל מאד מתגמלת. היום כשאנחנו ניגשים לנגן חומר חדש, ברור לכל אחד מאיתנו מה אנחנו מחפשים.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Cluster - Zuckerzeit

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אף אחד. זה לא יפה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    מסיבת האזנה של Boards of Canada.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אחד הדברים הכי יפים ביצירה היא החיבור עם אנשי אמנות אחרים - מפיק וטכנאי מיקס, מעצב, טכנאי מאסטרינג, אנשי קולנוע, צלמת, טכנאי הקלטה ועוד תפקידים ודמויות מוכשרות, שהתאספו מסביב, יצקו מעצמם פנימה, הרחיבו והעמיקו את היצירה ונתנו לה עומקים חדשים. המכלול הזה והשילוב בין האומנויות והאנשים עצמם נותן לכל זה משמעות ענקית.

    הופעות קרובות:
    30.4 בבוקסא ת"א

  • אינטרו 90: תומר ברוך - מקצבים ללא פעמה ומלודיות קאסיו

    צילום: Anastasya Romanovsky

    תומר ברוך נשמע כמו שם של עוד זמר/יוצר עם גיטרה אקוסטית ושירים על מישהי שעזבה אותו, אבל תומר ברוך הוא למעשה הקלידן מהרכב הגרוב Crunch 22. בתור אומן סולו, הוא בוגר בית הספר לסונולוגיה בהאג ועושה בהתאם אלקטרוניקה ניסיונית. לאחרונה הוא הוציא את האלבום האמביינטי "Subterranean Currents" שעוסק במי תהום, ואכן אפשר לשמוע בו את הזרימה המיימית מתחת לאדמה בזכות מקלדות קאסיו וסימפולים.

    1. מי אתה?

    תומר ברוך.

    2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    אני במקור מישוב קטן בצפון הארץ. יש תמונות שלי מגיל שנה-שנתיים מנסה לנגן על הפסנתר שהיה לנו בבית אז אפשר לומר שהתחלתי אז.

    3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

    לואו פיי/דאון טמפו/אמביינט אלקטרוניקה. סאונדסקייפים דיגיטליים, מקצבים ללא פעמה ומלודיות קאסיו.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    חיפשתי שם במה שלא מתחרז עם תומר ברוך אבל כל שם שהצלחתי לחשוב עליו התחרז עם תומר ברוך. בסוף מצאתי את השם "תומר ברוך" שלא מתחרז עם תומר ברוך כי מילה לא מתחרזת עם עצמה.

    5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

    באלבום הנ"ל התחלתי משני רעיונות שהיו לי. הראשון זה רעיון שאני מסתובב איתו כבר כמה זמן שאפשר לקרוא לו "גרוב ללא פעמה": מקצבים שיש להם מין פלואו או תחושה של התקדמות אבל הם לא מחזוריים (במקרה הזה רובם מבוססים על קצב של דיבור). הרעיון השני היה מבחינת הסאונד: סימפלתי כל מיני צעצועים ואורגניות וניסיתי לראות כמה רחוק אפשר לקחת את הסאונד שלהם אבל ככה שעדיין יישאר בו משהו מהגוון המקורי. ככה בניתי מין מערכת שנותנת לי לשחק עם שני הדברים האלה במקביל ועליה הקלטתי את כל האלבום.

    6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

    אני גולל הרבה בפייסבוק.

    7. ממה אתה מושפע?

    אני מושפע מאוד ממזג האוויר. אני מאוד אוהב ימים בהירים וקרירים או לחילופין ימים סגריריים וקרירים. בגלל זה אני גר כרגע בהולנד, כי יש שם יותר משניהם. אני גם מושפע מאוד מיופי. אני אוהב דברים יפים וגם דברים לא כ"כ יפים וגם דברים שהם כ"כ מכוערים עד שהם כבר יפים עוד פעם.

    8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    השאלה הזאת הכניסה אותי לסטרס נפשי יותר מכל שאלה אחרת בשאלון הזה. רק לדמיין שאני אצטרך לנסוע למאדים עם אלבום אחד בלבד גורם לי לקוצר נשימה קל ולכן אעבור לשאלה הבאה.

