פוסטים מתויגים עם רוק בריטי

  • פיט דוהרטי: אחרון גיבורי הפעולה

    החודש ציינו 20 שנה למותו של קורט קוביין. המוות של קורט לא היה רק אבידה של גיבור דור ה-X, אלא גם מות הסולן הגדול מהחיים.

    אף אחד לא הצליח מאז להשתוות לפשטות, לישירות, ולחיות של קורט, לפחות כפי שהצטיירו מבעד למסך הקטן ואינספור הכתבות והמוזיקה של נירוונה. הסולן של היום הרבה יותר קורקטי ולא יכול להרשות לעצמו לנפץ גיטרות בהתחשב בעלות המחייה והמצוקה הכספית של הלייבלים. זה כבר לא קול להתפרע על הבמה וללבוש חצאית, אלא אם כן אתה ראפר שחור.

    אני לא זוכר כבר איפה שמעתי את זה, אולי בסדרה התיעודית המעולה של הבי בי סי "I'm In a Rock Band", שלכוכב הרוק יש רשות לחיות את החיים עד הקצה עבורינו הסחים - לעשות את כל הסמים האפשריים, להחריב סוויטות, ולשכב עם אינספור נשים וגברים לקול תרועות הקהל, רק הסולנים של היום לא מתעניינים בזה. היום אפשר לייצר שערוריות בנגיעת מסך עם טוויט מעליב או עירום חלקי באינסטוש ולחסוך את החשבון על הטלוויזיה שהעפת מחלון הקומה ה-20 בהילטון. אבל בין כל הרוקרים הגיקים האלה יש לפחות סולן אחד שעשוי מהחומר הישן והרע, טרובדור ג'אנקי ששיגע את הממלכה המאוחדת עם המוזיקה והתעלולים שלו. שמו פיט דוהרטי.

    כשהסטרוקס יצאו בתחילת שנות ה-2000 עם הרטרו הניו יורקי שלהם, הבריטים הגיבו מיד עם The Libertines, רביעייה לונדונית שהושפעה ממיטב מסורת הרוקנרול הבריטי של הסמית'ס, הקינקס, והקלאש. זה לא צירוף מקרים שגיטריסט הקלאש, מיק ג'ונס, הפיק ללהקה את אלבומיה. החברות ההזויה של פיט דוהרטי עם גיטריסט הלהקה קארל באראט הובילה את הלהקה. הם הכירו כשקארל היה שותף לדירה של אחותו הגדולה של פיט ועברו לגור ביחד ולכתוב שירים בשלהי הניינטיז. ההצלחה של הסטרוקס מעבר לאוקיינוס האטלנטי גרמה ללייבל Rough Trade להחתים את הליברטינז. אבל בניגוד לסטרוקס שעבדו כמו מכונה משומנת ועדיין ממשיכים לעשות מוזיקה ביחד, הדרך העקלקלה של הליברטינז הביאה אותם להוציא רק שני אלבומים: "Up The Bracket" ב-2002 ואת "The Libertines" ב-2004 שהגיע למקום הראשון בבריטניה.

    האופי הכאוטי של פיט קידם וחיבל בלהקה באותו הזמן. פיט היה מכור לקראק ולהרואין וצרך אותם בו זמנית, צעד אחד קדימה או אחורה מהתמכרות של קורט להירואין. היחסים שלו עם חברי הליברטינז, ובמיוחד קארל, היו אופרת סבון רוקנרולית שריתקה את קוראי הצהובונים באנגליה והולידה את אחד מלהיטי הלהקה "Can't Stand Me Now". הם היו החברים והאויבים הכי טובים: קארל הבריז להופעות גרילה שפיט אירגן, פיט הבריז לטור שלם של הלהקה באירופה, וקארל סירב לתת לפיט לחזור ללהקה עד שיגמל מהסמים. הם יצאו לטור ביפן בלעדיו ופיט כל כך התרגז שפרץ לדירה של קארל כדי לגנוב לו ציוד, מה שהכניס אותו בסופו של דבר לחודשיים בכלא. הם עשו שולם מיד אחרי שהוא השתחרר, אבל פיט שוב חזר להתמכרות שלו ולא הצליח להגמל למרות כמה נסיונות כולל נסיעה למכון גמילה מפורסם בתאילנד. קארל המשיך להופיע בלעדיו עד שהוא פירק את הלהקה בסוף 2004 לטובת הפרויקט שלו, Dirty Pretty Things, בעוד שפיט המשיך עם הפרויקט שלו, Babyshambles. שני החברים השלימו שוב בפעם המי יודע כמה והלהקה התאחדה לכמה הופעות ב-2010. מאז אגב הם לא שללו עוד איחוד, רק שבינתיים הוא לא קרה.

