פוסטים מתויגים עם NORIA

  • אינטרו 91 + בכורה: Bell Always - 2 Long Run

    צילום: Yael B.C

    ראיתי את Bell Always בהופעת סטודיו אינטימית. זה היה כבר לפני זמן מה, אבל נשאר לי צליל נעים באוזן - הם הזכירו לי את רדיוהד בתקופת "In Rainbows", עוד כשהם הונעו מהלב ולפני שהם נהיו שכלתניים מדי. אז יש אצל ב"א תיפוף ג'אזי קליל, גיטרה חשמלית מינימליסטית ומעל הכל קולו החם של ניר צפתי, והשלישייה אף לוקחת את זה לכיוון יותר גרמני עם שכבות של סינתיסייזרים ומחזוריות. עכשיו יוצא סינגל הבכורה "2 Long Run" לקראת אלבום הבכורה "Daylight Slowly Fades" שיצא ביולי, אז הזמנו אותם לבכורה והכרות.

    1. מי חברי הלהקה?

    ניר צפתי (שירה, סינתיסייזר), אלון פרץ (גיטרה) וקובי ארוסי (תופים).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ניר: אלון וקובי מת"א, אני מהר אדר. אלון ואני למדנו יחד באקדמיה למוזיקה בירושלים וגם ניגנו יחד
    ב-Noria. אלון וקובי ניגנו יחד באיזה פרויקט ואת קובי אני מכיר מערב מחווה לרדיוהד שניגנו בו.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    רוק אלטרנטיבי מינימליסטי.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    חיפשנו משהו שיבטא תחושה של פולס ומחזוריות, בהקשר של מה שאנחנו מנגנים. לא מצאנו.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להמשיך ולפתח את מה שאנחנו עושים כרגע, לחדד את הדברים ולקחת את הרעיונות המוזיקליים הלאה. להכיר ולאסוף סביבנו עוד אנשים טובים ומעניינים דרך המוזיקה שלנו, כמו שהכרנו עד עכשיו.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    ניר: אני מלמד מוזיקה באופן פרטי, בבתי ספר ובמרכזים למחוננים ומצטיינים בכל מיני מקומות בארץ, אלון הוא מלחין ואומן סאונד וקובי מתעסק בשנים האחרונות בתחום היין.

    7. ממה אתם מושפעים?

    ההשפעות של כל אחד מאיתנו שונות ומגוונות, אבל מצאנו שהחוט המקשר ביניהן הוא האמירה האומנותית. שלושתנו מחוברים למוזיקה כנה ואותנטית לרעיון שמאחוריה וזה גם מה שקישר בינינו.
    הלב של ההשפעות בפרויקט הזה הוא בעיקר רוק אלטרנטיבי בריטי, מוזיקה אלקטרונית מכל מיני אזורים, קראוט-רוק וגם מינימליזם מהמאה ה-20. כשעבדנו על השירים בשנה הראשונה, מרכז העבודה היה לחפש הרבה, לזקק את ההשפעות שלנו ולבנות שפה מוזיקלית ברורה. החיפוש שעשינו היה מאוד אובססיבי ולא קל. זו הייתה דרך ארוכה אבל מאד מתגמלת. היום כשאנחנו ניגשים לנגן חומר חדש, ברור לכל אחד מאיתנו מה אנחנו מחפשים.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Cluster - Zuckerzeit

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אף אחד. זה לא יפה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    מסיבת האזנה של Boards of Canada.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אחד הדברים הכי יפים ביצירה היא החיבור עם אנשי אמנות אחרים - מפיק וטכנאי מיקס, מעצב, טכנאי מאסטרינג, אנשי קולנוע, צלמת, טכנאי הקלטה ועוד תפקידים ודמויות מוכשרות, שהתאספו מסביב, יצקו מעצמם פנימה, הרחיבו והעמיקו את היצירה ונתנו לה עומקים חדשים. המכלול הזה והשילוב בין האומנויות והאנשים עצמם נותן לכל זה משמעות ענקית.

