פוסטים מתויגים עם אינטרו

  • אינטרו 88: אדם בן נון - ניסיון להתייחס לחלל שנוצר ולא רק להתקדמות בזמן

    צילום: Philip Kojo

    לגיטרות של אדם בן נון יש צליל לא שגרתי. הן יושבות בעולם הניסיוני של יוצרים כמו ת'רסטן מור מסוניק יות' וג'וני גרינווד מרדיוהד, גיטרות הרמוניות לא-הרמוניות. מסתבר שהוא משתמש בגיטרת באריטון שמלכתחילה מכוונת נמוך יותר מגיטרה רגילה, וגיטרת just intonation שמכוונת לפי הסדרה ההרמונית הטבעית של תדירות אחת, כולל מערכת סריגים שבן נון התקין בעצמו. מבולבלים? לא נורא, תלחצו פליי ופשוט תקשיבו.

    1. מי אתה?

    אדם בן נון.

    2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    ממזכרת-בתיה והתחלתי לרצות לנגן כשראיתי חברה טובה מנגנת על גיטרה קלאסית - נדהמתי לראות מקרוב איך המיתרים זזים והתנועה הזאת עוררה בי חשק.

    3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

    הייתי אומר שהיא מלאת אווירה אפלולית משהו ומנסה להתייחס לחלל שנוצר ולא רק להתקדמות בזמן.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    זה פשוט השם האמיתי שלי. חשבתי לשנות אבל אף פעם לא הצלחתי לחשוב על משהו שהרגיש נכון מספיק. אולי זה עוד יקרה - מי יודע?

    5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להגיע למחוזות רחוקים ולא מוכרים אבל להצליח לחזור משם עם רשמים שגם דודה שלי, אולי, תוכל ליהנות מהם.

    6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

    מבשל, קורא, שותה.

    7. ממה אתה מושפע?

    אם הכוונה בשאלה היא להשפעות מוזיקליות אז אומר שאני מאוד אוהב את Swans ואת Death In June וכמובן את "האבות" דילן וכהן. אבל גם אומנים שעושים מוזיקה שאינה מבוססת שיר, אנשים כמו La Monte Young ו-Dylan Carlson מ-Earth.

    8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    את "Time Machines" של Coil.

    9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

    שלמה ארצי - "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת".

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    מייקל ג'ירה בהופעת הסולו שלו, כי הייתי בה וזאת הייתה אחת ההופעות הטובות שראיי בחיי. מה גם שכך דבנדרה בנהרט התחיל ויצא לו מזה רק טוב.

    11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    העין מתעתעת, האוזן יודעת והאמת נמצאת ביד החלשה - עבר את מבחן הלא קלישאה? אני לא בטוח לגבי זה.

  • אינטרו 87: איפשהו - יפה וכבדה כמו חיה פרה-היסטורית

    צילום: מיכאל ברקוביץ׳

    כששמעתי את המוזיקה של איפשהו היה לי רגע WTF - איך זה יכול להיות ששלישיית ילדים שבחיים לא שמעתי עליה עושה מוזיקה כל כך מגוונת וסופר טייט ועוד בעברית אבסטרקטית? יובל הרינג חטף אותם ללייבל שלו נוער אבוד והגדיר אותם בתור "משהו בין ג'אז תלמה ילין ל-Minutemen". אני אוסיף "נושאי המגבעת פוגשים את Fugazi", אבל באמת, כשלהקה אחת גוררת כל כך הרבה השוואות לכתפי ענקים, זה אומר פשוט שהם עושים משהו אותנטי וכדאי לבדוק את זה מהר לפני שזה יתפוצץ. נדיר לקבל להקה כל כך צעירה ברמת אומנותית כל כך גבוהה, בטח בימינו כשלהקות הגיטרות מתקשות לספק לקהל משהו רלוונטי לשנת 2018. אז זה זה.

    1. מי חברי הלהקה?