    פיט עשה צרות גם מחוץ ללהקה. הוא נעצר על אחזקת סמים, נהיגה בשכרות, והיה מעורב בתקריות אלימות. הוא ייצר סנסציה כשיצא במשך כמה שנים ובסוף התארס לדוגמנית קייט מוס, זוג משונה ואהוב על הפפראצי. הוא נהיה בקשר עם איימי וויינהאוס, שני חברים למחט, שהתברר יותר מאוחר כקשר רומנטי. לנו יש את המאמי הלאומית, לאנגליה הג'אנקי הלאומי, ותמונות של פיט ששוחררו מדי פעם הראו אותו בריקבון מתקדם עם חשש לחייו. להקה אחת בשם The Indelicates אף כתבה על זה שיר בשם Waiting For Pete Doherty To Die.

    תוך כדי העלילות שלו, פיט הוציא חמישה אלבומים עם בייבישאמבלז ואלבום אחד על שמו. הוא גם פרסם את יומניו והתנסה בציור, דוגמנות, ומשחק. בשנים האחרונות הוא שומר על פרופיל נמוך וכבר לא מבלה בתא המעצר, אם כי עדיין נאבק בהתמכרות שלו. אולי ההולדת של הילדה השניה שלו ב-2011 הרגיעה את העניינים, אולי זה הגיל (פיט יליד 1979), אולי הוא כבר עשה הכל ושרד כדי לספר על זה. הליברטינז קיבלו בינתיים מעמד של להקת על בבריטניה, ולמרות שקריירת הסולו של פיט לא נסקה לגבהים של להקת האם, הוא ממשיך לכתוב שירים וקיבע את המקום שלו בפנתיאון הסולנים בממלכה, פנתיאון שלא ברור מי עוד יוכל לאכלס אותו.

    פיט דוהרטי יופיע בארץ בבארבי תל אביב ב-30.4

  • איפה הביפי?

    לא האמנתי למראה עיני. הייתי על קו 47 בדרך לרדיו הבינתחומי וראיתי שלט חוצות ענק באיזור הכפר הירוק - "נשף רוק 3 - הופעה של אביב גפן והתעויוט עם אורחים מיוחדים החברים של נטאשה, אביתר בנאי, ו-Biffy Clyro". ביפי קליירו באים לארץ כדי להופיע עם אביב גפן!? מסתבר שכן.

    רובכם בטח לא מכירים את הפאוור טריו הסקוטי הזה שממשיך לגדל שערות בביצים של הרוק. בבריטניה הם להקת אצטדיונים שעושה הדליינינג בפסטיבלים, הוציאה כבר 7 אלבומים, וחופן של להיטי רדיו. בארץ? כרגיל, לא מכירים, למי אכפת. האלבום הכפול שהם שחררו בשנה שעברה, "Opposites", היה שיר אחרי שיר של להיטי גיטרות כאילו אנחנו ב-1979. אפילו שניים מחברי Oceansize (זצ"ל) גיבו את ביפי בהופעות ובהקלטות.

    מלהיב? יו בט. אבל יש בעיה אחת - אי אפשר להבין מה לעזאזל הם הולכים לעשות עם אביב גפן בארץ. האם הם יתארחו לשיר וחצי? האם יתנו סט חימום קצר? או האם יתנו הופעה מלאה במהלך הערב? לא ברור. כל פרסום של האייטם אומר משהו מעורפל אחר על האירוע.

