פוסטים מתויגים עם בלוגוספירה

  • פעם היתה לה ויברציה מזה

    לפני הכל, ביום שבת ה-28.5 אחזור לעמדת הדי ג'יי עם אורי זר אביב ונמרוד ספיר לסט ההמשך שנתנו בשסק - בלוגרול 2. אתם מוזמנים לבוא להגיד יו ולשמוע מוזיקה שווה כמו שרק מכורי מוזיקה כמונו יכולים להשמיע. אני מתכוון להביא מוזיקה שתלווה אתכם אל תוך הלילה מתוך מה שאני שומע בזמן האחרון. לפחות זאת התוכנית.


    הקליק. כמו רוב הדברים הטובים, גיליתי אותם במקרה. השנה היא 2004, וסצינת האינדי הישראלית נמצאית בפריחה מבטיחה. אחד מחברי הטובים שקצת יותר מבוגר ממני וזכה לחוות את האופל של שנות השמונים בזמן אמיתי, מזמין אותי להופעה של הקליק בג'ה פן ז"ל. אני לא יודע בדיוק מי הם, רק שהם להקת פוסט-Pאנק ישראלית ודי אגדית מהאייטיז שהחליטה להתאחד.

    לא זכור לי יותר מדי מההופעה. לא הכרתי מספיק את החומר ולא הבנתי את החשיבות וההקשר של מה שאני רואה מול עיני. למרות זאת, הקליק נטעו בי זרע קטן של פורענות שהלך ותפס שורשים לאורך השנים. קניתי את שני האלבומים שלהם, "אמא אני לא רוצה להגמל" ו-"עולם צפוף" באריזה מיוחדת ומהודרת, אריזה בצבע שחור כהה עם לוגו האין כניסה של הלהקה. קראתי עליהם, ראיתי את הקליפים, ועם כל האזנה התחלתי להבין יותר ויותר מה אני שומע ועד כמה זה גאוני.

    אם בנוטיז נזכרו במדינות דוברות האנגלית שג'וי דיוויז'ן ואקו והבאנימן היו להקות מעולות, בגזרה הארצית נזכרנו בפורטיס ובקליק. קשה להגיד מתי מתחילה סצינת השוליים או האינדי בישראל, כי אחרי הכל בזמנו אריק איינשטיין ושלום חנוך נחשבו לילדים הרעים והלא מקובלים של השכונה, אבל אין ספק שהקליק היוו תפנית חשובה בעלילה. מוזיקלית הם התכתבו עם הפוסט Pאנק הבריטי והניו יורקי שהיה פעם הרבה, הרבה יותר רחוק מהנוף הארץ ישראלי בניכור ובאינדיווידואליזם האמנותי שלו. הקליק הציתו סצינה שלמה עם הלוק ההזוי שלהם, המסרים החתרניים, והמוזיקה הפשוטה והמחוספסת. הדי הקליק המשיכו להכות והשפיעו על להקות מנושאי המגבעת ועד אנטיביוטיקה בימינו.

    הקליק מודל שנות השמונים

    ועכשיו הקליק חוגגים 30 שנה לשחרור אלבום הבכורה שלהם, "אמא אני לא רוצה להגמל", אלבום קונספט שמתאר את חייו האפלים של אדם מתחייתו ועד מותו, עם ציצי ענק על הכריכה, ולהיט מיינסטרימי מפתיע בשם "אינקובטור". ראיתי אותם מחממים את הבאזקוקס בבמרץ, ולא היה משהו יותר ראוי מהחימום הזה. מהפכת ה-Pאנק נמצאת כבר בשנות השלושים לחייה. מהפכנים כמו ג'ון ליידון שהיו בני 20 בזמן אמת נמצאים כבר בשנות ה-50 לחייהם, ואולי במבחן הכי גדול של חייהם. איך כבר חבורה של סבאים זקנים עם מהפכה נושנה יכולים להיות רלוונטיים היום?

    בשנתיים האחרונות קיבלנו סדרה של הופעות שהיינו אמורים לקבל כבר לפני איזה 30 שנה. הכל התחיל עם ההופעה של Public Image Ltd שהיתה חוויה טרנסצנדנטלית. זה המשיך עם ההופעה של The Fall, רצופה בגיטרות, פואמות, ואנרגיה מחאתית בלתי נדלית. בינתיים הפרק האחרון הוא ההופעה של The Buzzcocks שהיתה יותר שואו רוקנרולי של רואי חשבון בדימוס, אבל כאלה שהלב שלהם עדיין כואב. הקלישאה נכונה. זה לא הגיל, זה התרגיל, וגם אם אינספור עיתונאים הכריזו על מותו של הפאנק, הפאנקיסטים לא מתו ואפילו לא התחלפו. רובם עדיין פה ועדיין בוערת בהם אותה אש שגרמה להם להעיף את הבולשיט מהשילטון.