    9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

    למה למחוק יש מספיק הארדיסק לכולם. בכל מקרה אם כבר יש מוזיקה שאני מדי פעם רוצה למחוק זו מוזיקה ישנה שלי. לפעמים אני נתקף בחרדה, מסתובב באינטרנט בלילה ומנסה למחוק דברים שעשיתי פעם ועדיין מסתובבים בכל מיני שרתים נידחים.

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    פעם נקלעתי בטעות להופעה של Humcrush - דואו קלידים-תופים נורווגי של פרי ג׳אז/אמביינט אלקטרוניקה ואחת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיים. אחר כך שמעתי את האלבומים שלהם שהם גם מגניבים אבל ממש לא דומים אז אני לא יודע אם ההופעה שראיתי הייתה מייצגת או לא. אם לא זה הייתי שמח לחמם את Supersilent שזו להקה אחרת של אותו קלידן ויש גם בה את האלמנט האלכימי הזה של מוזיקה שהיא אבסטרקטית, בלי ממש קצב או מלודיה או הרמוניה ולמרות זאת מצליחה מדי פעם לרגש אותי עד דמעות.

    11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אני לא לוקח אחריות על אף מילה שנכתבה פה.

    הופעות קרובות:
    23.4, המזקקה, ירושלים

  • אינטרו 89: איימי מקנייט - הכל מגיע מהים

    ראיתי את הזמרת/יוצרת איימי מקנייט במקום לא ברור בתל אביב, מרכז ניאו-יהודי שכזה על גבול יפו שמארח הופעות בקומת הגג. הרגשתי שיש לה נוכחות חזקה ומסתורית, שיש לה סיפור לספר וקול חרוך כדי לספר אותו. אולי זה בגלל שהיא מגיעה מאוסטרליה, מולדתו של מספר הסיפורים האלמותי ניק קייב, אך התחושה היא שזה הולך הרבה יותר עמוק מזה. היא תשיק את אלבום הבכורה עם הלהקה שלה ביוני, אז כנראה שאנחנו הולכים לגלות.

    1. מי את?

    איימי מקנייט, מוזיקאית ומלחינה אוסטרלית. חיה ויוצרת בישראל עם הלהקה שלי Shipyard. אנחנו עושים בלוז-רוק אלטרנטיבי ומשיקים בקרוב את האלבום הראשון שלנו "The Captain", שיופץ דרך קמע ביוני הקרוב.

    2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    גדלתי בעיירת חוף, צפונית לסידני. זה אזור יפיפה, מוקף טבע מדהים. למזלי ההורים שלי דחפו אותי ללמוד לנגן פסנתר, קלרינט וסקסופון. נהניתי ללמוד לנגן אבל רק כשמצאתי את הגיטרה, בערך בגיל 15, הרגשתי שמצאתי את הכלי שלי. לקח לי אפילו יותר זמן למצוא את הקול שלי. מצאתי אותו כשהתחלתי להרגיש שיש לי מחשבות והשקפות שאני רוצה לחלוק עם אנשים, הקול הגיע יחד עם המילים שכתבתי.

    3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

    אפשר לקרוא לזה בלוז-פולק אלטרנטיבי. כשאני מופיעה לבד אני נוטה יותר לכיוון מוזיקת קאנטרי וכשאני עם ההרכב זה יותר בסגנון בלוז-רוק.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    חשבתי בעבר לבחור לעצמי שם במה כדי ליצור הפרדה מהזהות הפרטית שלי. אבל חששתי שאתפשר על החזון האמנותי אם לא אשתמש בשמי. אני מנסה להישאר אותנטית, זה חלק גדול ממה שאני מכניסה לתוך המוזיקה שלי. הבחירה בשם של הלהקה Shipyard מבטאת את הקשר לשורשים שלי. כל הבחירות האמנותיות שלי בפרויקט הזה - הוידאו-ארט בזמן המופע, העיצוב של האלבום - כולם מתקשרים לדבר שהכי מעורר בי השראה: הים.