    הפרסום הרשמי של זאפה:

    עוד בערב החד פעמי, הופעה של להקת הרוק הבינלאומית Biffy Clyro שתגיע לראשונה לארץ כדי להשתתף בנשף הרוק בנוקיה.

    להשתתף? איך בדיוק? עם מאראקס?

    מאקו:

    אביב גפן ממשיך ללכת בגדול וב-12 באפריל 2014 יערוך בהיכל נוקיה בתל אביב "נשף רוק" בו יארח על הבמה את להקת "Biffy Clyro" הסקוטית, אביתר בנאי ולהקת "החברים של נטאשה".

    הו, נפלא! אירוח של ביפי קליירו לתה ועוגיות ואולי איזה סולו גיטרה בצד.

    האירוע הרשמי בפייסבוק:

    עוד בערב החד פעמי, הופעה של להקת הרוק הבינלאומית Biffy Clyro שתגיע לראשונה לארץ כדי להשתתף בנשף הרוק בנוקיה.

    לא הבנתי. אירוח, השתתפות, או הופעה? פניתי לזאפה וביררתי איזה סוג של השתתפות בדיוק ביפי קליירו יתנו בהופעה. תגובתם:

    המופע של ביפי קליירו הינו מופע פותח לאביב כלומר לפני שאביב עולה וכנראה גם יתארחו במהלך המופע.

    חבל שאי אפשר לרשום את זה בבירור גם בשאר המודעות. מעריצי ביפי קליירו יוכלו להיות מאוד מאוכזבים אחרי הוצאה של 200-400 ש"ח לכרטיס להופעה. לא נראה לי שכדאי להכעיס אותם. בינתיים נפתח איוונט במיטב מסורת המחאה הפייסבוקית שמבקש להביא את ביפי קליירו להופעה מלאה בארץ. כפי שרשמו באיוונט: "זה לא הגיוני להביא להקה בסדר גודל כזה לישראל להופעה כל כך קצרה, ואנו, הקהל, רוצים לראות הופעה מלאה שלהם, בנוסף לאירוע של אביב גפן!"

  • Royal Blood בראיון: מוגברים ל-11 / Turned Up To 11

    השבוע היתה לי הברקה: אני לא צריך לחכות שלהקות מחו"ל יופיעו בארץ כדי לראיין אותן. תודות לקסם של האינטרנט אפשר לעשות את זה כבר עכשיו. אזרתי אומץ ושלחתי הודעה בפייסבוק ללהקה חדשה שנמצאת במעלית האקספרס לפנטהאוז, להקה שמחזירה את ה-"ררררר" לרוק - Royal Blood.

    Scroll down for English

    בשביל מתקפת רוק קטלנית צריך 4 אנשים ומעלה, מינימום 3, אבל RB עושים את זה רק עם 2: הבאסיסט/סולן Micheal Kerr והמתופף Ben Thatcher, שניהם מברייטון באנגליה. הריפים המלודיים-מלוכלכים של הבס בשילוב התופים העצומים והקול הגבוה שעוקץ מעל מתחברים לסימפוניות רוק הדוקות שמחזירות את ההאדבנגינג לאופנה וזורקות את ההיפסטרים הניהיליסטים לפוגו. ראיינתי את בן ביום שלישי, יום אחרי הופעה מיוחדת.

    ממש עכשיו הופעתם בפעם הראשונה בלונדון. איך הקהל הגיב? קרה משהו יוצא מן הכלל?

    "כן, זה היה מעולה. האולם היה מלא והיה באזז אמיתי. לא יכלנו לחכות לעלות לבמה ולנגן. זה התפוצץ שם. ההיילייט בשבילי היה כשהקהל שר ביחד איתנו את 'Out Of The Black'".

    העפתם אותי כשגיליתי שאתם רק צמד שמנגן על תופים ובס, הייתי יכול להשבע שיש שם גיטרה חשמלית. איך אתם יוצרים סאונד כזה מאסיבי?

    "תודה רבה. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל אצלנו. אין גיטרות חשמליות, טראקים לליווי, ואין טריגרים, רק הרבה מגברים, גיטרה בס ותופים שמוגברים ל-11".