    איתמר קציר (תופים), אלעד מאירי (גיטרה) , דניאל אשכנזי (בס). כולם שרים.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    איתמר: למדנו יחד בתלמה ילין ויצא לנו לנגן יחד בכל מיני קבוצות, אבל אף פעם לא רק שלושתנו. אלעד ואני החלטנו שאנחנו רוצים לנגן שוב עם דניאל, הפעם רק שלושתנו, בהרכב חשמלי. לא ידענו אם דניאל ירצה כי הוא הבסיסט הכי טוב בעולם ונורא עמוס, אבל למזלנו הוא הסכים.

    אלעד: היה משהו מצד אחד אוטופי ומצד שני מובן מאליו בהיווצרות של הלהקה. זה הרגיש כמו - "פףצץ" - זרמנו לזה ובלי ששמנו לב כבר בחזרה הראשונה נוצרה מוזיקה שאנחנו מנגנים עד היום.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    איתמר: בגדול, זה איזשהו סוג של פוסט-פאנק, ואנחנו נוטים לאוונגארד וללא לעשות את מה שצפוי.

    דניאל: מסכים. אחד הדברים שאני הכי אוהב בלהקה, זה שאני מרגיש שאנחנו יכולים לעשות מה שבא ואנחנו לא מוגבלים.

    אלעד: יפה וכבדה כמו חיה פרה-היסטורית.

    איתמר: ההגדרה הכי טובה למוזיקה אי פעם.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    איתמר: כשהיינו בכתה יב' שיחקנו שלושתנו את שלוש הדמויות הראשיות בסרט הגמר של מיכאל ברקוביץ'. לסרט קראו ״איפשהו״ ובגדול הוא היה על שלושה חברים. אחרי שהקמנו את הלהקה וניסינו כל מיני שמות לא טובים, עלה הרעיון לקרוא לעצמנו על שם הסרט. בגדול אנחנו שלושה חברים.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    איתמר: אנחנו מנסים ליצור כמה שיותר מוזיקה ולהקליט כמה שיותר במהלך 2018. יש לנו EP בכורה שעומד לצאת בקרוב וייקרא "איפשהו הסרט", ואחריו אנחנו מתכננים לשחרר עוד המון דברים, בכמה שיותר כיוונים.

    אלעד: כן. היום יוצאים לנו שירים שדוחקים אותנו ממש עד איזה גבול, גם מהירים וקצרים וגם הבעתיים ממש. אנחנו מקווים להמשיך לבטא את המציאות שלנו במוזיקה.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    איתמר: אני עובד ככתב האולימפי במדור הספורט של עיתון הארץ.

    דניאל: אני סטודנט למוזיקה.

    אלעד: אני בונה תפאורות מעץ לתערוכות.

    7. ממה אתם מושפעים?

    איתמר: במקור באתי מפרוג, ג'אז אירופאי מוזר ומוזיקה אפריקאית ולטינית. בסוף 2016 הייתי בגרמניה וגיליתי בחנות תקליטים להקת פאנק גרמנית מצוינת שנקראת Hans-A-Plast, שהמוכר שם ברקע. חזרתי והחלטתי שאני רוצה להתחיל לשמוע פאנק (החבר הכי טוב שלי הוא אנציקלופדיה למוזיקה אז הוא לקח אותי למסע שאינו נגמר בנבכי היוטיוב), ואיפשהו היתה קיימת בערך חודש אז גם התחלנו לנגן פאנק. לפני זה הייתי אנטי, כי לימדו אותי שהפאנק הרג את הפרוג. אנחנו מושפעים באמת מהמון, הייתי מציין את This Heat, King Crimson, The Smiths, Discharge כלהקות שהיו מאוד חשובות לי בתחילת הדרך של איפשהו. גם השפה העברית עצמה היא השפעה עצומה על כולנו.