    5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להוציא אלבום זה משהו שרציתי לעשות מאז שאני נערה. השקעתי הרבה זמן ואנרגיה בכדי להיות חלק מעולם המוזיקה הישראלי. הגעתי לכאן שש פעמים במהלך עשר שנים וזה אפשר לי לשתף פעולה עם הרבה אמנים ישראלים מרשימים. הפרויקט הנוכחי שלי "The Captain" הוקלט בסטודיו המזקקה הירושלמי ובאקדמיה לאמנות ומחול בירושלים. אני אוהבת לשתף פעולה עם הקהילה המקומית, כך שכל הידע והיצירתיות הזמינים תומכים בקהילה המקיפה אותם. אני מאוד מסופקת מאיך שנשמע האלבום ומכמות המוזיקאים שנתנו את עצמם במלואם לתהליך ההקלטה שלו. החלום שלי הוא להמשיך לגדול ולהתפתח מוזיקלית ולשחרר דברים מעניינים בעתיד כדי לתת חוויה מלאה שגדלה ומהדהדת עם הקהל שלי.

    6. מה את עושה חוץ מלנגן?

    אני בונה דברים. יש לי תואר באמנות חזותית עם התמחות בפיסול אינסטליישן ופרפורמנס. זה למעשה מה שהביא אותי לפה מלכתחילה, הגעתי לירושלים בשנת 2009 ללמוד סמסטר בבצלאל בתוכנית חילופי סטודנטים.

    7. ממה את מושפעת?

    אני אוהבת לראות הופעות חיות, להישטף עם הצלילים שאחרים יוצרים בהתאמה הרמונית. ראיתי את טימבר טימבר בבארבי בשנה שעברה וזאת היתה אחת ההופעות הכי מעוררות השראה שראיתי, הופעה אחרת שפתחה לי את הראש לכיוונים חדשים הייתה ההופעה של נייק קייב בנובמבר. חוויות כאלה מאוד משפיעות עליי.

    8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    פורטיסהד - Third.

    9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אני חושבת שזה הכל עניין של טעם אישי. אני לא יכולה לחשוב על משהו שארצה למחוק, מישהו אולי יהנה ממנו.

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    טום וויטס/פי ג'יי הארווי. השניים המועדפים עליי, למרות שאני לא יכולה לדמיין כמה סטרס זה יהיה לעלות על הבמה לפניהם. זה יהיה אתגר אמיתי.

    11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אחת היצירות המועדפות עלי היא הנובלה של אלדוס האקסלי "אי". זהו מניפסט סוציולוגי חשוב, ממש רומן פוקח עיניים.

    הופעות קרובות:
    יום שבת 7.4 בהודנא, ת"א

  • אינטרו 88: אדם בן נון - ניסיון להתייחס לחלל שנוצר ולא רק להתקדמות בזמן

    צילום: Philip Kojo

    לגיטרות של אדם בן נון יש צליל לא שגרתי. הן יושבות בעולם הניסיוני של יוצרים כמו ת'רסטן מור מסוניק יות' וג'וני גרינווד מרדיוהד, גיטרות הרמוניות לא-הרמוניות. מסתבר שהוא משתמש בגיטרת באריטון שמלכתחילה מכוונת נמוך יותר מגיטרה רגילה, וגיטרת just intonation שמכוונת לפי הסדרה ההרמונית הטבעית של תדירות אחת, כולל מערכת סריגים שבן נון התקין בעצמו. מבולבלים? לא נורא, תלחצו פליי ופשוט תקשיבו.

    1. מי אתה?

    אדם בן נון.

    2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    ממזכרת-בתיה והתחלתי לרצות לנגן כשראיתי חברה טובה מנגנת על גיטרה קלאסית - נדהמתי לראות מקרוב איך המיתרים זזים והתנועה הזאת עוררה בי חשק.

    3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

    הייתי אומר שהיא מלאת אווירה אפלולית משהו ומנסה להתייחס לחלל שנוצר ולא רק להתקדמות בזמן.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    זה פשוט השם האמיתי שלי. חשבתי לשנות אבל אף פעם לא הצלחתי לחשוב על משהו שהרגיש נכון מספיק. אולי זה עוד יקרה - מי יודע?

    5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להגיע למחוזות רחוקים ולא מוכרים אבל להצליח לחזור משם עם רשמים שגם דודה שלי, אולי, תוכל ליהנות מהם.

    6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

    מבשל, קורא, שותה.

    7. ממה אתה מושפע?

    אם הכוונה בשאלה היא להשפעות מוזיקליות אז אומר שאני מאוד אוהב את Swans ואת Death In June וכמובן את "האבות" דילן וכהן. אבל גם אומנים שעושים מוזיקה שאינה מבוססת שיר, אנשים כמו La Monte Young ו-Dylan Carlson מ-Earth.