    Royal Blood הוכתרה כלהקת השבוע ב-NME, נוגנה בתוכנית של Zane Lowe ב-BBC1, בתוכנית "The Selector", ועוד. איך זה מרגיש לקבל כל כך הרבה תשומת לב רק שנה מאז שהקמתם את הלהקה?

    "זה משוגע לגמרי. התמיכה שקיבלנו מ-NME ו-Radio 1 ו-XFM מדהימה. אם היית אומר לנו בתחילת השנה שכל זה עומד לקרות, אין לי מושג מה היינו חושבים. אנחנו אוהבים לנגן מוזיקה ולשתף אותה עם האנשים שאנחנו אוהבים. זה החלום".

    משווים את המוזיקה שלכם ל-White Stripes וה-Black Keys בעוד שאני שומע חיבור ל-Muse מתקופת "Origin of Symmetry"/"Absolution". מה ההשפעות שלכם בפועל?

    "אנחנו מושפעים מכל הנ"ל. אנחנו אוהבים את רוב הפרויקטים שג'ק ווייט מעורב בהם. The Raconteurs, The Dead Weather, וכו'. הסיבה שמשווים אותנו הרבה לווייט סטרייפס היא בגלל שאנחנו צמד. שנינו אוהבים את Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana ואני חושב שאפשר לשמוע את זה במוזיקה שלנו".

    המתופף של הארקטיק מאנקיז, Matt Helders, לבש את חולצת הלהקה שלכם, אז איזה חולצות של להקות אתם לובשים?

    "שאלה טובה. מייק (הבאסיסט/סולן) בטח היה לובש את חולצת המאריה קארי שלו. ואני חושב שהייתי הולך עם סלין דיון או P. Diddy".

    I had an epiphany this week - I don't need to wait for bands to perform in Israel in order to interview them. Thanks to the magic of the Internets, I can do it now. Gathering some huzpa, I sent a Facebook message to a new band that's on the express elevator all the way up to the penthouse, a band that puts the "RRRRR" back into rock - Royal Blood.

    A lethal rock attack usually needs four people or above. Sometimes three suffice. But Royal Blood, operating out of Brighton England, manage it with just two: Michael Kerr on bass/vocals and Ben Thatcher on drums. Their dirty-melodic bass riffs, combined with gigantic drums and the high pitched vocal sting, form tight rock symphonies that put headbanging back in style and shove nihilistic hipsters into the pit. I was lucky to interview Ben on Tuesday, the morning after a special gig.

    You just had your first show in London. How did the crowd react? Did anything extraordinary happen?

    "Yeah, It was great. the room was packed and there was a real buzz. We couldn't wait to get on and the stage and play. It went off in there. Highlight for me was having the crowd singing along when we played 'Out Of The Black'".

    I was blown away when I found out that you’re a only duo playing drums & bass, could have sworn there's an electric guitar in there. How do you create such a massive sound?

    "Thank you very much. What you see is what you get with us. There are no electric guitars, no backing tracks, no triggers, just a lot of amps, a bass guitar and a drums all turned up to 11".

    Royal Blood was named NME band of the week, played at Zane Lowe’s show on BBC1, on “The Selector”, etc. What’s it like to get so much attention only 1 year since starting the band?

    "It's been absolutely crazy. The support we have had from NME & Radio1 and XFM has been amazing. If you told us that all this was going to happen at the beginning of the year..... I have no idea what we would have thought. We love playing music and sharing it with people that also love it. It's the dream".

    Your music is being compared to White Stripes and Black Keys while I hear a Muse “Origin of Symmetry”/”Absolution” era connection. What are your actual influences?

    "We are influenced by all of the above. We are into most projects Jack White is involved in. The Raconteurs, The Dead Weather etc. The reason we get compared to White Stripes the most is because they are a two piece. We both love Queens Of The Stone Age, Led Zeppelin, Foo Fighters, Nirvana which I think all have hints in our music".

    Arctic Monkeys drummer Matt Helders sported your band t-shirt, so which band t-shirts do you sport?