    איך יסתיים הפרק הבא בספר הזה, הפרק של הקליק? כשהם עלו לבמה לחמם את הבאזקוקס, הייתי סקפטי למדי. הם נראו מבוגרים, קרחים, ועייפים, רחוקים שנות אור מהמרדנים הרעננים שהם היו בזמנו. המתופף האגדי של הקליק, ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל, שהתיפוף שלו היה אלמנט מאוד מהותי בסאונד של הקליק, נפטר לפני כחמש שנים ובמקומו הביאו את עודד פרח, לשעבר מלהקת רעש. אבל עם כל שיר שהם ניגנו ירדה ממני עוד שכבה של סקפטיות. הנגינה שלהם היתה מאוד הדוקה ועוצמתית, וכמו הקולגות שלהם מהממלכה הבריטית נראה שהלהט עדיין בוער בהם.

    בתשובה לשאלה ששאלתי לפני כמה פסקאות. לא פעם התלוננתי שהמוזיקה בימינו סובבת יותר סביב אסתטיקה נונשאלנטית ופחות סביב מסר ורגש, ולא רק במיינסטרים ובחו"ל. אפילו אם תבחנו את סצינת השוליים הישראלית המשובחת והאהובה עלינו כל כך, לא תמצאו יותר מדי להקות שבאמת יש להן משהו להגיד, שמשתמשות במוזיקה שלהן כדי להעביר מסר חשוב לאומה שהיא ממש לא רוצה לשמוע. החזרה של הקליק וההופעה של הפאנקיסטים הותיקים על במותינו מהווה תזכורת שפעם זה לא היה ככה.

    לא ברור אם המהפיכה שלהם הצליחה ומשהו באמת השתנה, או שצריכים להמשיך להלחם ועל מה, אם בכלל עוד יש מאבק. בינתיים כל מה שאפשר לעשות זה ללכת לאחת מההופעות החגיגיות של הקליק, ולקוות לספוג אולי שבריר קטן מהאנרגיה שתזרום בתקווה מהבמה אל הקהל. אולי כמה ילדים יקימו להקה. אולי הלהקה הזו תבעט לכולנו בתחת.

    נ.ב. להלן ארבעה שירים שהקליק הספיקו להקליט עם ז'אן ז'אק גולדברג בשנת 2005 וישוחררו כאי פי במהדורה מוגבלת. אתם חייבים לשמוע את השיר השלישי, "בין הקברים לפרברים".

  • המואזין

    זו היתה בדיחת 1 באפריל! אני בכלל לא יודע ערבית, ובריסרץ' קצר שעשיתי אין כל כך מוזיקת אינדי במדינות ערב, ומה שהם כן קוראים לו אינדי נשמע די מיינסטרימי. לפחות כרגע.

    העולם הערבי עובר תהפוכות. לא רק שאנשים יוצאים לרחובות ונאבקים על הזכות שלהם לחופש, אלא יש התפרצות מטורפת של להקות אינדי ערביות ורצון גדול לשמוע משהו חדש ושונה.

    בגלל שאין כרגע שום בלוג שעוסק בעניין, החלטתי לנצל סוף כל סוף שנים על גבי שנים של לימודי ערבית ולפתוח בלוג חדש בערבית שיעסוק באינדי הערבי המתפרץ ויביא לעולם הערבי מוזיקה מחתרתית מחו"ל. הבלוג הזה הוא המואזין.

    מי מכם שמדברים ערבית, אני מקווה שתמצאו בו תגליות מרעישות ותפתחו את האוזניים לשכנים שלנו ואפילו לסצנת האינדי בעזה. הנה למשל להקה מהמחתרת המצרית שעוד נעסוק בה בבלוג, Metalloidz:

  • מדריך לשיתוף פעולה עם בלוגרי מוזיקה

    מאז שפתחתי את הבלוג לפני שנה וקצת, יוצרים איתי קשר מפעם לפעם יחצ"נים, זמרים/ות, ולהקות. זה מאוד נחמד שמכירים בי משום מה ושולחים לי כל מיני מיילים. אני מבין שהם סך הכל מחפשים עוד ערוץ שיווקי כדי להגיע לקהל, אך לצערי רוב הפונים לא מבינים בכלל מה זה בלוג ואיך לדבר עם הבלוגר שמאחוריו.

