פוסטים מתויגים עם אינדי ישראלי

  • 4 באפריל 2016

    המסך הלבן בראיון לקראת הסרט "עוד אהבה נמסה"

    יום אחד, כשיעשו רוקומנטרי על התקופה הזו, המסך הלבן בטח יככבו בו. גבריאל וגילברט, בני הדודים לבית ברויד, חורכים כל במה אפשרית בחולצות לבנות ומשפריצים רוקנרול מלוכלך בעברית לכל עבר כמו בימים הטובים של הרוקסן. ב-6.4 הם ישיקו סרט מוזיקלי בכיכובם בשם "עוד אהבה נמסה", אז ביררתי איתם במייל מאיפה זה בא, מה קורה עם אלבום הבכורה שלהם, ואיך הם קשורים להרכב Fat White Family.

    איך התגלגלתם לעשות את הסרט "עוד אהבה נמסה"?

    האמת היא שהסרט התחיל מרצון לתעד את הימים הראשונים של המסך הלבן וחבריה ובעצם הפיכתה מדואו פולק אקוסטי ללהקת רוקנרול. באותם הימים חברינו הטוב אורי רנרט, המתופף העומד, הגיע לחופשה מברלין שהתגלגלה למסע הופעות מטורף ברחבי הארץ. ערב אחד ישבנו כולנו עם רם אוריון והחלטנו שחייבים להקליט את הטריו גיטרה/מלודיקה/תופים כאן ועכשיו, הכי לפרצוף שיש, כשהשירים הכי טריים שיש. מה שהתחיל בתור מחשבה על הקלטה לואו פיי על טייפ 4 ערוצים הפך למסיבה לבנה יחד עם כל החברות והחברים שהסתובבו עם הלהקה ועדיין מהווים חלק בלתי נפרד ממשפחת המסך הלבן. במהלך סיבוב ההופעות נפגשנו לראשונה עם במאי הקאלט רפי פרח (ערפדים סטלנים, מכונת הרג) שהערצנו בעקבות הסרט הגאוני "Drugged Out Sexed Up" והוא נכנס חזק בתור הבמאי של הפרויקט, ולקח אותנו למסע פסיכדלי שצולם והפך לסרט רוקנרול "עוד אהבה נמסה". למסך הלבן יש חזון שהוא גם מוזיקלי וגם ויזואלי ואנחנו הולכים להמשיך ולספק את הסחורה בשתי החזיתות.

    האיוונט מבטיח "הצצה ויזואלית אל תוך מוחם הקודר של האחים ברויד". ובכן, אתה יכול לתת טיזר ולתאר מה קורה במוחות הקודרים האלה?

    יש לנו כל מיני רעיונות ומחשבות, לעיתים ראדיקליות. אנחנו לא מרוצים מהסדר הקיים, אנחנו צמאים לדברים הטובים. קודחים לנו בראש כל היום, ואנחנו משתגעים. לכל אחד יש מצלמה על הפרצוף. כל נוד שמישהו עושה ב-2 בבוקר אני צריך לראות כשאני קם לעבודה. אני חוזר מחופשה קצרה בדרום ספרד והדבר הראשון שאני רואה בנמל התעופה בן גוריון זה 200 פוסטרים ענקיים של בר רפאלי מחייכת אליי חיוך סליזי בזמן שאני בכלל מפחד ששמו לי מטען חבלה במזוודה. אנחנו משוגעים על כל הראש ואנחנו לא יכולים לשאת את זה יותר. המסך הלבן זה עולם מקביל שיצרנו בשביל להתנתק מכל החרא הזה, ובשביל לממש את כל האהבה הגדולה שיש בנו ולתת אותה לעולם.

    צילום: גאיה סעדון

    לא מרוצים מהסדר הקיים. צילום: גאיה סעדון

    הקלטתם לסרט פסקול על טייפ 4 ערוצים בעזרתו של רם אוריון. איך היתה העבודה איתו? כתבתם שירים חדשים במיוחד לסרט?