    "Good question. Mike (The bassist/singer) would probably wear his Mariah Carey t-shirt. And I think I would go with Celine Dion or P.Diddy".

  • אלבומי השנה 2011 - שנים עברו

    Shining - Black Jazz - 2010

    שם האלבום כאילו נלקח בתור בדיחה מחולצת הסנוב המוזיקלי. אך החבר'ה המשוגעים האלה מנורווגיה החלו את הקרירה כהרכב ג'אז ובאמת מתכוונים לזה. אולי בליווי צחוק מרושע. ג'אז שחור זה מה שקורה כשמשלבים מקצבי ג'אז שבורים עם מטאל משוגע. כלומר, צרחות מלוכלכות ורעש מדויק מגיטרה-באס-קלידים-סקספון-תופים.

    האזנה לג'אז שחור מאוד לא קלה אבל מאוד מתגמלת. הוא שואב השראה מעולמות של מטאל ופרוג אבל נשמע חד כמו סכין שחותך את הקצוות המיותרות וזורק אותן לפח. מומלץ באהבה לחובבי מייק פאטון שרוצים להכנס יותר עמוק לנבכי בית המשוגעים. לא מומלץ לנשים בהריון ובעלי בעיות לב.

    היילייטים: The Madness And The Damage Done, Fisheye, Black Jazz Deathtrance

    Shit Browne

    Shit Browne - Every Single Penny Will Be Reinvested in the Party - 2010

    עם האהבה הגדולה שלי למדצ'אסטר, התחלתי לתהות מי מנגן מוזיקה כזאת היום. דפדוף באמ"ג הוביל אותי להרכב הצרפתי(!) עם השם הנורא Shit Browne ולאלבום הבכורה שלהם. מעניין כמה סנטים הושקעו במסיבה/מפלגה/מסיבה-מפלגה שלהם.

    כפי שהובטח על ידי תנך המוזיקה, שיט בראון מתים על מאדצ'סטר. הם הצליחו לקחת השפעות מההאפי מאנדייז דרך הסטון רוזז, השארלטנס, ואפילו הבאזקוקס ולדחוס את הכל לאלבום אחד עם מבטא צרפתי קל. הם לא נשמעים כמו חיקוי זול, אלא לוקחים את ההשפעות למקום הכיפי שלהם. אם אחד מהשמות הנ"ל גורמים לכם לתחושה נעימה בבטן, תנו להם פני או שניים, למען המסיבה/מפלגה/מסיבה-מפלגה.

    היילייטים: Electronics, Don't Ask, She's A Party

    clinic

    Clinic - Internal Wrangler - 2000

    מי זוכר את ההופעה האחרונה של רדיוהד בארץ, אי שם בשנת 2000 בסינרמה ז"ל? זוכרים שבאה איתם איזה להקת חימום קטנה מלאת הייפ בשם Clinic? חיבבתי אותם מאז ושמעתי את המוזיקה שלהם פה ושם, אבל לא באמת חרשתי עליהם כמו שחרשתי השנה על אלבום הבכורה שלהם Internal Wrangler.

    הוא נשמע מיוחד גם היום. משהו בשילוב הביזארי הזה בין אינדי לקאנטרי לסוג של פסיכדליה וקול הסולן השברירי גורם לו להשמע כמו סאונדטרק אלטרנטיבי ל-Kill Bill של טרנטינו. להרבה אנשים יש פינה חמה בלב לקליניק, תתכוננו לפנות תא בשלכם.

    היילייטים: The Return Of Evil Bill, The Second Line, Distortions

    Elastica

    Elastica - Elastica - 1995

    תמיד ידעתי על קיומם של Elastica, רק לא שמעתי אותם כמו שצריך. איזה כיף שעשיתי את זה השנה. אלבום הבכורה הזה חגג השנה sweet sixteen ועדיין נשמע כמו שיא הקול. אם להקה חדשה היתה מוציאה אלבום כזה, היא היתה קוטפת בקלות את התואר השחוק של "מושיעת הרוק".