    8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    את "Time Machines" של Coil.

    9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

    שלמה ארצי - "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת".

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    מייקל ג'ירה בהופעת הסולו שלו, כי הייתי בה וזאת הייתה אחת ההופעות הטובות שראיי בחיי. מה גם שכך דבנדרה בנהרט התחיל ויצא לו מזה רק טוב.

    11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    העין מתעתעת, האוזן יודעת והאמת נמצאת ביד החלשה - עבר את מבחן הלא קלישאה? אני לא בטוח לגבי זה.

  • אינטרו 87: איפשהו - יפה וכבדה כמו חיה פרה-היסטורית

    צילום: מיכאל ברקוביץ׳

    כששמעתי את המוזיקה של איפשהו היה לי רגע WTF - איך זה יכול להיות ששלישיית ילדים שבחיים לא שמעתי עליה עושה מוזיקה כל כך מגוונת וסופר טייט ועוד בעברית אבסטרקטית? יובל הרינג חטף אותם ללייבל שלו נוער אבוד והגדיר אותם בתור "משהו בין ג'אז תלמה ילין ל-Minutemen". אני אוסיף "נושאי המגבעת פוגשים את Fugazi", אבל באמת, כשלהקה אחת גוררת כל כך הרבה השוואות לכתפי ענקים, זה אומר פשוט שהם עושים משהו אותנטי וכדאי לבדוק את זה מהר לפני שזה יתפוצץ. נדיר לקבל להקה כל כך צעירה ברמת אומנותית כל כך גבוהה, בטח בימינו כשלהקות הגיטרות מתקשות לספק לקהל משהו רלוונטי לשנת 2018. אז זה זה.

    1. מי חברי הלהקה?

    איתמר קציר (תופים), אלעד מאירי (גיטרה) , דניאל אשכנזי (בס). כולם שרים.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    איתמר: למדנו יחד בתלמה ילין ויצא לנו לנגן יחד בכל מיני קבוצות, אבל אף פעם לא רק שלושתנו. אלעד ואני החלטנו שאנחנו רוצים לנגן שוב עם דניאל, הפעם רק שלושתנו, בהרכב חשמלי. לא ידענו אם דניאל ירצה כי הוא הבסיסט הכי טוב בעולם ונורא עמוס, אבל למזלנו הוא הסכים.

    אלעד: היה משהו מצד אחד אוטופי ומצד שני מובן מאליו בהיווצרות של הלהקה. זה הרגיש כמו - "פףצץ" - זרמנו לזה ובלי ששמנו לב כבר בחזרה הראשונה נוצרה מוזיקה שאנחנו מנגנים עד היום.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    איתמר: בגדול, זה איזשהו סוג של פוסט-פאנק, ואנחנו נוטים לאוונגארד וללא לעשות את מה שצפוי.

    דניאל: מסכים. אחד הדברים שאני הכי אוהב בלהקה, זה שאני מרגיש שאנחנו יכולים לעשות מה שבא ואנחנו לא מוגבלים.

    אלעד: יפה וכבדה כמו חיה פרה-היסטורית.

    איתמר: ההגדרה הכי טובה למוזיקה אי פעם.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    איתמר: כשהיינו בכתה יב' שיחקנו שלושתנו את שלוש הדמויות הראשיות בסרט הגמר של מיכאל ברקוביץ'. לסרט קראו ״איפשהו״ ובגדול הוא היה על שלושה חברים. אחרי שהקמנו את הלהקה וניסינו כל מיני שמות לא טובים, עלה הרעיון לקרוא לעצמנו על שם הסרט. בגדול אנחנו שלושה חברים.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    איתמר: אנחנו מנסים ליצור כמה שיותר מוזיקה ולהקליט כמה שיותר במהלך 2018. יש לנו EP בכורה שעומד לצאת בקרוב וייקרא "איפשהו הסרט", ואחריו אנחנו מתכננים לשחרר עוד המון דברים, בכמה שיותר כיוונים.

    אלעד: כן. היום יוצאים לנו שירים שדוחקים אותנו ממש עד איזה גבול, גם מהירים וקצרים וגם הבעתיים ממש. אנחנו מקווים להמשיך לבטא את המציאות שלנו במוזיקה.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    איתמר: אני עובד ככתב האולימפי במדור הספורט של עיתון הארץ.

