פוסטים מתויגים עם new order

  • Peter Hook בראיון: "מנצ'סטר נמצאת כרגע בתקופת מעבר בכל מה שקשור למוזיקה"

    כשהתחלתי לנגן בס בתחילת שנות האלפיים קיבלתי השראה משלושה בסיסטים: קים דיל מהפיקסיז, ברוס פוקסטון מהג'אם ופיטר הוק מג'וי דיוויז'ן/ניו אורדר. הוקי שינה את עולם הבס בגלל מגבר זול. לא שמעו אותו מנגן על המיתרים הנמוכים בחזרות של ג'וי דיוויז'ין, אך כשהוא ניגן על הגבוהים הליינים שלו חתכו דרך המיקס וסולן ההרכב איאן קרטיס קלט את זה ורצה עוד. ועוד זה מה שקיבלנו. הוקי מנגן ליינים גבוהים ומלודיים שקודחים דרך הגולגולת ומסרבים לצאת, וכמו שאני הושפעתי ממנו כך גם אינספור בסיסטים: מסימון גאלאפ מהקיור ועד קרלוס דנגלר מאינטרפול. הוקי יביא את הליינים האלה לבארבי ביום חמישי ויבצע קטעים מלהקות האם, ובינתיים ראיינתי אותו במייל וביררתי מה הוא חושב על הסרט "אנשי המסיבות", מי גיבורי הבס שלו ואיך הוא מרגיש כשהוא שומע שגנבו ממנו ליינים.

    אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?

    אני במנצ'סטר כרגע, אנחנו באמצע חזרות. יש לנו קלידן חדש וההופעה בתל אביב תהיה הופעת ההדליין המלאה הראשונה שלו איתנו אז חשוב שנתאמן כדי שנהיה מוכנים!

    למיטב ידיעתי היית בישראל פעם אחת. מה אתה זוכר מההופעה ההיא ואיך היתה החוויה שלך פה?

    כן, הופענו בתל אביב ב-2011, אני זוכר שזו היתה הופעה מעולה עם קהל מאוד ידידותי ומכיר תודה. היה לנו כיף כי זה היה הביקור הראשון בישראל של כל אחד מאיתנו אז היה ממש נחמד לטייל קצת ותמיד מרגיש טוב להופיע בפעם הראשונה באיזשהו מקום.

    אחד מהסרטים האהובים עלי אי פעם הוא "אנשים המסיבות". איך הרגשת בפעם הראשונה שראית אותה? האם לדעתך הוא מייצג באופן נאמן את מה שקרה?

    "אנשי המסיבות" באמת סרט מעולה, אבל הוא יותר קומי מאשר נקודת מבט עובדתית לגבי מה שקרה באמת. יש שם כמה שקרים אבל זה יוצר סיפור יותר מבדר. כפי שטוני ווילסון נהג לומר: "אל תתנו לעובדות להפריע לסיפור טוב!"

    מה קורה בסצנת המוזיקה של מנצ'סטר בימינו? האם יש אומנים מבטיחים שכדאי לנו לשים לב אליהם?

    נראה שמנצ'סטר נמצאת כרגע בתקופת מעבר בכל מה שקשור למוזיקה. יש כרגע להקות כמו Blossoms למשל שהם מאוד פופולריים, אבל אני חושב שאנחנו עדיין מחכים לתנועה הגדולה הבאה.

    מי גיבורי הבס שלך?

    שני גיבורי הבס הכי גדולים שלי תמיד היו פול סימונון מהקלאש וז'אן ז'אק בורנל מהסטרנגלרס.

    יש לך חוש מעולה למצוא שורות בס קליטות. הן מאוד פשוטות ומלודיות, ריתמיות, אוונגרד ובכל זאת פופ. אתה משתמש בתהליך מסוים כדי לכתוב אותן?

    לגבי כתיבת מוזיקה, אני חושב שמצאתי דרך כתיבה שעובדת בשבילי ושאנשים אוהבים ואז ניסיתי להיצמד לנוסחה בהמשך הדרך. לפעמים הרעיונות הכי פשוטות יכולים ליצור את השירים הכי טובים.

    השפעת בבירור על הרבה בסיסטים - וגם עלי. איך אתה מרגיש כשאתה מקשיב למוזיקה ושומע מישהו שמנגן בסגנון שלך?

    אני אוהב את זה, אני חושב שזו מחמאה גדולה. לפעמים אנשים אומרים לי שמשהו נשמע כמו ג'וי דיוויז'ן או ניו אורדר והם מצפים שזה יעצבן אותי? האמת היא שבדרך כלל זה מאוד מחמיא לי, זה תמיד מרגיש טוב לדעת שהצלחת להשפיע על היצירה של מישהו אחר.

