פוסטים מתויגים עם פאנק רוק

  • אינטרו 71: כוס - פיס אוב שיט בשאיפה לפאנק רוק

    השנה יצא האוסף "RIOT!" עם מוזיקה אקטיביסטית בכל מיני סגנונות ואג'נדות. אחד מהקטעים שבלטו לי במיוחד הוא "פמפרס" של שלישיית כוס, להקה שכתבה המנון פאנק-רוק פשוט וחריף נגד אתוס הפרו ורבו המוגזם של החברה שלנו - או במילותיהן: "אל תשימו לי פרסומת לפמפרס / הרחם שלי הוא לא מפעל / אני לא רוצה ילדים בכלל". הסתקרנתי לשמוע מה עוד יש להן להגיד והבנתי מאוחר מדי ששלחתי את השאלון בלשון זכר, אבל הן כבר החזירו לי.

    1. מי חברי הלהקה?

    חברות הלהקה מאן, חברות: מיה ולנטיין, אלנה (כמו מדונה), עמית רהב.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    יאללה נענה בראפ: יו יו, אנחנו כוס ואנחנו מהארץ, מכל הארץ לא רק מחלק (כאן נגמר הראפ). נפגשנו ברחוב, מיה ואלנה הלכו מכות כי מיה בטעות ירקה עליה ועמית השכינה שלום - זה היה התפקיד שלה מאז כיתה ה' בבצפר היסודי. אפילו יש לה תעודת מגשרת שאותה היא עד היום מחזיקה מעל המיטה. אחר כך התאהבנו והתחלנו לעשות ביחד את ההוצאה לאור "דרור לנפש". ואז הבנו ששתי קומות מתחתינו יש חדר חזרות והתחלנו להרים איזה גג לערב רוק נשי ב-"ג'אם בעכו" שזה ההום בייס שלנו ומקום הורס. אז עשינו איזה קאבר לפי ג'י הארווי וגילינו שזה בעצם כיף לנו לאללה וזאת חוויה שלא הייתה לנו כשהיינו בגיל המתאים כי היינו כזה נשים ולא גברים שעפים על עצמם. אז המשכנו לעשות את זה עד שיצאו לנו חומרים מקוריים מהלב.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אנחנו מתארות את המוזיקה שלנו כפיס אוף שיט. אבל שואפות לכיוון הפאנק רוק. יש מצב שזה אפילו מסתדר.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    רצינו קקי בוקר אבל היה כבר תפוס. חשבנו שכוס, זה שם שצריך לנכס (ריקליימינג בשפת המאדרלנד) ואם נהיה כנות אנחנו פשוט אומרות את זה די הרבה בהקשרים רחבים ומגוונים. זה עובד לנו טוב עם ההערצה העיוורת לפוסי ריוט ולדה סליטס.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להיות סופר סטאר, ההשראה שלנו היא בריטני ספירס ותו לא. אם לא, אז נסתפק בכובעי גרב צבעוניים על הפנים והוקעה ממסדית רחבה. רק חשוב לנו שזה יהיה בצבעים של צבי הנינג'ה.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    התחביבים שלנו הם לנגן על גיטרה וללכת לנוער העובד. וכוס, אנחנו חובבות כוס, ואיברי מין באופן כללי. מין זה סבבה.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מרטין בובר, ברל כצנלסון ותנועת העבודה ההיסטורית. כמו כן, אקטואליה ומוזיקה נשית פמיניסטית קורעת תחת מהעולם הגדול כמו ברטמוביל ושיט לייק דאת.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    רק דיוויד בוואי. אבל זה לא חוכמה זה מאדים. בעיקרון מיה הייתה לוקחת משהו של נו דאוט. עמית את סטורי פרום דה סיטי ככל הנראה כי יש לה פטיש לפי ג'י הארווי. אלנה הייתה לוקחת מיקסטייפ של גראנג' יחד עם דיסקמן. שזה קצת רמאות ביחס לשאלה.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    תראה, דיאלקטיקה לא עובדת ככה. כל אלבום גרוע הוביל לגל נגד של מוזיקה טובה, או בינונית. ובכלל, למה לנו למחוק דברים מההיסטוריה האנושית? היא די חרא אבל היא יפה כמו שהיא.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    את מובי, הוא נשמע תמיד כאילו קר לו.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    שהפאנק הנשי בארץ חי, ובועטת חזק. אנחנו די מוגנבות להיות חלק מזה ומודות לכל הנשים האדירות שעוזרות לנו לדחוף את עצמנו בפנים של הפטריארכיה. לקחת גיטרה או מקלות תופים ליד כשאת אישה זה אף פעם לא אובייסט (obvious -ע"ש) אבל זה משמעותי וחשוב מסרים של נשים לעולם. חוצמזה, זה רק כיף אז כל מי שמנגנת רק לעצמה בחדר - מאחלות לכן ולעולם שתתקבצו יחד ותעשו מוזיקה גרועה ומעולה ככל שתהיה ולו רק שתהיה יצירה שלכן מהלב.