    אלעד: הייתי ילד מטאליסט. צ'אק שולדינר (Death) ופרדריק ת'ורדנדל (Meshuggah) הן השפעות גיטריסטיות חשובות מהתקופה הזו. שמעתי אז לא מעט ת'ראש קלאסי ומשם אולי הדרייב בריפים כמו של "ליברמן שר הביטחון". מתוך המטאל גדלו עליי ועלינו גם Slint ו-The Fall ו-This Heat ו-Rites Of Spring והאי פיים המחוברים של My Bloody Valentine וכל אלה חורצות קו חשוב באיפשהו. אני מושפע מאוד מאמנים ישראלים - אני כמעט בטוח שאחד מהשירים בריליס הבא נברא בג'אם שבו הייתי תחת השפעת רייסקינדר. הייתי מציין את קוסטה קפלן, חסן (Haxxan) ועוד כל מיני צמחים מטריפים של האקלים הישראלי ב-2018, את הגיטרה של גבריאל בלחסן והאלבום הראשון של אביתר בנאי. ומוזיקה עצובה, אני אוהב מוזיקה עצובה, כי היא אומרת שאפר להיות עצוב ובאותו זמן מוזיקה, כלומר עצוב ושמח. אני שומע מוזיקה קלאסית של המאה העשרים, ונדמה לי שאיפשהו סופגים גם את הרפש הזה.

    דניאל: אני קצת רגשן, אז אתם עלולים לתפוס אותי עם ביורק, סמית'ס או פיונה אפל באוזניות בקלות.

    אבל בכללי, אני מחובר במיוחד לכל החומרים של מיילס, המון מינגוס, לקולטריין כל כך וחומרים של ווין שורטר.

    איתמר: בגלל זה הוא זכה לכינוי ג'אזיסט מניאק. באהבה כמובן.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    איתמר: "זיגי סטארדאסט והעכבישות המאודות" של דייויד בואי ז"ל.

    אלעד: "Melodies from Mars" של Aphex Twin.

    דניאל: "Interstellar Space" של קולטריין.

    אלעד: פאנקיסטים אחושרמוטה.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    איתמר: לאף אלבום לא מגיע את זה. אבל אם צריך לבחור: עילי בוטנר וילדי החוץ, לא משנה איזה.

    אלעד: לא יודע.

    דניאל: אף אלבום.

    איתמר: יצאנו חנונים אה?

    דניאל: חנונים אחושרמוטה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    איתמר: שאלה קשה. נראה לי שהפיקסיז.

    אלעד: או את אייפקס טווין או את ברטוק מנגן באך, תכלס.

    דניאל: כל כך פיקסיז.

    איתמר: כן גם אייפקס טווין.

    דניאל: תכל'ס גם אייפקס טווין.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    הרדיו צריך להשמיע רק שירים חדשים.

    הופעות קרובות:
    20.3 - השקת אי פי הבכורה "איפשהו הסרט" בלבונטין 7, תל אביב

  • אינטרו 86: חרדה - מהיר, מכסח, כועס ושלילי

    צילום: מלכיאלה בן שבת

    כשמועדון הקורו נסגר ראיינתי את מקימיו עבור עכבר העיר. הם אנשים מאוד חדים וביקורתיים, ובראיון הם הפנו את הביקורת כלפי עצמם וטענו שחסר פאנק פוליטי בגלל שהם רצו להתרכז בלהיות הלהקה הכי טובה שיש. אז לא רק שבינתיים קמו להקות חדשות שהחזירו את הפוליטיקה לפאנק, אלא אותם החבר'ה הקימו בעצמם להקת הארקדקור פאנק פוליטית חריפה בשם חרדה (גילוי נאות: חבר ההרכב בן טברסקי כותב במאזין). הם שיחררו אלבום בכורה עם 13 קטעים באורך 14 דקות ו-34 שניות שמתחיל בפול גז ולוחץ את הדוושה עד הסוף. גם תהליך הכתיבה וההקלטה שלהם מהיר, ומרגישים את הדחיפות הזו לא רק מבחינה טכנית, אלא גם מבחינה תכנית. בהתחשב במצב הפוליטי הרעוע, כנראה שנשמע עוד הרבה מוזיקה כזו, וטוב שכך.