    כדי להסדיר את העניין אחת ולתמיד, החלטתי לכתוב מדריך לשיתוף פעולה עם בלוגרי מוזיקה ולתת טיפים לכל אנשי התעשייה למיניהם שרוצים לדבר איתנו, ועם בלוגרים בכלל.

    1. תעשו ריסרצ'. לרשותכם רשימת בלוגי מוזיקה ישראלים באדיבות הבלוג קסטה. קחו כמה שעות ותדגמו אותם. לא חייבים לשבת ימים שלמים ולקרוא את הכל, אם כי זה ודאי יכול לעזור. אפילו רק הצצה מהירה בכותרות הפוסטים האחרונים שעלו ובתגים/קטגוריות שנמצאים בד"כ בבר הצידי תבהיר לכם מיד במה עוסקים פה. כדאי גם לקפוץ לעמוד האודות איפה שהבלוגר בד"כ רושם במפורש מי הוא ועל מה הוא כותב, ואם יש עמוד צור קשר תמצאו שם כתובת מייל או טופס לשליחת הודעות. תרשמו את כל זה בצד ותסמנו בלוגים רלוונטיים בשבילכם.
    2. בלוגים הם לא מכונות יח"צ. רוב, אם לא כל בלוגרי המוזיקה בארץ, כותבים את הבלוג בזמנם החופשי ועושים את זה מתוך אהבה טוטאלית למוזיקה. אנחנו לא עיתונאים, לא מקבלים על זה כסף, ולרוב לא עוסקים באייטמים חדשותיים ויח"ציים, אם בכלל. בקיצור, אנחנו לא וואלה, לא וויינט, ולא אן אר ג'י. מה כן מעניין אותנו? תוכן. משהו שנרצה לכתוב עליו פוסט לפחות באורך כמה פסקאות, וזה משתנה מבלוג לבלוג. אז כל הכבוד שהלהקה שלך עשתה קליפ חדש או הוציאה סינגל, אבל ב-99% מהמקרים זה פשוט לא רלוונטי לבלוגים ואין לנו מה לעשות עם זה. תשאירו את החומר הזה לפורטלים החדשותיים בבקשה, ואם יש אז לבלוגים חדשותיים.
    3. תנמיכו ציפיות. לא נעים להגיד, אבל בלוגי מוזיקה הם לא מרכז היקום. אם יכתבו עליכם פוסט בבלוג אחד או שניים, קשה להאמין שזה יביא 1000 איש להופעה או יגרום לכם להיות רוני סופרסטארים. ברור שזה נחמד ושזה עוזר, אבל קמפיין יח"צ מול בלוגים צריך להיות רק חלק אחד מהעשייה השיווקית והמוזיקלית הכוללת שלכם. ראה מידע נוסף במדריך למוזיקאי של אטמי אוזניים ז"ל ובספרות המקצועית.
      בלוגר
    4. תשלחו פניות רלוונטיות בבקשה. אין טעם לשלוח קטע ג'אז לבלוגר שעוסק ברוק. לשלוח קליפ חדש לבלוגר שכותב פוסטים ארוכים לא ישיג שום תוצאה. ואם הבלוגר כותב רק על מוזיקה לועזית, אין סיכוי שהוא יחליט פתאום לעשות פרסה ולכתוב על הזמרת הישראלית שבדיוק שלחה לו מייל. אל תשכחו, רוב אם לא כל בלוגרי המוזיקה בארץ עושים זאת בתור תחביב. כמובן, אתם רוצים לפנות לכמה שיותר בלוגרים כי אולי משהו יתפוס. הבעיה היא שאם אתם סתם מספימים, אז לא רק שתזכו לבוז, אלא פעם הבאה כשיהיה לכם דווקא משהו רלוונטי לא יטרחו לקרוא את המיילים שלכם בכלל. וראבאק, המייל שלכם מגיע לאדם פרטי בזמנו הפנוי. בבקשה אל תבזבזו לנו את הזמן במשהו שברור שלא יעניין אותנו.
    5. בלוגרים הם בני אדם. לרוב אנחנו לא אנשי תעשיית המוזיקה ולא יחצ"נים, וגם אם כן הבלוג הוא המפלט מהעולם הזה. אם שלחתם לנו הודעה, בבקשה אל תדביקו שם קומוניקטים עם מילים ריקות, פונטים זוועתיים בצבעים זרחניים, ויישור מתסכל למרכז. קומוניקטים לא נכתבו בשבילינו בני האנוש. למעשה, לא ברור לי איך העיתונאים מעכלים אותם בכלל. עזבו אתכם מהקומוניקט. כשאתם פונים לבלוגרים, דברו בגובה העיניים, ודברו תכל'ס וקצר. תכתבו אלינו כאילו שאתם כותבים מייל לחבר שמספר לו על ההופעה הקרובה שלכם, האלבום שעומד לצאת, או מה שזה לא יהיה.
    6. תהיו כנים. לא תאמינו כמה פעמים כותבים לי "אחלה בלוג" ואז שולחים לי מוזיקה שגורמת לי להבין שאין סיכוי שהפונה קרא אפילו פוסט אחד. אין צורך להתחנף כדי שיקראו את המייל שלכם, אלא אם כן אתם אשכרה עוקבים אחרי הבלוג ואכן אוהבים אותו. מספיק להציג את עצמכם ולרשום את המסר שלכם כך שיהיה קצר ולעניין. אם אתם לא בטוחים אם הפנייה שלכם רלוונטית, או איזה שיתוף פעולה אפשר לעשות בכלל, תכתבו את זה. תזכו ליצור, כן, דיאלוג.
    7. תשלחו לבלוגר הצעה מגניבה. בניגוד לעיתונאים, יש דברים פשוטים יחסית שבלוגרים מאוד ישמחו לקבל. למשל, הזמנה להופעה, פרומו של אלבום חדש, כרטיסים לחלוקה בבלוג, אולי אפילו הזמנה לבירה אחרי ההופעה. זה מגביר את הסיכוי שהבלוגר יתלהב ויהיה מעוניין לכתוב משהו, אבל תנו לו את הספייס ואל תכריחו אותו במקרה שמוזת הבלוגים לא באה לביקור.