    הופעות קרובות
    16-18.11, פסטיבל אישה אישה אישה, מצפה רמון
    26.11, פסטיריוט - ערב התרמה למרכז נפגעות תקיפה מינית

  • ראיון עם '68 + הגרלת כרטיסים: רעש רוחניות וחרטה

    '68 היא מהלהקות האלה כמו Death From Above 1979 (שלשתיהן יש שנה בשמן) או Royal Blood שגורמים לי להתפלא איך שני אנשים בלבד מסוגלים לייצר מתקפה כל כך אגרסיבית של רוקנרול. בשבוע הבא אבחן את זה מקרוב: דואו הPאנק-רוק יגיע לסירופ בחיפה ב-21.12 ולפסאז' בתל אביב ב-22.12. בינתיים שאלתי את ג'וש סקוגין, סולן/גיטריסט ההרכב, על רעש, רוחניות, וחרטה.

    “In Humor and Sadness" הוקלט בחיפזון והשארתם טעויות ומגברים מקולקלים בהקלטה. מדוע בחרתם באסתיטקה כזו?

    "לא רציתי לחשוב על שום דבר יותר מדי. אני עובד טוב תחת לחץ ואני נהנה כשהדברים נעשים בצורה אימפולסיבית וספונטנית. אז אם מחברים את כל זה ביחד מקבלים את צורת ההקלטה הכי טובה בשבילי".

    באיזה טכניקות גיטרה אתה משתמש כשאתה מנגן בצמד לעומת להקה גדולה?

    "ובכן, מכיוון שזה צמד ואני עדיין רוצה לייצר את הצליל הגדול והרועש הזה, אני צריך לפצל את הסיגנל של הגיטרה שלי לשלושה חלקים ואז זה יכול להכנס לשני מגברי גיטרה שונים ומגבר אחד לבאס. זה נותן צליל הרבה יותר גדול".

    הליריקה שלך בדרך כלל מתוארת כרוחנית. האם אתה מרגיש ככה? אם כן, מה הדרך הרוחנית שלך?

    "הליריקה שלי היא פשוט החוויות והזכרונות מהחיים שלי. אני אדם מאוד רוחני ואני בטוח שזה דולף דרך הליריקה שלי. אני מאמין ביצירת אמנות שמתבססת על מה שאתה יודע, וכל מה שאני יודע בוודאות זה המסע והדרכים שהובילו אותי עד הלום".

    חרטה היא נושא בולט עבור '68: הוידאו ל-'68 נפתח בציטוט "אני יכול לחיות עם 'כישלון' אבל חרטה תאכל אותך מבפנים" והשירים של האלבום מאייתים "regret not". מה הסיפור?

    "למעשה חוסר חרטה הוא הנושא הבולט. אני מנסה לחיות את החיים שלי עם כמה שפחות חרטה שאפשר. רוב האנשים שהכרתי חיים את החיים שלהם בהתבסס על פחד מכישלון. למזלי, אני לא מאמין בכישלון, אבל אני יודע שעקיצה של חרטה יכולה להשאר לנצח".

    הקטע "N" מסתיים עם הליריקה "Everyone's given up but I was born on a different day and I drink from a different cup". מה האחרים קיבלו שאתה לא?

    "זה לא משהו ספציפי. זה הרעיון שהרבה אנשים כל כך ממהרים לעזוב ולוותר לפני שבאמת היתה להם הזדמנות לראות איך הכל מתחבר. באופן אישי, גיליתי שיש לי אופי מאוד התמכרותי אז דווקא קשה לי לשחרר".

    ~~~

    נ.ב. יש לג'וש סקוגין מדבקת "LISTENER" על הגיטרה! הוא עדיין לא מעריץ של הבלוג, אלא של הלהקה.

    רוצים לקבל כרטיס זוגי להופעה של '68? תכנסו לעמוד הפייסבוק של המאזין, תמצאו את סטטוס ההגרלה, ותגיבו עם מי הייתם מקימים צמד רוקנרול רוצח - כל תשובה תתקבל בברכה. הזוכה יבחר באקראי ויקבל הודעה בפייסבוק ב-17.12 בשעה 16:00.

  • המאזין ברדיו #54 ספיישל Pאנק רוק עם בן טברסקי

    שעה של Pאנק רוק אדיר, פוסט-Weezer, וחיקויי Seinfeld עבריים עם בן טברסקי באולפן.

    התוכנית משודרת בימי חמישי ב-20:00 ברדיו הבינתחומי / הרשמה ל-iTunes