    סולנית הלהקה ג'סטין פרישמן, האקסית של דיימון אלברן מ-blur, אקסית גם ללהקת סווייד, היתה בלב סערת הבריטפופ הרכילותי בזמנו. אל תתנו לזה להטעות אתכם. יש לה כישרון כתיבה מעולה וקול פשוט וחם שחודר בקלות את השריון. הלהקה שתומכת בה מושחזת ומספקת המונני פופ/רוק קטנים מלאים בתבונה ורגש.

    היילייטים: Line Up, Waking Up, Stutter

    Takeitfromtheman

    Brian Jonestown Massacre - Take It From The Man! - 1996

    צפייה בסרט הדוקומנטרי המעולה Dig! גרמה לי לדגום את האלבום המעולה הזה מההרכב הניאו פסיכדלי המחורע, Brian Jonestown Massacre. והפלא ופלא, גיליתי ששיר הנושא האדיר של הסדרה Boardwalk Empire נלקח הישר משם.

    תמצאו פה תמהיל של בלוז, פולק, ורוקנרול רטרוספקטיבי מודע לעצמו מהמדרון של האבנים המתגלגלות. מדהים שמדובר בהפקה עצמאית לגמרי של הלהקה, שהיא בעצם הגאון האידיוט Anton Newcombe. תראו את הסרט, תבינו על מה אני מדבר.

    היילייטים: Straight Up And Down, Cabin Fever, Take It From The Man

    Screamadelica

    Primal Scream - Screamadelica - 1991

    Primal Scream אומנם מסקוטלנד, אבל מפגיזים פה סאונד מאדצ'סטרי לגמרי של ימי האופטימיות מתחילת הניינטיז, רגע לפני שנהיינו פסימיים עם קורט קוביין. מגה קלאסיקה ניינטיזית שעלולה לזכות לעדנה מחודשת בכל רגע, אם היא לא זכתה לה עדיין (הלהקה מבצעת את כל האלבום בהופעה בזמנים אלו). לפחות על ההורורז האלבום הזה מאוד השפיע השנה.

    מתכון סקרימדלי: תזרקו לסיר גדול 2 כוסות דאנס, כוס תופים שטופי אסיד, 2 כפות זמרות סול, ורוקנרול לפי הטעם. להרתיח ולבשל 91 דקות על אש גבוהה. להגיש עם חיוך ממזרי בעיניים עצומות. עלול לגרום לתופעות לוואי של תזוזות בלתי רצוניות, אופטימיות קוסמית, ולבישת ביגוד בוהק בצבעי ניאון.

    היילייטים: Movin' On Up, Loaded, Damaged

    Kraftwerk_The_Man_Machine_album_cover

    Kraftwerk

    הוספתי השנה סינטיסייזר לארסנל הכלים המוזיקליים שלי, מה שפתח אותי סופית למוזיקה הטכנו-אלוהית של קראפטוורק. לא ציינתי אלבום מסויים שלהם כי האזנתי לכמה במקביל ובבת אחת ופשוט התמוגגתי.

    לא אציין את החשיבות וההשפעה של קראפטוורק על עולם המוזיקה. זה ברור מאליו ומצריך יותר מ-2 שורות. אני התחברתי לפשטות, לתמימות, ולאלגנטיות שלהם. אנטי-תיזה מוחלטת לרוב עולם האלקטרוניקה של היום שמלא ביותר מדי בלאגן הפקתי. תוחזר המלודיה למוזיקה האלקטרונית לאלתר.

    היילייטים: Trans Europe Express, Computer World, Man Machine

    האזנות נחמדות נוספות השנה

    The Joy Formidable - The Big Roar - 2011 - סוג של שוגייז מסוג של מיוז הוולשים
    And You Will Know Us By The Trail Of Dead - Tao Of The Dead - 2011 - רוק אלטרנטיבי קונספטואלי חביבואלי
    Chapel Club - Palace - 2011 - אנגלופיליה מקסימלית אך קצת גנרית
    Two Door Cinema Club - Tourist History - 2010 - הלהיט של שנה שעברה שהתחבב עלי השנה
    Hammock - Longest Year EP - 2010 - אמביינט פוסט רוקי מומלץ במיוחד לפני השינה
    The Sadies - Darker Circles - 2010 - קאובוים + אינדי = קאובוים אינדיאנים
    Silversun Pickups - Carnavas - 2006 - עשה לי נעים כל פעם ששיר שלו עלה בשאפל
    Elvis - ELV1S - 2002 - חלק מהסאונדטרק הנהיגה שלי בכבישי קליפורניה הקיץ
    The Dandy Warhols - The Dandy Warhols Come Down - 1997 - האזנה נוספת בעקבות הסרט Dig!
    Billy Bragg - Back To Basics - 1987 - המיטב ממשורר הפולק Pאנק האנגלי