    1. מי חברי הלהקה?

    אזרחים מודאגים.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    רובנו מאזור חיפה, אחד מאיתנו מתל אביב. אנחנו החברים הכי טובים כבר שנים, לכולנו יש הרכבים אחרים עם אנשים בתוך הלהקה - בפאנק הכל מעורבב עם הכל.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    הארדקור פאנק פוליטי, שילוב של מהיר, מכסח, כועס ושלילי.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    חשבנו על שם שיהלום בצורה הכי פשוטה וחד משמעית את המסרים שאנחנו רוצים להעביר. בהתחלה מישהו העלה את "חרדה חברתית" ואז מישהו אחר הציע לקצר את זה ל-"חרדה". פשוט ולעניין.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    לכתוב כמה שיותר שירים בכמה שפחות זמן, לנגן כמה שיותר מהר ולהופיע בכמה שיותר מקומות.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    אנחנו חלק מקולקטיב בית אלפא פאנקס.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מממשלת ישראל, כמה הרמות להנחתה הם מספקים! כל כך קל לכתוב שירים ככה! מצד שני ממש עצוב לחיות.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    נכי נאצה - הצדיעו למשטר החדש.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    את הרוב.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    לא ממש אוהב את הקונספט של "לחמם", הייתי רוצה לחלוק במה עם מספר להקות הארדקור שאני מאוד אוהב ופועלות היום. רובן מטקסס.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    שזו תקופה נפלאה לעשייה והתנגדות, לא רק בפאנק אלא בכל מה שקשור בתרבות אלטרנטיבית. אנחנו חיים בתקופה שחשוב לנקוט בה עמדה, חשוב להתנגד לעוולות שקורות היום בחסות הממשלה והמדינה, חשוב להשמיע את הקול, ובאמת אנחנו רואים יותר ויותר להקות קמות ונותנות את הטון בסצנה המקומית. אסור לחכות!

  • אינטרו 85: Iris Santo - בין טכנו קשה לאופוריה

    צילום: Aline Muff

    חיפשתי די ג'יים למסיבת טכנו מחתרתית, אז חבר שלח לי לינק לסאונדקלאוד של מישהי שהוא הכיר מהיוגה. כל בן אדם שני בתל אביב הוא די ג'יי, אז לא ציפיתי להרבה, אבל הסטים של Iris Santo פשוט תפסו אותי עם הרבה רכות, אקלקטיקה ואווירה חלומית. עכשיו כשהיא שחררה את האי פי "Aesthetic Illusion" בלייבל האמסטרדמי Egothermia Records, זה הזמן להכיר.

    1. מי את?

    איריס סנטו, די ג'יית ומפיקת טכנו.

    2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    אני מטורונטו קנדה, חיה כרגע בתל אביב. שנתיים אחרי שהתחלתי לדג'ה, לקחתי שיעורי הפקה בקנדה ב-Musicboxx. מאז אני גם מפיקה, ב-3.5 השנים האחרונות.

    3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

    אני אוהבת לתאר את המוזיקה שלי כמלודית, אפלה וקודרת. אני אוהבת לשלב בין צלילי טכנו קשים עם אווירה ואופוריה.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    בתחילת הדרך היה לי שם במה אחר. חשבתי שהשם DJ Viris יעבוד כי זה התחרז עם השם שלי, והיתה לי תחושה מוחלטת שהמוזיקה שלי מדבקת. ההופעה הראשונה שלי היתה ב-2013 באירוע תאגידי לצדקה עבור HIV/Aids. כשהם שאלו אותי מה השם שלי בתור די ג'יית ואמרתי להם DJ Viris, הם שאלו אותי אם אוכל להחליף אותו כי זה לא מתאים. מאז הבנתי שדי ג'יי וייריס יכול להיות קצת אגרסיבי מדי, והחלטתי ללכת עם השם איריס סנטו (שמי האמיתי הוא איריס סנטו דומינגו).

