הילה רוח מתראיינת אצל רם אוריון + הגרלת כרטיסים

(צילום: יאיר טרגנו)

הילה רוח תופיע ביום שבת 24.12 בוונדרבר חיפה ותארח את גיבור הגיטרה רם אוריון. לכבוד המופע, אוריון ראיין את רוח ואנחנו מחלקים לכם שני כרטיסים זוגיים להופעה. רוצים לזכות? תגיבו על הסטטוס בעמוד המאזין בפייסבוק ותכנסו להגרלה אקראית (הזוכים יקבלו הודעות בפייסבוק ביום חמישי 22.12.16 בשעה 13:30). מעביר את המקלדת לרם אוריון, יה.

מכירים את השיר שלך על ת"א אבל בואי נתמקד רגע: דרום ת"א/פלורנטין/רוגוזין—כמה אוהבת וכמה שונאת ומה בדיוק ומה צריך לקרות כדי שסוף סוף תחצי את רחוב העלייה ותעברי לרוגוזין?

מה אני אגיד אני אוהבת. הדבר היחיד שבאמת חסר כדי לחצות את העליה זה תאורה כי אני פחדנית מאוד, באופן כללי אני מסתובבת בעולם עם סנריואים של סרטי אימה, ז'אנר מאודדד אהוב עלי, וכשחושך—משהו מפחיד יכול לקרות. ככה למדתי. נראה לי שבשיר כתבתי על הסטייט אוף מיינד שלנו כמהגרים בעיר מרכזית, שמרגישים שייכים אבל לא באמת, ואז כן באמת וכו'. שמרגישים שחייבים אג'נדה כדי להסביר לעצמנו את השכר דירה, הטייקאואי מהג'ירף, המשכורת מלצרים, הרומנטיקה, מגש הכסף, הצ'ייסרים, המשוררים, ואיך מכילים את כל היופי המכוער הזה. זאת מערכת יחסים מסורבלת ממש. לי כיף פה נראה לי. פשוט כי מעבר לזה שלכיף אין "מקום", נראה לי מקום נהיה משמעותי כשאתה צולל אליו באמת. ואני צוללת באמת. ויש מלא שיט מבאס ומלא סבבה וזה נראה לי כמו מה שקרוי החיים.

בת ים—אין עלייך ויקיפדיה וזו שערורייה, אבל ככל הידוע לי, יש לך כמה גנים בת ימיים. כמה מילים על בת ים ועלייך בבקשה.

אין עלי ויקיפדיה זה נראה לי סבבה דווקא אבל יש עלי בת ים. ויותר מזה. נולדתי בטבריה, עברנו לבת ים כשהייתי בת 6, שורה ראשונה מול הים בטיילת. אבא שלי אומר שזה "כמו הריביירה" ואני האמנתי. רק כשיצאתי מבת ים שמעתי עליה שהיא לא מקובלת. בת ים זה מקום שדיויד לינץ יכל היה לצלם שם סרט אבל הוא לא יעשה את זה פשוט כי זה בת ים. פרוור אפור הרבה זקנים הרבה רוסים מליון מעדניות. היה מכות בטיילת. חשבתי שפשוט יש מכות איפה שיש קיוסקים. בצפר יסודי היה קשוח אני זוכרת, ואז בתיכון כבר התחלתי להתעסק במוזיקה, אז הרקע שלה היה רק הרמה עבורה. גרנו מול "חוף לדוגמא" וחשבתי שזה שם מטורף וכתבתי על זה שיר מחאה, הלוואי שהייתי מוצאת אותו. בטח הייתי מזדעזעת.

הממ... מה הטקסט הכי ותיק שלך שבסופו של דבר כן הגיע לכדי הקלטה ויצא ב-"רופאה" או "כלבי"? את חוזרת למחברות/תיקיות עתיקות בחיפוש אחרי טקסטים ואם כן האם את מתקנת ומעדכנת את עצמך הישנה?

נראה לי שהטקסט הכי עתיק ב-"רופאה" הוא הקו, שנכתב בטח משהו כמו שלוש שנים לפני שהוא יצא. אני אוהבת לחפש בכל מיני מקומות כי אני אוהבת לכתוב בכל מיני מקומות. אני מוצאת דברים בג'ימייל שלי, או בהודעות קוליות בטלפון שאני מדברת לעצמי. אני תמיד משתדלת להסתכל על טקסטים בקטע של הם קורים עכשיו, נכתבים עכשיו, אין לי ממש סנטימנטים לנסיבות של הסיטואציה שהם הגיעו ממנה, אם יש שם רעיונות טובים הם יכילו אותה. איפה שמשהו מרגיש לא טוב אני מעיפה את הישן וכותבת משהו שירגיש טוב, זה קורה הרבה צריך רק להקשיב טוב לאנטנה.

בס, האם זה הכלי האמיתי שלך? כמה מהשירים ב-"רופאה" נכתבו על בס וכמה היית רוצה להיות בסיסטית בלהקה?