    הופעות קרובות:
    30.4 בבוקסא ת"א

  • הגרלת כרטיסים להופעה של Noria

    אני עוקב אחרי להקת Noria כמעט שלוש שנים - המלצתי עליהם, ראיינתי אותם, ואפילו אירחתי אותם לסשן חי ברדיו. אלבום הבכורה שלהם, "Clear Backgrounds", הראה שלא צריך להיות Elbow או Editors כדי לעשות רוק אצטדיונים בריטי מרגש. ביום שישי הזה, ה-30.5.14, הם יופיעו בלבונטין 7 בשעה 21:30 וינגנו חומרים חדשים. אני ממש סקרן לשמוע אותם.

    לכבוד האירוע אני מחלק לכם כרטיס זוגי להופעה. כל מה שצריך לעשות זה להכנס לעמוד המאזין בפייסבוק, ולהשאיר תגובה לסטטוס ההגרלה. הזוכה יבחר אקראית ביום שישי בשעה 12:00 ויקבל הודעה בפייסבוק.

  • Noria באולפן: המאזין ברדיו 12.11.13

    הכרתי את להקת Noria הירושלמית כשהם פנו אלי לפני שנתיים במייל. אהבתי את ה-EP שלהם וראיתי אותם בהופעה כמה פעמים. בינתיים הזמן טס. הם הקליטו אלבום בכורה יפה בשם "Clear Backgrounds", אני התחלתי לשדר תוכנית, אז החלטתי להזמין אותם לאולפן.

    לא רק שהם כבשו אותי שוב, אלא גם את מי שעבד באותו הזמן ברדיו הבינתחומי. שומעים שהם מוזיקאים ברמה גבוהה - הסאונד מגובש וצלול ונושא הלאה את הרגש. דיברנו על זה בתוכנית וביררתי מי הם ומאיפה הם באו, מידע שאין ברשת על הלהקה המסתורית והצנועה הזו.


    1. Noria - Love Is Cruel
    2. Noria - Thorns (live)
    3. Noria - My Heart & My Mind (live)
    4. Fink - Perfect Darkness
    5. Noria - Shadows (live)
    6. Noria - You Are (live)
    7. Noria - The Hidden Tones (live)
    8. Noria - Volcanic You (live)
  • קשר הריוורב: ראיון עם Noria, Cannons, ו-Bucharest

    3 להקות אינדי ישראליות עומדות להשיק אלבומי בכורה - Noria, Bucharest, ו-Cannons (לשעבר Cannons Of Pedro). שלושת ההרכבים שרים באנגלית, השקיעו בהפקה מושחזת, ומתחברות לצליל האינדי פופ/רוק העכשיווי - הריוורב.

    ריוורב הוא האפקט שהופך אולפן קטן לאולם גדול בלחיצת כפתור. להקות כמו Interpol ו-Kings Of Leon החזירו את הצליל המהדהד לאופנה, גל נגד לסאונד החדר הצפוף של הניינטיז. דור ההמשך, למשל Soft Moon ו-Beach Fossils שראינו לאחרונה, הקצין את האפקט וסובב את מחוג הריוורב ל-11.

    בחזרה לארץ. בגלל האנגלית והסאונד הבינלאומי נשמע כאילו שלושת הלהקות שכנות באותו רחוב בברוקלין. זה בסדר גמור. למעשה יש עוד עשרות שכנים וכולם טובים בעיניי. בכל זאת, כדי להכיר יותר טוב את בוקרשט, נוריה, וקאנונז, ולראות שהם לא בדיוק אותו הדבר, שלחתי לשלושתן את אותן 5 שאלות.

    איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם למי שלא שמע אותה?

    בוקרשט: "מוזיקה היא אמנות שרק מעטים מסוגלים לתארה במילים (השאר לא צריכים לנסות). מוזיקת פופ, לאורך ההיסטוריה, מלאת רפרנסים ומחוות, לכן זו הדרך הקלה ולעיתים המתמצתת ביותר לתאר להקה. Bucharest כמו כל יצירה היא תוצר של השפעות. הבירדס, הסמיתס, בלר ודירהאנטר, הם רק חלק מרשימה ארוכה של להקות שהשפיעו על הסאונד והכתיבה של הלהקה. אבל מי צריך היום תיאורים כשאפשר להקשיב ביו טיוב".