    5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

    אני רוצה להיות די ג'יית/מפיקה בינלאומית כדי שהמוזיקה שלי תוכל להשפיע על סצנת המוזיקה האלקטרונית ולהתחבר לאנשים ברחבי העולם. אני לא רק אוהבת להופיע ולעשות מוזיקה, אלא יש לי גם מלא תשוקה לגבי בריאות נפשית בתעשיית המוזיקה, ואני רוצה להשתמש בקול שלי כדי להעלות מודעות לנושא.

    6. מה את עושה חוץ מלנגן?

    אני אוהבת לעשות יוגה וללכת לים.

    7. ממה את מושפעת?

    ההשפעות העיקריות שלי הם Maceo Plex, Tale of Us ו-Blind Observatory. לכל אחד מהם יש סאונד ייחודי. אני אוהבת את המלודיות בטראקים שלהם, במיוחד כשהם חלומיים ומרימים. אני גם אוהבת אמביינט טכנו, ספייס טראנס, פסקולים או מוזיקת רקע דרמטית וכל דבר שנשמע עתידני.

    8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    לא הייתי לוקחת אלבום אלא סט: Maceo Plex לייב ב-DGTL אמסטרדם 2015. זה רץ אצלי בלופ בשנתיים האחרונות.

    9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

    כל אלבום שהגיע מאומנים מהונדסים ולא אותנטיים.

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    מסאו פלקס כי אני מתה על היצירה שלו.

    11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    לא משנה מה החלומות שלכם, תהיו סבלניים ותהנו מהדרך!

    איריס סנטו תנגן ביום חמישי 22.2 בדארקרום, סוזיס ארטביי, תל אביב

  • אינטרו 84: עדי שחם - טקסטים אין יור פייס

    צילום: יובל רוזין

    למרות שיש לנו שם דומה למדי, אין לי שום קשר משפחתי לעדי שחם. כל מה שאני יודע, זה שהיא אחת מהיוצרות הבודדות שעושות סינת'פופ בעברית, ועוד בסגנון אפלולי והגשה עוצמתית. אלבום הבכורה שלה יצא בקיץ, ולפי החומרים שיצאו עד כה מעריצי הילה רוח, ירונה כספי ופי ג'יי הארווי צריכים להקשיב טוב טוב.

    1. מי את?

    עדי שחם, בת 32, מוזיקאית-יוצרת. אישה. פמיניסטית.

    2. מאיפה את ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    כיום גרה בת"א, גדלתי ברעננה. עברתי לא פחות מ-16 דירות בחיי וגרתי בהמון מקומות בארץ. הייתי מהבנות ששרות במקהלה של בי"ס ומארגנות את הטקסים בתנועה וכתבתי שירה למגירה. ליצירת מוזיקה משלי הגעתי רק בגיל 27. עד אז גרתי בקומונה והקדשתי את החיים שלי לחינוך ומהצד גם למדתי פיתוח קול. כשהתקבלתי לרימון הבנתי מיד שלהיות זמרת לא מספיק לי. התחלתי לכתוב ולהלחין עם ידע מועט בנגינה. למדתי תוך כדי. ברימון אספתי את הלהקה שהייתה לי עד לא מזמן. לימדתי את עצמי לכתוב עיבודים בנוסף לכתיבה וההלחנה של השירים כי רציתי שתהיה לי שליטה אומנותית על החומרים שלי. לפני שנה החלטתי לפרק את הלהקה ולצאת לדרך משלי. היום אני מופיעה בדואו מבוסס מכונת תופים, סינתיסייזרים ובס תחת השם שלי.