    זה בטח מעורר הרבה רגשות כשאתה נעמד מאחורי המיקרופון ומבצע שירים של ג'וי דיוויז'ן כפי שאתה עושה בסיבוב ההופעות הזה ובקודם. איך אתה מתכונן לזה? האם זה מלחיץ אותך?

    זה הלחיץ אותי הרבה יותר כשהתחלנו לעשות את זה ב-2010 כי אף פעם לא עשיתי את זה והייתי מאוד עצבני. היתה גם תגובת נגד מהרבה אנשים שלא חשבו שאני אמור לעשות את זה מלכתחילה. למרות זאת, אני יודע שאנחנו עושים עבודה טובה ושאנחנו עושים את זה בגלל הסיבות הנכונות, ועכשיו זה מרגיש כאילו שכבשנו הרבה אנשים. אנחנו מתכוננים באופן יסודי ועושים הרבה חזרות כדי לוודא שאנחנו נשמעים טוב כשאנחנו יוצאים לסיבוב הופעות.;

    הרבה אומנים מפורסמים עשו קאברים לשירי ג'וי דיוויז'ן במשך השנים. איזה מהם הכי אהבת ולמה?

    תמיד אהבתי את הגרסה של Nine Inch Nails ל-"Dead Souls". ביקשו גם מאיתנו (ניו אורדר, כנראה -ע"ש) לעשות לזה קאבר אבל חלק מחברי הלהקה לא רצו. הם ביקשו בסוף מניין אינץ' ניילס ואני חושב שזה יצא די טוב. הייתי מת להביא את טרנט רזנור לשיר איתנו "Dead Souls" באחת מההופעות.

    עבר זמן מה מאז ששחררת חומר מקורי. אתה עובד על משהו בימינו?

    זה לא כל כך נכון. שחררתי לא מזמן גרסה חדשה לשיר של Captain Beyond בשם "Dancing Madly Backwards", הוצאה משותפת ומאוד מעניינת עם להקת Ministry. לאחרונה היה לי גם להיט בצרפת כשניגנתי בס עם הרכב בשם Liminanas, הקטע יצא מעולה. בתחילת השנה שחררתי גם קטע עם חברי הוותיק Rusty Egan כחלק מאלבום סולו חדש שלו. כרגע אני עובד על קטע חדש עם Wolfgang Flur מקראפטוורק. אני תמיד עסוק!

    יש עוד משהו שתרצה להוסיף?

    שום דבר חוץ מזה שאנחנו מתרגשים לחזור לתל אביב ומקווים לראות את כולכם שם ושתהיה הופעה מעולה!

  • סיום Flow Festival 2016: התעלות עם Daughter ו-New Order

    Elena Tonra סולנית Daughter (צילום: Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

    הלכתי ברחובות הלסינקי השוממים ב-4 בבוקר עם חיוך טיפשי על הפרצוף. בדיוק יצאתי מאפטר של Flow Festival במועדון ה-Ääniwalli, שעתיים של טכנו אפל שהחליקו לתוך שיר הסגירה "Enjoy the Silence". אחרי שלושה ימים של הופעות עם התעלות מוחלטת ביום האחרון, זה היה הסיום המושלם.

    היום השני של פלואו היה לי דווקא פחות מהנה. אולי זה בגלל שפיתחתי ציפיות אחרי היום הראשון, אולי בגלל שהלכתי לבד (חברי המקומיים קנו כרטיס רק ליום אחד), ואולי בגלל שפחות התחברתי לליינאפ. למרות שהם נתנו הופעות מאוד מהוקצעות, לא הצלחתי להתרגש והצטרפתי למועדון הפינים הבוהים בהופעות של CHVRCHES, The Last Shadow Puppets, ו-FKA Twigs. לא התרשמתי מפוזות האלביס השיכור שאלכס טרנר דפק על הבמה, מהסטליסט האוורירי של צ'רצ'ס, או מהכוראוגרפיה המתוחכמת והלוק ההו-כה-מגניב של טוויגס. הייתי צריך משהו אחר.