    מקווה שעזרתי להבהיר כמה דברים כדי שלכולנו יהיה שיתופי פעולה הרבה יותר שווים. שאלות וטיפים נוספים - בתגובות.

  • בלוגרול בסשק

    סשן הבלוגרים בשסק שבוע שעבר היה דה ז'ונגלר! מאוד מאוד מאוד נהניתי להשמיע מוזיקה וקיבלתי תגובות חמות מהקהל. בעקבות הגרלה פנימית בינינו הבלוגרים הדמוקרטיים, קיבלתי את הפריים טיים מסביבות 11:20 ועד 1:00. שיניתי בהתאם את התכנית המקורית היותר אמנותית, ועברתי לתכנית להיטית ונותנת בראש.

    שמתי כמעט את כל האמנים שרציתי לשים עם שינויים קלים בבחירת השירים כדי שימשיכו להלהיב ולהרקיד את הקהל. איזה כיף זה כשבחורה התלהבה ושרה את המילים לצלילי "Ever Fallen In Love?" של הבאזקוקס ששמתי לכבוד המופע הקרב, כשגברים הנידו את הראש מעלה מטה בקוליות לצלילי Oasis, וכשרקדו לצלילי Delphic ובאו לשאול אותי מי הם.

    בלוגרול בשסק - צולם על ידי דניאל פיקוב

    בלוגרול בשסק - צולם על ידי דניאל פיקוב

    היה קשה לעלות אחרי הסשן הקולי בטירוף של אורי עם מנות כבדות של גרוב איזוטרי ותבלינים חריפים + סיום קולי של רוקנרול ישן. הוא לגמרי הרים את הרחבה. נמרוד שניגן אחרי פינק עם שירים ליליים אמנותיים ואינדיים יותר ללוגמי הבירה והוויסקי שסירבו ללכת לישון, ולכמה היפסטריות חמודות שרקדו במושבן לצלילי המוזיקה. והוא שם חתיכת שיר סיום מרגש לסגירה של הבר.

    לכל מי שפספס את הערב המשובח הזה או רוצה להנות מחדש - קבלו את הסט ליסט שלי בפלייליסט יוטיובי שאפשר לנגן ולהנות ממנו בקלות. בקרוב בלוגרול 2!?