    העבודה עם רם היא דבר שאנחנו מכירים ואוהבים עוד מימי שעלת נפוצה, אז הוא הפיק את האי.פי "ימית 2000" בצורה שהיינו מאוד מרוצים ממנה. באותם ימים, ימי חורף 2015, רם התחיל לחקור ולשחק עם הטייפ החדש שלו וגם השוויץ לנו בהקלטות חריפות במיוחד שעבד עליהן עם רייסקינדר. קלטנו שיש פה סאונד חזק ואותנטי שלא מחביא את הטעויות והלכלוך ומראה תמונה אמיתית של מה שקרה בחדר. אהבנו את הכיוון הזה וזה דיבר אלינו מאוד. בעולם הדיגיטלי של היום, המון רגש מתפספס בהקלטות ונעלם בתוך המחשבים והתכונות. הטייפ לא מאפשר לך את "הפריבילגיה" הזו ובעצם אתה צריך פשוט לתת את זה מכל הלב. כל עבודת הפוסט-הקלטות מאוד מינורית, אין כמעט מיקס וזה היה חלק מהרעיון. רם מבין אותנו ויודע איך לגרום לנו להזיע וכמובן שלפרויקט המשפחתי הזה רצינו רק אנשים אהובים וקרובים. אין שירים שנכתבו במיוחד לכבוד הסרט, אבל השירים שמופיעים בסרט הם שירים שנכתבו באותם ימים כמו "אישה אש" עם ליאת רז או "הציפור הלבנה" עם יולי שפרירי.

    אם כבר מדברים על זה, מה קורה עם אלבום הבכורה של המסך הלבן?

    אלבום הבכורה מצוי בבישול עמוק. מדובר באלבום ורסטילי מאוד עליו אנחנו עובדים עם אנשים שונים כמו רייסקינדר, Red Axes ועוד. השירים מקבלים את הצורה שלהם והיא מאוד מפתיעה. בחודשי הקיץ הוא צפוי לצאת וזה הולך לעשות פה בום גדול!

    צילום: יותם קלנר

    מושפעים מ-Fat White Family. צילום: יותם קלנר

    הזכרתם מתישהו שאתם מושפעים מההרכב Fat White Family. אפשר לשאול באיזה באופן? מאיזה עוד הרכבים אתם מושפעים?

    הפאט וויטס בהחלט אחת הלהקות האהובות עלינו. להקה חריפה ובועטת מדרום לונדון שיצא לנו לפגוש ולהכיר באחד הביקורים שלנו בלונדון. חבר טוב בשם מיכאל עבר לגור בעיר והתחיל לחקור מה קורה במועדונים האפלים של לונדון וככה נחשפנו לפאט וויטס. יצא לי להגיע איתו לכמה הופעות עוד לפני שהלהקה התפוצצה בגדול. משהו באווירה בהופעות היה כל כך חזק ועצמתי שזה הטריף אותי לגמרי. שוחחנו אחרי ההופעות ואנחנו מאמינים שעוד יצא לנו להופיע יחד מתישהו במהלך הדרך. צפוי מפגש נוסף ביוני הקרוב ואולי משהו ייסגר. כמובן שגם המוזיקה הלוקלית משפיעה עלינו ויש לנו זכות גדולה לעבוד עם האנשים שאנחנו הכי מעריצים כמו רייסקינדר, Red Axes, וחברים אחרים מהסצנה כמו הילה רוח, המפשעות, או הגרייט מאשין. אנחנו מושפעים מהרבה להקות כמו Devo, מחתרת הקטיפה, The Make Up והפרויקטים האחרים של יאן סביניוס, CAN או סינגפור סלינג. לאחרונה התחלנו לצלול לצד האפל של הפולק והפיפטיז.

    תצרפו עוד לוחמים למשפחת המסך הלבן לכבוד ההקרנה. לכל מי שחולם להצטרף ללהקה ולא יודע איך, כיצד עובד תהליך הקבלה שלכם?

    אין איזה ערב אודישנים או משהו בסגנון. האנשים שמצטרפים להופעות או להקלטות הם השותפים הטבעיים שלנו. החברים שלנו בחיים. את יולי וליאת הכרנו מההופעות והחיבור היה טבעי. כיף לנו כל הזמן להשתנות ולקחת את השירים למקומות חדשים. אנחנו מרגישים שזה מפתיע את הקהל ושומר על רוח הנעורים שלנו. יצא לנו לאחרונה להתחיל לנגן גם עם יונתן לסמן החצוצרן שמוסיף צבע קברטי ובהופעה הזו גם עמיתקס מהמפשעות ינגן איתנו על הבאס.

    יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף?

    מוות לטכנו.