    נוריה: "החומרים שלנו הם בהגדרה הכוללת של רוק אלטרנטיבי, עם מעט השפעות אלקטרוניות. מהעיניים שלנו, יש שם הרבה רגש והתייחסות לאסתטיקה כחלק מהמוסיקה שלנו".

    קאנונז: "מוזיקת פופ אלטרנטיבית. מלודיות מרוכזות העוטפות יגון בצלופן. אהבות אבודות, נעורים מפוספסים, לילות הוללות אומללים. לרקוד לבד בבית. השכנים לא יסגרו את החלון בזעם, יושבי האוטובוס לא ירצו למות".

    בשנים האחרונות להקות אינדי משתמשות בהמון ריוורב. מדוע אתם מתחברים לסאונד הזה?

    בוקרשט: "יש משהו בריברב שהופך את הכל למעורפל יותר, למרוח יותר, גורם לך לשמוע צלילים שלא בהכרך קיימים, מה שמשאיר אותך דרוך ומפעיל לך את הדמיון בצורה הכי מעניינת. חוץ מזה, רוב הדברים שאנחנו שומעים עכשיו שוחים בתוך בריכה של ריברב ובאופן טבעי אנחנו מושפעים מזה".

    נוריה: "זה נושא לשיחה שלמה. באופן כללי אפשר לומר שהריוורב תמיד נמצא בשימוש בצורה כזו או אחרת‫: כאפקט שיוצר עומק, וכמובן ככלי שנותן הרבה אופי למוסיקה, אז ‬אנחנו לא בטוחים שזה נכון לומר שספציפית בשנים האחרונות משתמשים בהרבה ממנו באינדי‫, הרי האפקט הזה הוא חלק לא קטן ולפעמים בלתי נפרד מהזהות של מוסיקאים וסגנונות בחמישים שנה האחרונות- הגיטרות אצל קולדפליי, הסנר באייטיז והסאונד של סיגור רוס כלהקה, לדוגמא. יכול להיות שהיום להקות מבליטות את האפקט הזה קצת יותר, בסופו של דבר, זה עניין של טעם ובחירה אמנותית- ‬כשהגענו לשלב המיקסים באלבום החדש עלתה השאלה הזו,לגבי הסאונד, וההחלטה הייתה שלא להשתמש בריוורב מסויים כמשהו שיאפיין את האלבום, כדי שלא להסיט את תשומת הלב מהשירים עצמם. באותה מידה שהוא מוסיף, הריוורב יכול לטשטש ולכסות על המוסיקה, ואחת המטרות שלנו בעבודה על Clear Backgrounds הייתה לשמור על השירים חדים וברורים כמה שניתן".

    קאנונז: "ריוורב הוא טשטוש, מריחה. הסוואת האמת, הסתרת המקור. הוא מדמה חלל ומעצים את הצליל. אנו נהנים מההעצמה הזו כפי שאנו נהנים לשיר במקלחת או להמהם במערה. לעניות דעתי, להקות אינדי החלו להשתמש בריוורב כפיצוי מסוים - על איכות הקלטה או מחסור באמצעים או אי-דיוק, וגם עקב חיבה לטשטוש ההוא, לערפל ולחולמנות שהוא משרה. כך שבתור מוזיקאי עצמאי, אתה יכול להקליט גיטרה בחדר השינה שלך ולגרום לה להישמע כאילו היא הוקלטה בבית האופרה של סידני או באיזו כנסיה. כאשר צליל הריוורב נהיה טרנדי, להקות רבות החלו לאפיין את עצמן דרכו, וזה כבר מצב מעט בעייתי. כמובן, אני נהנה ממוזיקה שטופת ריוורב כאשר היא אינה מסתירה בור נטול תוכן; כמו במקרים רבים - שימוש במידה".

    מה מייחד אתכם לעומת הרכבים אחרים שפעילים בז'אנר?

    בוקרשט: "אני חושב שלBucharest הייחוד שלה, אך לדעתי אלו אחרים שיכולים או צריכים לשים את האצבע על המרכיבים שמייחדים אותה משאר להקות ה'זאנר'".

    נוריה: "האובססיה לתוכן- הטקסטואלי והמוסיקלי.אנחנו משקיעים מאד בשירים עצמם, ומשתדלים שיהיה בהם תוכן ועולם דימויים שיעורר משהו הכי אוניברסלי ועם זאת הכי אינטימי במאזינים".