    3. איך את מתארת את המוזיקה שלך?

    סינת'פופ/דארק אייטיז. טקסטים אין יור פייס.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    עד לפני שנה הייתה לי להקה בשם "כבוד אחרון", זאת הייתה התנסות ממש חשובה וכיפית בשבילי אבל לקראת הסוף הרגשתי שאני מאבדת את עצמי. לחזור לשם שלי היה קצת לעשות ריקליימינג למוזיקה שלי. חוץ מזה אני לוקחת שיעורי כתיבה/הכוונה לחיים/אחות גדולה אצל הילה רוח והיא אמרה לי שכבוד אחרון זה חרא שם. אז הקשבתי לה.

    5. מה את שואפת לעשות מבחינה מוזיקלית?

    וואו. יש לי תכנית ל-5 שנים קדימה. אז בטווח הארוך למלא בארבי ושיהיה מלא קהל בהופעות. ואולי להתחיל להופיע בחו"ל. אם להתמקד בשנה הקרובה אני מוציאה אלבום ראשון בקיץ. הקלטתי אותו בבית הכי DIY ואני גאה בו ברמות. אני רוצה להמשיך לחדד את היצירה שלי להופיע מלא, לשתף פעולה עם מוזיקאיות שאני אוהבת.

    6. מה את עושה חוץ מלנגן?

    אני מלמדת פיתוח קול, קופאית בלבונטין 7, ומדי פעם כותבת למגזין נשים אונליין. אבל בתכלס רוב מה שאני עושה זה כותבת מוזיקה חדשה ומקדמת את המוזיקה הקיימת, יש לי יומיים בשבוע שאני יושבת בבית ומתעסקת רק בזה. הראש שלי עובד על מיליון רעיונות חדשים בדקה, אז תמיד יש מה לעשות.

    7. ממה את מושפעת?

    מה שמצית רעיון לשירים אצלי זה כעס, מבט מפוכח סביבי, לפעמים רעיון שקראתי עליו ואז פתאום חוויתי חוויה בחיים שלי שהדהדה אותו. הכתיבה שלי מושפעת בעיקר מספרים ושיחות עם חברות. מבחינה מוזיקלית אני מושפעת מפופ אייטיזי מתקתק כמו מדונה, יוריתמיקס וגם פוסט פאנק כמו סוזי אנד דה באנשיז. קולות נשיים תמיד תפסו אותי: קייט בוש, קארן או. במוזיקה מקומית גדלתי על גזוז עם הקול המושלם של מזי כהן. וכל העשור הזה של סוף האייטיז תחילת הניינטיז בארץ - טאטו, בלאגן, כרמלה גרוס וגנר, המכשפות.

    8. איזה אלבום היית לוקחת לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    The Silicone Veil" - Susanne Sundfør" - הקול המטריד והצלול והכי יפה ששמעתי בחיים על אלקטרוניקה חולה ופתאום תזמורת מיתרים קלאסית. אם אשמע רק עוד אלבום אחד בחיים זה חייב להיות זה.

    9. איזה אלבום היית מוחקת מדפי ההיסטוריה האנושית?

    הייתי פעם מעריצה של היי פייב אז אני יכולה להגיד מניסיון אישי שיש שם כמה אלבומים שלא חייבים אותם.

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    ערן צור. האיש לוחם. כשהוא עולה על הבמה הוא פשוט שורף. מגיש כל מילה בהתכוונות הכי טהורה. זה תמיד ריגש אותי. וגם למדתי אצלו ברימון והוא הכי אחלה חמוד.

    11. מה עוד תרצי להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    בנפול הפטריארכיה ננוחם.

    הופעות קרובות

    27.2 - לבונטין 7, ת"א - הופעה משותפת עם אלה שיק בלום
    15.3 - הופעה בקפה טיפול חיפה