    סגור לתגובות על המסך הלבן בראיון לקראת הסרט "עוד אהבה נמסה" / כללי /

  • 27 במרץ 2016

    אינטרו 22: F E W - תסריטאית, קריין/שדרן, ושני סייבורגים

    לצערנו, להקת DIIV ביטלה את הטור האירופאי שלה עקב נסיבות רפואיות, ובעצם גם את הופעתה בארץ. למזלנו, להקת F E W, הרכב האינדי רוק שהיה אמור לחמם אותם, עוד חי ובועט ומתוכננים להם חופן הופעות בתקופה הקרובה. תכירו.

    1. מי חברי הלהקה?

    אייל רוזנברג – גיטרה ושירה, אורי דרור – בס, הילה סלומון – תופים, צחי מזרחי- גיטרה.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    טינדר.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    שובבה עם זיק של רצינות - או להפך - עם קצת שוגייז ודרים פופ ונגיעות סומק וכורכום.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    אייל די שיגע אותנו עם שמות והיה מטריד אותנו בוואטסאפ , עד שקפץ לו FUZE. הילה אמרה FEW, מאז אנחנו חיים באושר ועושר. היינו בכלל DIVE עד לפני כמה חודשים, והחלטנו לשנות כי כבר יש כזו להקה בברוקלין DIIV, יצא מצחיק שאנחנו הולכים לחמם אותם . מה? כן.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    היינו שמחים להיות דייויד בואי אבל נסתפק בלהגיע למשהו אנושי יותר.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    תלוי את מי שואלים. יש בינינו תסריטאית, קריין/שדרן ושני סייבורגים.

    7. ממה אתם מושפעים?

    Interpol, Slowdive, The Cure, Placebo, Joy Division, The National, The Smiths.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אייל: The The - Dusk
    הילה: The National - Boxer
    צחי: Beck - Sea change
    אורי: ( ) - Sigur Rós

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אלבום החתונה של ביבי ושרה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    The Cure. מזתומרת? כי הם הקיור!

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    תודה עידו! נשיקות.

    הופעות קרובות:
    6.4.16 – מועדון התחת, ת"א
    12.4.16 – The Post Hostel, ירושלים
    26.4.16 – רוטשילד 12, ת"א
    24.5.16 – השקת אלבום הבכורה בלבונטין 7, ת"א

    קרדיט צילום: יעל בר כהן

    סגור לתגובות על אינטרו 22: F E W - תסריטאית, קריין/שדרן, ושני סייבורגים / כללי /

  • 20 במרץ 2016

    אינטרו 21: סילבי ז'אן - אנשים, נשים, ממשלות, ואלכוהול

    כשהאזנתי לקצה בשבוע שעבר היה לי רגע "WTF!?" בזמן שקוואמי השמיע קטע מתפוצץ של בריטפופ חללי בעברית. תהיתי מה זו המוזיקה המשונה/מופלאה הזו, והתברר שמדובר בקטע "קשה לרקוד לבד" של ההרכב האניגמטי סילבי ז'אן. תפסתי אותם לברר מה הקטע ונשארתי עם יותר שאלות מתשובות.

    1. מי חברי הלהקה?

    הוד שריד, גיא סטריער, וסילבן.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    כולנו גרים בתל אביב. במקור הוד קיבוצניק, סילבן מושבניק, וגיא עירניק. סילבן והוד מכירים מהרכב אחר שהם מנגנים בו ביחד, אהבה ממבט ראשון. גיא וסילבן עובדים באותו מקום עבודה - ככה נוצר החיבור בין ילד שמן לילדה אובדנית. מפה לשם נפגשנו שלושתינו לעשייה ומייד הבנו שהמונוגמיה מתה.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    פחות טובה משל ניק דרייק, אינטואטיבית, והמון בכי חדרים.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    סילבן נזרק מהרכב שהקים עם חבריו לשכבה כשהיה בן 15, ולהרכב היה שם חיבה שנבחר ע"י החברים הקרובים: "סילבי ז׳אן". אנחנו לא רואים כדורגל.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    לנגן את "B-Flat Minor" של שופן על פסנתר.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    מנסים להבין אם לשמעיה נגמר האוכל.

    7. ממה אתם מושפעים?

    אנשים, נשים, ממשלות, אלכוהול וכו' - זו האמת.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    נו די.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    האלבום תמונות של הלידה של סילבן, אמא שלו מתגאה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    בדיוק שמענו שאליס קופר מגיע לארץ.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אם יש 3 דלתות לבחור בניהן, תמיד נבחר.