    קאנונז: "אינני יודע לומר מה מייחד אותנו לעומת אחרים מבלי להציב את עצמי מעל אנשים שאיני מכיר. אני יכול לומר שמיוחדת בעיניי הרצינות בה אנו תופסים את העיסוק במוזיקה, ההתמדה, הרצון להמשיך להיפתח ולהתפתח וההרכב האנושי הנהדר".

    אתם נשמעים בינלאומיים, כאילו יכלתם להגיע מכל מקום בעולם. איך בכל זאת החיים בישראל השפיעו על היצירה שלכם?

    בוקרשט: "אני לא חושב שמבחינה מוזיקלית אפשר לשמוע השפעות מקומיות אבל אין ספק שהנוף והסביבה בהחלט משפיעים על יצירה. הרבה מהשירים של Bucharest עוסקים בייאוש ותחושת מחנק, שהן בהחלט תחושות שליוו אותנו כנערים בשכונות הנידחות בהם גדלנו בירושלים. קשה להשים את האצבע על ההשפעות המקומיות, אך הן בהחלט מרחפות אי שם ברקע".

    נוריה: "החיים כאן גורמים לנו לחשוב גם על הקהל הישראלי שישמע את השירים ויתחבר אליהם. לא פשוט להיות להקה ששרה באנגלית בישראל, העובדה הזו גורמת לאנשים לבחון אותך פי כמה כי אתה לא שר בשפת האם שלך(ושלהם) ויש לזה השפעה מסויימת, אבל זה לא בא לידי ביטוי ביצירה שלנו, שם אנחנו נאמנים למסרים שלנו, ההשפעה מגיעה דווקא במהות וההתנהלות שלנו כלהקה. בהתחלה ניסינו להמנע מתדמית ה"הרכב הישראלי", ניסינו לברוח מהגדרות מוסיקליות מקומיות וזה לא תמיד האיר לנו פנים. היום אנחנו לא מתעלמים מהקהל הישראלי במה שאנחנו עושים ומכוונים הרבה אנרגיות חיוביות להצלחה בארץ , שזה אתגר לא פשוט כשהטקסט באנגלית".

    קאנונז: "אני חושב שהמוזיקה שלנו לא הייתה נשמעת כפי שהיא לולא היינו גדלים וחיים בישראל. נכון, הטקסטים באנגלית וההשפעות הניכרות שייכות לתרבות המערב, אך הכתיבה והיצירה נעשים מתוך חיים בישראל. גם אם מדובר בפנטזיית בריחה או שינוי, היא מעוצבת מן המציאות הסובבת. מעבר לזאת, יש המון מוזיקה ישראלית שאנו אוהבים; עליה גדלנו והשפה היא שפתנו.
    לא חשוב באיזו שפה אתה יוצר, אך ליצירה נטולת זמן ומקום אין ערך ממשי. אין ברירה אלא ליצור מתוך הסביבה בה אתה מתקיים".

    מה החלום הכי גדול שלכם בתור להקה?

    בוקרשט: "החלום הוא להגיע למצב שאנחנו עושים רק את זה, עם חופש מוחלט, מבלי להיות משועבדים לעבודות מזדמנות ששואבות מאתנו את כל הזמן והאנרגיה. להיות חצי מהשנה בדרכים ובחצי השני לכתוב ולהקליט חומרים חדשים. להרגיש שזה משהו חי שזז ומתרחב כל הזמן, עם קהל גדול שאוהב אותנו מספיק ולא מפחד לשמוע אותנו משתנים ומתנסים בדברים חדשים".

    נוריה: "להמשיך ליצור יחד, להגיע להרבה קהל ולגעת בהרבה אנשים, להופיע הרבה, לצבור חוויות יחד, ולהצליח להתפרנס ממה שאנחנו עושים וכל כך אוהבים".

    קאנונז: "איננו נוהגים לחלום חלומות גדולים, זה מפזר אותנו. החלום הנוכחי בתור להקה הוא לזכות בהכרה ראשונית, ולצאת ולנסוע ולהופיע ולהופיע".