    אלביס שיכור: אלכס טרנר מלאסט שאדו פאפטס (צילום: Flow Festival / Tomi Palsa)

    אלכס טרנר: פוזות של אלביס שיכור (צילום: Flow Festival / Tomi Palsa)

    FKA Twigs: הו-כה-מגניבה (צילום: Flow Festival / Niklas Sandström)

    FKA Twigs: לוק הו-כה-מגניב (צילום: Flow Festival / Niklas Sandström)

    קיבלתי את מה שהייתי צריך בתחילת ובסוף הערב. בתחילה עם Liima, רביעייה דנית/פינית אלקטרונית שהופיעה על הבמה הראשית. הם שילבו בין פופ לאוונגרד עם סינתיסייזרים רובוטיים, מקצבים אסימטריים, וקולות מרחביים בסגנון Simple Minds. הסולן של לימה נראה כמו ישו עם חלוק מעבדה לבן, והמסכים היו מלאים בוידאוארט ששילב בין פיד חי עם אפקטים פסיכדליים לבין יצירות מוכנות מראש שכללו פתאום את אובמה ומרקל בריצוד על המסך. הלהקה חתומה בלייבל 4AD איפה שאמנים כמו Future Islands, Purity Ring, ו-Grimes חתומים, ואפשר להבין למה. בסוף הערב הגעתי לאולם ה-Zalando Factory איפה שבחורות התנדנדו על נדנדות ענק באחורי האולם ואנשים רקדו בעיניים עצומות מול תאורה בצבע אדום בוהק. Moa Piller המוסקבאי רקד בהתלהבות על העמדה ושיגר טכנו חי וקשוח דרך הרמקולים שסחף אותי לריקוד. בין לימה למואה תפסתי את הרכב הפסיכדליה השבדי Dungen בבימת ה-Bright Balloon 360°, הבמה הכי גרובית בפסטיבל. מדובר בבמה עגולה שהקהל מוקם סביבה על מושבים ומעליה ריחף בלון גדול שהוקרנו עליו שלל צבעים. זו היתה הבמה המושלמת לדונגן שניגנו קטעים אינסטרומנטלים ארוכים בנונשלנט.

    Dungen בבימת ה-Ballon Stage 360 הפסיכדלית (צילום: עידו שחם)

    Dungen בבימת ה-Ballon Stage 360 הפסיכדלית (צילום: עידו שחם)

    moa piller

    Moa Pillar: טכנו חי וקשוח (צילום: עידו שחם)

    נדנדות במתחם ה-Zalando Factory

    נדנדות במתחם ה-Zalando Factory (צילום: Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

    ניצלתי את חוסר החיבור למוזיקה כדי לנוח ולאכול. במקום קייטרינג פסטיבלים מטוגן בשמן עמוק, מארגני האירוע הזמינו מזללות שוות מהלסינקי לבוא ולפתוח דוכנים. שמו דגש על איכות הסביבה, כך שכל כלי האוכל היו עשויים מחומר מתכלה והיה שפע של אוכל טבעוני. ניגשתי לדוכן של מקום בשם Cargo וקניתי את אחד מהבורגרים הטבעוניים הכי טעימים שזללתי בחיי - 12 היורו הכי מוצדקים אבר. פלואו לא היה פסטיבל זול. כניסה לכל הסופש עלתה 182 יורו, ובירת Lapin Kulta (הגולדסטאר הפיני) עלתה 5 יורו + 1 יורו פיקדון לפחית. אם היה חסר למישהו יורואים בארנק, כל מה שהיה צריך לעשות זה להרים פחיות בירה ריקות שעצלנים השאירו מאחור וללכת להזדכות, מה שעשיתי מדי פעם כמו ישראלי טוב.

    הגעתי ליום האחרון של הפסטיבל עם אנרגיה מחודשת והלכתי לבדוק את ההרכב המקומי Räjäyttäjät. אין לי מושג איך מבטאים את שמם ועל מה הם שרים, אבל נהניתי מהאנרגיות והמוזיקה המטורללת שנעה בין פולק ל-Pאנק לסינת'פופ. הם הרגישו לי כמו משהו בין המסך הלבן ללטאות הענק מכוכב הניבירו, קולקטיב של כוכבי הייר-מטאל מהאייטיז שנסעו בדלוריאן שלהם 30 שנה לעתיד כדי להביא לנו את מסר השלום הבין-כוכבי. ההופעה שלהם הסתיימה עם בלאדת סינת' בשם "Saunan Jälkeen" ("אחרי הסאונה" בפינית על פי בירור עם הלהקה בפייסבוק). אומרים שהפינים מכורים לסאונה, כך שהקהל הצטרף לשירת הפזמון, וגם אני, בחיקוי של פינית קלוקלת.