    הופעות קרובות:
    23.4 בהיכל הרוק בגבעת חיים
    30.4 ביחד עם להקת Mayor במועדות התחת בת״א

    סגור לתגובות על אינטרו 21: סילבי ז'אן - אנשים, נשים, ממשלות, ואלכוהול / כללי /

  • 13 במרץ 2016

    אינטרו 20: FluX - כמו סלט אוליבייה

    אחרי שחטפנו מנה של רוק מרושע מ-Knees Please בשבוע שעבר, השבוע נכיר את FluX: טריו רועש עם באס מלוכלך ותחושה של דחיפות, אולי נושאי הלפיד של ה-Plastic Peacocks זצ"ל.

    1. מי חברי הלהקה?

    ניצן גור (גיטרה + שירה), אריק בר (בס לבנה), סיימון בל (תופים).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    זה התחיל כשניצן פרסם תמונה של Gibby Haynes יוצא מהאסלה. אריק יצר קשר וזה המשיך באהבת אמת. ואז סיימון הצטרף לאחר ששמע פלייסליסט של השפעות והבין שיש כאן הזדמנות לנגן חזק. אנחנו נפגשים בתל אביב. סיימון בא מבית דגן, אריק מתל אביב, ניצן היה בתל אביב ובכיף היה חוזר אליה.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    ניצן: מצד אחד התחושה שלי כשאנחנו מנגנים היא שכל אחד נמצא באיזו ספרה ועושה דברים שונים ונוצרת תבנית מוּבֵנת בתוך הספגטי הזה. מצד שני התחושה שלי כשאני שומע הקלטות שלנו היא שהכאוס נעלם והכימיה שלנו עוברת הלאה למאזינות\ים.
    אריק: כמו לשים מיקסטייפ בפול ווליום בטייפ בחדר, ערבוב של נויז, אלט-רוק, גראנג', אוונגרד, Pאנק, ופרי ג'אז.
    סיימון: כמו סלט אוליבייה, יש בו הרבה דברים מכל הסוגים ומאוד טעים!

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    בלטינית Fluxus זה זרימה, שטף. זה מושג שיש לו נגיעות בהמון תחומים, כמו באומנות (דאדאיזם), בפסיכולוגיה, חשמל, מגנטיזם, ועוד.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    סיימון: להפתיע. נפגשו כאן עולמות שונים וכל אחד מביא מהעולם שלו משהו קטן אבל מגניב בטרוף.
    אריק: להתנסות עם הכלים, להמשיך לבסס מאפיינים מוזיקליים ולהופיע על משאית באמצע המדבר.
    ניצן: הייתי רוצה שנגיע לרמת תקשורת וכימיה מוזיקלית כזו שלא נצטרך לחשוב על תהליך היצירה אלא נוכל ליצור ללא הפסקה. שלא נמחזר את עצמנו, אבל עדיין נשמור על השפה שנייצר, ובכלל להמשיך להתנסות כמה שיותר.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    אריק: שורד ומג׳נגל בין אפור לכחול לאדום. מחלק את הזמן בין עבודה, למשפחה ולמוזיקה.
    סיימון: מלמד מתופפים קטנים להפוך לדור הבא של מרעישי העל.

    7. ממה אתם מושפעים?

    סיימון: נראה לי מהילדות. מה לא היה שם, וטוב שזה נגמר.
    אריק: אמנות, מדע, חומרים, וחלומות.
    ניצן: מהבת זוג שלי והכלבה שלנו, הן תזכורות יומיומיות שלא הכול אפור. חוץ מזה צריך לסנן את הסביבה כמה שיותר.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אריק: את "Dirty" של סוניק יות'.
    סיימון: את האלבום השני של BI-2.
    ניצן: "מעלה מעלה" של צביקה פיק.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אריק: אם חייבים,אז כנראה שהייתי מוחק מהזיכרון הקולקטיבי את הטופ 50 של האלבומים הכי נמכרים בעולם כי מעניין מה יחליף אותם, צריך לרענן את השורות.
    סיימון: שאלה שעליה בקלות יכול לענות אולי רק חירש.
    ניצן: לדעתי יהיה יותר מאתגר ליצור, אם לא יהיה כלום לִפְני. הייתי מוחק את כולם ומנסה לראות אם יוצא משהו מעניין.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    סיימון: מה זה משנה, העיקר להופיע ולהוציא החוצה את מה שמתבשל בחזרות.
    ניצן: תמיד חשבתי שקפטן ביפהארט הוא אדם שהיה מעניין לנגן לפניו או אחריו או איתו. ואם זה היה מוביל לשיחה, זה היה משהו לזכור עד הקבר.
    אריק: את NOFX כי כיף שם בבק סטייג', את סוניק יות' כי הם פאקין סוניק יות', ואת אלוהים כי הוא פאקין תום וויטס.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אריק: סיגריות זה רע. חיות זה לא אוכל. כעס זה רקב.
    סיימון: אריק לא ידעתי שאתה צמחוני!
    ניצן: פחות אגו יותר מוזיקה.