  • אלבומי השנה 2011 - Anna Calvi

    anna calvi

    Anna Calvi - Anna Calvi

    נמצאה התשובה הנשית לג'ף באקלי. היא יפיפיה, יש לה קול קטיפתי, והאופן שבו היא פורטת על גיטרת הטלקסטר שלה מעביר ביא צמרמורות של עונג. אני לא מדבר על רונה קינן, אני מדבר על התגלית הבריטית החדשה Anna Calvi.

    אלבום הבכורה שלה אולי לא אינטרגלקטי, אבל בשנה החלשה הזו הוא אחד מהגלקטים. שירים בעיבוד בלוזי מינימליסטי-גרנדיוזי ואווירה של בר אפלולי מסרט של דיוויד לינץ'. שימו עליה את כל הקופה, היא בדרך להיות סופר סטארית.

    היילייטים: Desire, Blackout, First We Kiss

  • אלבומי השנה 2011 - The Horrors

    The Horrors - Skying

    אני מסיר את הכובע בפני ה-Horrors. כולם חשבו שיצא להם פוקס עם האלבום הקודם שלהם, Primary Colours, אחד מהאלבומים הטובים והעמוקים של העשור הקודם. אבל ההורורז הכו את הברק שלהם שוב באותו מקום והוכיחו שזה ממש לא במקרה. ההורורז עושים את מה שלהקות גדולות עושות - הם מחפשים. הם משתנים, הם משתפרים, הם מוסיפים צבעים לפלטה שלהם ומתיזים אותם בהנאה.

    בפעם הקודמת פגשנו אותם בשוגייז ופוסט Pאנק אפלולי. הפעם אנו פוגשים אותם בצבעים בהירים יותר עם השפעות מדצ'סטריות ו-Simple Minds. כל חבר בלהקה השתפר בנפרד וכולם מתפקדים כמו כלי אחד מעולה ביחד. תענוג עצום ולהקה ענקית שרק הולכת וגדלה. בנוסף, מגיע להם פרס על השימוש הכי טוב בשחפים באלבום אי פעם.

    היילייטים: Endless Blue, Still Life, I Can See Through You

  • אלבומי השנה 2011 - British Sea Power

    valhalal dancehall

    British Sea Power - Valhalla Dancehall

    British Sea Power לא ישנו לך את החיים. בעצם זה לא נכון. הם כן ישנו לך את החיים, רק בדרך הצנועה והמתוקה שלהם, דרך שמשלבת בצורה מורבידית בין היסטוריה וטבע להמון כיף ורוקנרול. הם אולי אחת מהיורשות הבודדות של שושלת הבריטפופ האבודה, ואחת מהיחידות שעוד נותנת כבוד למוזיקת גיטרות (ראה כותרת אלבומם הקודם).

    את Valhalla Dancehall, המקום שבו "לי סקראץ' פרי ות'ור עושים חיים ביחד", הלהקה הקליטה במו ידיה בחווה נטושה אי שם במחוז Sussex במשך 18 חודשים. המרחבים הפתוחים, השמיים הבהירים, והטבע הפראי זולגים מהרמקולים ברגע שתלחצו play. מצד שני יש שם שירים שיגרמו לכם להוציא את האייר גיטאר ולפרוט עליה בהנאה לצלילי האלבום. ככה זה בחווה, אפשר להתפרע כמה שרוצים וגם להנות מהשקט שאחרי.

    היילייטים: Who's In Control, Observe The Skies, Cleaning Out The Rooms