    דניאל: אני סטודנט למוזיקה.

    אלעד: אני בונה תפאורות מעץ לתערוכות.

    7. ממה אתם מושפעים?

    איתמר: במקור באתי מפרוג, ג'אז אירופאי מוזר ומוזיקה אפריקאית ולטינית. בסוף 2016 הייתי בגרמניה וגיליתי בחנות תקליטים להקת פאנק גרמנית מצוינת שנקראת Hans-A-Plast, שהמוכר שם ברקע. חזרתי והחלטתי שאני רוצה להתחיל לשמוע פאנק (החבר הכי טוב שלי הוא אנציקלופדיה למוזיקה אז הוא לקח אותי למסע שאינו נגמר בנבכי היוטיוב), ואיפשהו היתה קיימת בערך חודש אז גם התחלנו לנגן פאנק. לפני זה הייתי אנטי, כי לימדו אותי שהפאנק הרג את הפרוג. אנחנו מושפעים באמת מהמון, הייתי מציין את This Heat, King Crimson, The Smiths, Discharge כלהקות שהיו מאוד חשובות לי בתחילת הדרך של איפשהו. גם השפה העברית עצמה היא השפעה עצומה על כולנו.

    אלעד: הייתי ילד מטאליסט. צ'אק שולדינר (Death) ופרדריק ת'ורדנדל (Meshuggah) הן השפעות גיטריסטיות חשובות מהתקופה הזו. שמעתי אז לא מעט ת'ראש קלאסי ומשם אולי הדרייב בריפים כמו של "ליברמן שר הביטחון". מתוך המטאל גדלו עליי ועלינו גם Slint ו-The Fall ו-This Heat ו-Rites Of Spring והאי פיים המחוברים של My Bloody Valentine וכל אלה חורצות קו חשוב באיפשהו. אני מושפע מאוד מאמנים ישראלים - אני כמעט בטוח שאחד מהשירים בריליס הבא נברא בג'אם שבו הייתי תחת השפעת רייסקינדר. הייתי מציין את קוסטה קפלן, חסן (Haxxan) ועוד כל מיני צמחים מטריפים של האקלים הישראלי ב-2018, את הגיטרה של גבריאל בלחסן והאלבום הראשון של אביתר בנאי. ומוזיקה עצובה, אני אוהב מוזיקה עצובה, כי היא אומרת שאפר להיות עצוב ובאותו זמן מוזיקה, כלומר עצוב ושמח. אני שומע מוזיקה קלאסית של המאה העשרים, ונדמה לי שאיפשהו סופגים גם את הרפש הזה.

    דניאל: אני קצת רגשן, אז אתם עלולים לתפוס אותי עם ביורק, סמית'ס או פיונה אפל באוזניות בקלות.

    אבל בכללי, אני מחובר במיוחד לכל החומרים של מיילס, המון מינגוס, לקולטריין כל כך וחומרים של ווין שורטר.

    איתמר: בגלל זה הוא זכה לכינוי ג'אזיסט מניאק. באהבה כמובן.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    איתמר: "זיגי סטארדאסט והעכבישות המאודות" של דייויד בואי ז"ל.

    אלעד: "Melodies from Mars" של Aphex Twin.

    דניאל: "Interstellar Space" של קולטריין.

    אלעד: פאנקיסטים אחושרמוטה.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    איתמר: לאף אלבום לא מגיע את זה. אבל אם צריך לבחור: עילי בוטנר וילדי החוץ, לא משנה איזה.

    אלעד: לא יודע.

    דניאל: אף אלבום.

    איתמר: יצאנו חנונים אה?

    דניאל: חנונים אחושרמוטה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    איתמר: שאלה קשה. נראה לי שהפיקסיז.

    אלעד: או את אייפקס טווין או את ברטוק מנגן באך, תכלס.

    דניאל: כל כך פיקסיז.

    איתמר: כן גם אייפקס טווין.

    דניאל: תכל'ס גם אייפקס טווין.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    הרדיו צריך להשמיע רק שירים חדשים.

    הופעות קרובות:
    20.3 - השקת אי פי הבכורה "איפשהו הסרט" בלבונטין 7, תל אביב