עם בס קרה לי דבר משמח ולא צפוי. שנים ניגנתי בגיטרה, בקטע מגמגם, בעיקר כדי להלחין שירים, בקטע של לחפש שילוב של שני מיתרים שעובד יחד. בהתחלה שנים שהיו הכי פיבי, אח"כ קצת הסתדר לי (הייתי התלמידה הכי גרועה שלך אי פעם—עשינו רק איגי פופ ופיקסיז והברזתי אחרי 3 שיעורים). פעם אחת לפני כ-3 שנים דני הדר הזמין אותי לחזרה לנגן בס במקום קוסטה קפלן שלא יכל להגיע. כמובן שאמרתי לו כן בהתרגשות ושאני לא יודעת בס ואז אמר לבוא בכל זאת בכל מקרה. בחזרה הזאת הוא סימן לי על הבס איפה לשים את האצבעות תוך כדי השיר. אבל בונא זה היה הדבר הכי כיפי שקרה! אז גנבתי לקוסטה את הג'וב והפכתי לבסיסטית של האקסית והוא חזר להיות הגיטריסט. יש משהו בלנגן בס ולשיר שממש מסתדר לי, כאילו ממש מרגיש בנוח, בגוף. זה עוזר לחיווטים שלי להיות במקום בכל ההזיה הזאת של להופיע. תחשוב על זה רם זה נורא מוזר, עולים על במה, מחזיקים כלי נגינה שמחובר לכל מיני דברים צבעוניים, צועקים. מה זה? ואז התחלתי גם להלחין על בס, ב-"רופאה" נראה לי ש-"עייף אני" וגם "תכף בת 30" וגם "הקו" ובטוח עוד הרבה אני לא כל כך זוכרת.

ויניל—יש לך פטיפון? אם לא, מה עמדתך בעניין, ואם כן האם את מטפחת אוסף תקליטים ואיזה את קונה?

היה לי פטיפון מגיל 16 שזז איתי בין דירות. בשנים האחרונות לא השתמשתי בו ונתתי אותו במתנה לחברים. יש לי אוסף תקליטים קטן, הייתי אספנית תקליטים לזמן ממש קצר בתיכון. קו 25 מבת ים לשינקין אוזן השלישית, ואחר קינג ג'ורג' קצת אחרת וחור בשחור. ולפעמים ביריד בכיכר דיזינגוף. מוכרים זעופים היו חיים שלי! הייתי קונה מה שזול בעיקר, אבל בתוך מה שזול היו כלמיני מציאות מטורפות: אוסף אלביס כפול, בילי הולידיי, היו לי לפחות חמישה אלבומים של הקיור, שרה ווהן, סיד בארט, רנדי ניומן, לו ריד.

האם כשאת רואה ושומעת את האלבום בעטיפת תקליט ומחולק לצדדים, את מקבלת פרספקטיבה חדשה על האלבום? ואם כן באיזה אופן?

שהוא חותל, שאני עדיין אוהבת אותו!

טורים—כולם מסביבנו יוצאים לכאלה. עושה לך חשק? מתכוונת לעשות משהו בעניין?

טורים. כן אני מאוד בעניין. לא עשיתי עבור זה הרבה עד כה, זה נראה לי מסורבל ומפחיד הדברים הבירוקרטים שמביאים אותי לקצה של חרדה. אבל זה די אמור לקרות וכנראה בקרוב. היתה לי הופעה עכשיו מאד מרגשת בפסטיבל של אנדרו וודרהול בדרום צרפת יחד עם רד אקסס. עשינו שירים שלי בעברית ובאנגלית וזה היה הכי טירוף לנגן את "תכף בת 30" בווניו ענק מלא בריטים שיכורים. היו מלא בריטים שם. והיה כיף חיים עם האקססים אהבה בלב.

רמיקסים—מה סוג הציפיות שלך כשאת מזמינה רמיקס לשיר שלך ומה היה הרמיקס הכי מפתיע שקיבלת עד היום?

יו הסיפור עם הרימיקסים חדש ממש בחיים שלי, לא כל כך חשבתי על האפשרות הזאת לפני כן. הרימיקס הראשון באיפי נעשה ע"י רד אקסס. שלחתי ערוצים ואחרי יום כבר קיבלתי מייל, נשמע לי כמו עולמות רחוקים, אבל אדירים, ומעוררי השראה. זה לגמרי פתח את החשק לעשות את האיפי הזה, שעלה כרעיון בערב שיכור יחד עם בר זבדה ותומר קריב ("מרימים במערב") ובמשך חצי שנה אנחנו במייל משותף מעלים רעיונות סביב זה. הרימיקס של "תכף בת 30" שעשו נועם חבקין ואסף שי היה הפתעה משמחת ביותר בשבילי. שלחתי להם גם רפרנסים היתה לי איזושהי תחושה לגבי זה, ומה שקיבלתי היה ווהוווו כן! צודקים.

נסי לדמיין דוקו שעושים עלייך. איך היית חושבת שתיראה הסצנה הראשונה בו?

סצנה ראשונה אני בדרך לבנק הפועלים בהרצל-סלמה לבקש שיסכימו לתת לי אשראי שוב, נכנסת יוצאת, קונה מיץ תפוזים באווירת הנגאובר.

אוקיי, ובהנחה ותרשי לצוות להיות איתך מספיק כדי שיהיה ממה לערוך סרט, איך היית מתסרטת היום את סצנת הסיום, איפשהו בעתיד?

איש שלג קורא מוסף ספורט במוסף כתוב על או ג'יי סימפסון שהוא הפך בסוף לחתול. לא יודעת זאת שאלה מסוכנת. בא לי לעשות מלא שירים יפים ושהצוות ילך משם.

היי רם אני מאד אוהבת את גרמנים באוגנדה זה אלבום יפיפה.
וגם האפקט מיקו שקנית לי ליומולדת מושלם.
אז סלמתק

  1. פשוט תענוג. מסמך היסטורי.

התגובות סגורות.