    קולינריה בפלואו (צילום: Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

    קולינריה ידידותית לסביבה בפלואו (צילום: Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

    Räjäyttäjät: בין המסך הלבן ללטאות הענק מכוכב הניבירו (צילום: Flow Festival / Sami Heiskanen)

    Daughter מוקמו גבוה ברשימת ה-"לראות לפני שאמות" שלי. התאהבתי ביוצרת Elena Tonra וחבריה כשראיתי סשן חי שלהם בתחנת הרדיו KEXP, סשן ששילב בין שבריריות אינסופית ואנרגיית חיים מתפרצת. באוהל ה-Lapin Kulta תלו באנר ענק של עטיפת אלבומם האחרון "Not to Disappear". הלהקה עלתה לבמה ונכנסה מיד לתוך "How", השיר הכי סוחף מהאלבום. הכל היה שם: הגיטרות המרחפות, קולה החרישי של טונרה, התופים הגרנדיוזיים. טונרה בהתה הצידה וזרקה מידי פעם "תודה רבה" חפוז לתוך המיקרופון. מי שתקשר עם הקהל היה הגיטריסט והאקס שלה Igor Haefeli. "נהניתם לשתות?" הוא שאל את הקהל, "ובכן, זה שיר בשביל האנשים האחרים שמרגישים מאוד פגיעים היום", והלהקה יצאה ל-"Smother" מאלבום הבכורה "If You Leave". דוטר העצימו על הבמה את הדינמיקה בין השקט לרועש, והשילוב שלהם בין פולק לפוסט-רוק נשמע מאוד טבעי גם בגרסה החיה. למרות שזו לא הופעת גוד-טיים פסטיבלית רגילה, הם הצליחו למלא את האוהל באלפי אנשים ומלנכוליה. כשהם ניגנו את "Youth", הקהל שר חרישית את המילים והצליח להעלות חיוך חפוז על פניה של טונרה. זו היתה הפעם הראשונה שלה בפינלנד, וכנראה שהיא עוד תחזור.

    Daughter: (צילום Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

    Daughter: שירים בשביל האנשים הפגיעים בקהל (צילום Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

    רציתי להחליף את האווירה ולתפוס את להקת הPאנק האגדית The Descendants, רק איך שעמדתי להכנס להופעה יצא משם נער מגואל בדם. האירופאים הצדיקו את סטריאוטיפ הקרירות הפעם ואשכרה לא התייחסו אליו, אז ניגשתי לבדוק אם הוא בסדר. הוא חטף מכה באף ופחד שהוא נשבר. אני בטוח שבארץ היו כבר מזניקים אליו חובשים בסנפלינג מהליקופטר, אבל בפלואו המאבטחים שלחו אותנו למחלקת העזרה הראשונה בצד השני של הפסטיבל. אז גנבתי סטפה של ממחטות מאחד דוכני האוכל וליוויתי אותו את כל הדרך בין ההמונים. שתי הנשים המבוגרות שהיו בקראוון העזרה הראשונה קיבלו אותו בקור רוח, וידאו שהאף שלו עדיין בחתיכה אחת, ושלחו אותו לדרכו. אולי בארץ אנחנו קצת אובר-דרמטיים ברגע שרואים קצת דם ועדיף לשמור על קוּל אירופאי?

    אם נשאר לי איזשהו קוּל, איבדתי אותו בהופעה של New Order. כל הכוכבים התישירו עבור הלהקה האגדית: סט ליסט מאוזן בין החומר החדש לישן והאהוב - כמו "Plastic", "Regret", "Blue Monday" - סאונד חד, וידאוארט ותאורה יצירתיים, וביצועים מלאי נשמה. ההופעה הזו העמיקה לי את מערכת היחסים עם ניו אורדר, כמו שקורה בהופעות גדולות באמת, וגרמה לי להבין עד כמה המוזיקה שלהם היתה מהפכנית. החבורה המנצ'סטרית הזו הצליחה להשיל את עורה האפל מ-Joy Division וליצור מוזיקה חדשה שהגוף, השכל, והלב יכולים להנות ממנה במקביל - בדיוק כמו שקרה בהופעה. סולן ההרכב Bernard Sumner כבר בן 60, ואולי הוא זייף מדי פעם והיה קצת עייף או ציני - "זה היה שיר טוב במיוחד, לא כמו האחרים", הוא זרק אחרי ביצוע אלוהי לשיר "Bizarre Love Triangle". אבל זה לא שינה בכלל. כשניו אורדר שרו וניגנו נוצרה תחושה של התעלות, שהגענו לארץ האהבה כמו שהם שרים עליה ב-"Perfect Kiss". הם חזרו להדרן עם שני שירי ג'וי דיוויז'ן כולל הפינלה הטוב מדי מכדי להיות אמיתי "Love Will Tear Us Apart". יכלתי למות מרוב אושר, אבל במיטב מסורת ה-"jatku" הפינית, החגיגות של פלואו המשיכו הלאה.

    ברני מ-New Order: ציניקה והתעלות (צילום: Flow Festival / Sami Heiskanen)

    ברני מ-New Order: ציניקה והתעלות (צילום: Flow Festival / Sami Heiskanen)