    סגור לתגובות על אינטרו 20: FluX - כמו סלט אוליבייה / כללי /

  • 6 במרץ 2016

    אינטרו 19: Knees Please - איטי, מאוד כבד, ומאוד רע

    "זאת רק תחושה שלי או שעם כל הפולק האקוסטי היפה והאקטים השכלתניים והעמוקים יש פחות ופחות הרכבים שפשוט נותנים בראש?" שאל בפייסבוק שדרן הרדיו לאון פלדמן. אולי באמת האינדי-שמינדי מקבל כרגע את רוב תשומת הלב, אבל מתחת לאדמה מבעבעת לבה רותחת של הרכבים כמו Knees Please, טריו סטונר-רוק מחורע שמושפע מביבי נתניהו והיה מוחק את "Appetite for Destruction" מדפי ההיסטוריה.

    1. מי חברי הלהקה?

    אלכס זבל, בן בליעל, ודוד גורנשטיין.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    אלכס ודוד נפגשו כמתחרים מלהקות שונות בתחרות ה-Global Battle of the Bands ונהיו שותפים לדירה. מיד לאחר מכן הקמנו את הדואו Tape And Rape והספקנו להוציא איפי אחד בשם "Go Fetch". לאחר זמן מה צורף בסיסט, בן גליקשטיין, ושם ההרכב שונה ל-Knees Please. בשנת 2014 אלכס פגש את בן בליעל כאשר ניגנו יחדיו בהרכב צידי, ובשנת 2015, במקביל להשקת אלבום הבכורה "WHERE'S MA MONEY", בן גליקשטיין עזב את ההרכב ובמקומו הצטרף בן בליעל. במקור אלכס מאריאל, דוד מראש פינה, ובן ממושב בני עטרות.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    כואבת, מורבידית לא מתחנפת, לא פוליטיקלי קורקט, מדובר בעיקר על היומיום שלנו. כבדה כמסת החיים, ומנחמת כמו המוות.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    Knees Please זו דרישה "מבקשת" כמו כל פאקינג טופס בבנק או במס הכנסה. השם מגיע מתוך התחושה הכללית למצב שנכפה עלינו, שלא משנה מה נעשה, מורידים אותך לברכיים, ויעבירו בך תסכול קיומי וחיוכים שאין לך ברירה אלא להכיל.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    אנחנו רוצים שתדעו שכואב לנו, ואנחנו יודעים שגם לכם כואב. אנחנו לא רוצים להתרכך ככל שהזמן יעבור, לכן המוזיקה רק הולכת מתגלגלת במדרגות, דרך כלים שלא היה לנו כסף לקנות. זה הוקלט והגיע לאוזניים שלא היה להם "זמן" לשמוע, שכן הן מקובעות, בתוך היומיום המרוכז בעסוקים סתמיים שאנו מחילים על עצמנו. וזה יהיה איטי, ומאד כבד, ומאוד רע.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    שמים מסכת מציאות ומחייכים כשנדרש.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מביבי נתניהו והמשפט "זהו, אין כדור".

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Truckfighters - Gravity-x

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    Guns & Roses - Appetite for Destruction - תמחקו פעמיים.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    Queens of the Stone Age, כי גאד דמיט.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    1. שאול לוריא
    2. בן טברסקי

    Knees Please יופיעו יחד עם Zefet, Orbs, ו-Dukatalon במרתף 10 בחיפה ב-26.3

    סגור לתגובות על אינטרו 19: Knees Please - איטי, מאוד כבד, ומאוד רע / כללי /
→ פוסטים קודמים
פוסטים חדשים ←