    Cannons Of Pedro - Heartbroken Song #1 (Alice)
    Two Door Cinema Club - What You Know
    The Vaccines - Post Break-Up Sex
    Editors - Blood
    The Rapture - House Of Jealous Lovers
    Arctic Monkeys - Dancing Shoes
    The Futureheads - Decent Days and Nights
    The Jam - Town Called Malice
    Rolling Stones - Get Off Of My Cloud
    Buzzcocks - Ever Fallen in Love?
    Supergrass - Caught By The Fuzz
    Suede - Animal Nitrate
    Radiohead - Anyone Can Play Guitar
    Oasis - Cigarettes & Alcohol
    The Stone Roses - She Bangs The Drums
    The Smiths - This Charming Man
    Happy Mondays - 24 Hour Party People
    New Order - TemptationDelphic - Counterpoint
    The Hundred In The Hands - Commotion
    Hadouken! - That Boy That Girl
    The Prodigy - Invaders Must Die
    The Chemical Brothers - Block Rockin' Beats
    My Bloody Valentine - Soon
    ג'ינג'יות - ביפ
    The Horrors - Sea Within A Sea

  • המאזין לייב

    בשקט בשקט מבלי ששמתי לב המאזין חגג שנה של האזנה בינואר. למרות כמה אירועים מצערים, זו היתה שנה ממש מוצלחת. כתבתי פוסט חדש כל שבוע-שבועיים, שמעתי להקות חדשות בארץ ואף יצא לי להכיר את האנשים הנפלאים שמאחוריהן, חילקתי כרטיסים להופעות תודות לשיתופי פעולה מעולים, התארחתי ברדיו, ראיתי לא מעט רוקומנטריים, ובכלל קיבלתי את ההרגשה שהמאזין נהיה לשם סמי מוכר בסצינה.

    כסוג של חגיגה לשנה הבלוגית האיכותית שהיתה ובכלל בשביל הכיף, הזמנתי את בלוגרי העל אורי זר אביב מאור בזוויות ונמרוד ספיר מטאפאס וטאפאס להצטרף אלי להשתלטות בלוגרים על השסק ביום שלישי ה-22.2 החל מ-21:00. נשמיע לכם מוזיקה איכותית בשלושה סטים שונים אך שווים.

    מה אני מתכוון לנגן? המנה העיקרית תהיה אינדי רוק לאורך השנים, בעיקר מהממלכה הבריטית. יהיו שם דברים חדשים, נוטיז, מדצ'ססטר, בריטפופ, שוגייז, אלקטרוניקה, ואינדי ישראלי, אם חייבים לתת כותרות. סביר להניח שתשמעו בסט שלי את הלהקה הבאה שמדליקה אותי לאחרונה:

    בואו להאזין ולהגיד שלום, ומאוד כדאי לשמוע גם את הסטים של אורי ונמרוד כי הם מכינים מטעמים. להלן האירוע לחובבי הפייסבוק שביניכם, ואפשר להתחבר על הדרך לפייג' של המאזין ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים.

    כמה תודות לאנשים טובים - תודה לנועם ממיוזיק פקטורי על הכרטיסים והחינניות, מיכל רון מדוקאביב על הכרטיסים והרוקומנטריים, דייס מרקטינג על הג'וב לשעבר ושיתופי הפעולה, אנובה והיי פידליטי על ההפתעות בדואר, גיאחה מהעונג שלינקק לבלוג שלי אינספור פעמים, נדב לזר מאטמי אוזניים על כל הפעילות שלו למען המוזיקה בארץ, לאון פלדמן על הפירגון ועל הקידום המטורף של להקות השוליים, אורן זיגל שאירח אותי ברדיו הר הצופים, אורן ראב שאירח אותי בבלוג שלו, לידידתי אוה שעזרה לארגן את הגיג בשסק ולשסק על ההזדמנות המעולה הזו.

    תודה לאדיטורז שנתנו הופעה בלתי נשכחת, קיצו, עדי אולמנסקי ולורנה בי, וטייני פינגרז על הכרטיסים והמוזיקה והיותם אנשים נפלאים, לדן פביאן בלוך על הפוסט האורח והשיחות ההזויות, לאד טרנר ולכל הלהקות המעולות שראיתי או הכרתי השנה. תודה כמובן לכל מי שמגיב וקורא את הבלוג, כיף שאתם פה. מקווה שלא שכחתי אף אחד, ואם כן, אז תודה גם לכם, נתראה בשסק.