    --

    בוקרשט ישיקו את אלבום הבכורה ב-24.10 בלבונטין 7

    נוריה ישיקו את אלבום הבכורה ב-29.10 בתיאטרון תמונע

    קאנונז ישיקו את אלבום הבכורה ב-12.11 בתיאטרון תמונע

  • נחמה אנגלופילית

    קיץ ההופעות השנה, שנת 2011, חלש משהו. חזרנו שוב לתקופת היורה ויש מעט מאוד הבלחות מעניינות. מה שחסר לי בעיקר זה בריטניה. בריטניה, בריטניה, בריטניה. יש כל כך הרבה להקות מעולות בממלכה המאוחדת, למה לכל הרוחות אנחנו לא רואים אותם פה? היה סווייד והיה נחמד, אבל זה הכל? העם דורש מבטא בריטי!

    בהיעדר הופעות שוות מבריטניה, סצינת האינדי הישראלית זוקפת קומה, מרימה את האף ומשוויצה שיש עליה. וכך הלכתי אמש להופעה של להקת NORIA, להקה שכדאי לכל אנגלופיל שמתפלל מערבה ללונדון לשים עליה אוזן.

    נוריה יוצאת הישר מירושלים שממשיכה לספק עוד ועוד להקות איכותיות, להקות אשר יכולות לדלג בקלות ליבשת השכנה ולהתקבל בזרועות פתוחות (Kitzu, Lorena B, Umlala, ועוד). אם לשמות הנ"ל יש איזשהי זווית נסיונית, נוריה הולכת יותר על רגש ועל כתיבת שירים של פעם כמו Echo & The Bunnymen, Suede, ואפילו Coldplay ו-U2 עוד כשהן היו טובות ומוערכות (התמהיל הזה מזכיר לי להקה שווה משוודיה בשם The Mary Onettes, כדאי לדגום גם אותם).

    NORIA

    בכל מקרה, למה אני מתכוון כשאני אומר U2 וקולדפליי כמחמאה, אתם בוודאי תוהים? אני מתכוון לשילוב בין סולן כריזמטי עם יכולת ווקאלית של הדהוד למרחקים וגיטריסט שיודע ליצור קונסטרוקציות שבריריות של סאונד עם מינימום פריטות. אני מתכוון למנעד ריגשי, לללבוש את הלב על השרוול כמו שאומרים באנגלית (מה המקבילה העברית?). תוסיפו מתופפת(!) מדויקת להפליא, באס, וקורט של קלידים ואלקטרוניקה, וקיבלתם את נוריה.

    אני מודה, זה עדיין לא מושלם. נוריה קיימים כבר 3 שנים, אבל צריך לתת להם עוד זמן להתבשל על הבמה. שירגישו נוח בעורם וישתחררו לגמרי בהופעה, שיקחו את הגרנדיוזיות שלהם עד הפאקינג סוף. אבל כשזה עובד לנוריה, כשכל הלהקה נותנת את כל מה שיש לה ללא מעצורים ומתלכדת לכדי ישות אחת, זה נשמע ענק ונותן הרגשה של הופעת איצטדיונים שתיאטרון תמונע קטן מלהכיל.

    אז אם חשקה נפשכם ברוק אמוציונלי כמו שיודעים לעשות באי ההוא שם, תדגמו את נוריה בהופעה. אני בטוח שאם יביאו נניח, את Elbow לארץ (אמן אמן אמן), נוריה תהיה הבחירה הראשונה לחמם אותם. האזינו לאי פי שלהם ותבינו על מה אני מדבר.

    נ.ב. כבוד על ההופעה של נוריה שהיתה ללא עישון! אני לא יודע אם זה בגלל הנהלת תמונע, או הזוגות שמילאו את ההופעה לכבוד ט"ו באב, או הסולידריות של המחאה, או איזשהו וודוו קוסמי, אבל ההופעה היתה עם אוויר צלול וזה היה מעולה. המעשנים יצאו לעשן בחוץ וכך כולנו חיינו בהרמוניה מוחלטת ונתנו כבוד למוזיקה ואחד לשני. בנוסף, הסאונד בהופעה היה צלול ובווליום נעים לעומת ההחרשות שהולכות בשאר המועדונים וההופעות, זה מבורך לגמרי. כן ירבו!