פוסטים מתויגים עם אינדי רוק

  • אלבומי השנה 2011 - שנים עברו

    Shining - Black Jazz - 2010

    שם האלבום כאילו נלקח בתור בדיחה מחולצת הסנוב המוזיקלי. אך החבר'ה המשוגעים האלה מנורווגיה החלו את הקרירה כהרכב ג'אז ובאמת מתכוונים לזה. אולי בליווי צחוק מרושע. ג'אז שחור זה מה שקורה כשמשלבים מקצבי ג'אז שבורים עם מטאל משוגע. כלומר, צרחות מלוכלכות ורעש מדויק מגיטרה-באס-קלידים-סקספון-תופים.

    האזנה לג'אז שחור מאוד לא קלה אבל מאוד מתגמלת. הוא שואב השראה מעולמות של מטאל ופרוג אבל נשמע חד כמו סכין שחותך את הקצוות המיותרות וזורק אותן לפח. מומלץ באהבה לחובבי מייק פאטון שרוצים להכנס יותר עמוק לנבכי בית המשוגעים. לא מומלץ לנשים בהריון ובעלי בעיות לב.

    היילייטים: The Madness And The Damage Done, Fisheye, Black Jazz Deathtrance

    Shit Browne

    Shit Browne - Every Single Penny Will Be Reinvested in the Party - 2010

    עם האהבה הגדולה שלי למדצ'אסטר, התחלתי לתהות מי מנגן מוזיקה כזאת היום. דפדוף באמ"ג הוביל אותי להרכב הצרפתי(!) עם השם הנורא Shit Browne ולאלבום הבכורה שלהם. מעניין כמה סנטים הושקעו במסיבה/מפלגה/מסיבה-מפלגה שלהם.

    כפי שהובטח על ידי תנך המוזיקה, שיט בראון מתים על מאדצ'סטר. הם הצליחו לקחת השפעות מההאפי מאנדייז דרך הסטון רוזז, השארלטנס, ואפילו הבאזקוקס ולדחוס את הכל לאלבום אחד עם מבטא צרפתי קל. הם לא נשמעים כמו חיקוי זול, אלא לוקחים את ההשפעות למקום הכיפי שלהם. אם אחד מהשמות הנ"ל גורמים לכם לתחושה נעימה בבטן, תנו להם פני או שניים, למען המסיבה/מפלגה/מסיבה-מפלגה.

    היילייטים: Electronics, Don't Ask, She's A Party

    clinic

    Clinic - Internal Wrangler - 2000

    מי זוכר את ההופעה האחרונה של רדיוהד בארץ, אי שם בשנת 2000 בסינרמה ז"ל? זוכרים שבאה איתם איזה להקת חימום קטנה מלאת הייפ בשם Clinic? חיבבתי אותם מאז ושמעתי את המוזיקה שלהם פה ושם, אבל לא באמת חרשתי עליהם כמו שחרשתי השנה על אלבום הבכורה שלהם Internal Wrangler.

    הוא נשמע מיוחד גם היום. משהו בשילוב הביזארי הזה בין אינדי לקאנטרי לסוג של פסיכדליה וקול הסולן השברירי גורם לו להשמע כמו סאונדטרק אלטרנטיבי ל-Kill Bill של טרנטינו. להרבה אנשים יש פינה חמה בלב לקליניק, תתכוננו לפנות תא בשלכם.

    היילייטים: The Return Of Evil Bill, The Second Line, Distortions

    Elastica

    Elastica - Elastica - 1995

    תמיד ידעתי על קיומם של Elastica, רק לא שמעתי אותם כמו שצריך. איזה כיף שעשיתי את זה השנה. אלבום הבכורה הזה חגג השנה sweet sixteen ועדיין נשמע כמו שיא הקול. אם להקה חדשה היתה מוציאה אלבום כזה, היא היתה קוטפת בקלות את התואר השחוק של "מושיעת הרוק".

    סולנית הלהקה ג'סטין פרישמן, האקסית של דיימון אלברן מ-blur, אקסית גם ללהקת סווייד, היתה בלב סערת הבריטפופ הרכילותי בזמנו. אל תתנו לזה להטעות אתכם. יש לה כישרון כתיבה מעולה וקול פשוט וחם שחודר בקלות את השריון. הלהקה שתומכת בה מושחזת ומספקת המונני פופ/רוק קטנים מלאים בתבונה ורגש.

    היילייטים: Line Up, Waking Up, Stutter

    Takeitfromtheman

    Brian Jonestown Massacre - Take It From The Man! - 1996

    צפייה בסרט הדוקומנטרי המעולה Dig! גרמה לי לדגום את האלבום המעולה הזה מההרכב הניאו פסיכדלי המחורע, Brian Jonestown Massacre. והפלא ופלא, גיליתי ששיר הנושא האדיר של הסדרה Boardwalk Empire נלקח הישר משם.

    תמצאו פה תמהיל של בלוז, פולק, ורוקנרול רטרוספקטיבי מודע לעצמו מהמדרון של האבנים המתגלגלות. מדהים שמדובר בהפקה עצמאית לגמרי של הלהקה, שהיא בעצם הגאון האידיוט Anton Newcombe. תראו את הסרט, תבינו על מה אני מדבר.

    היילייטים: Straight Up And Down, Cabin Fever, Take It From The Man

    Screamadelica

    Primal Scream - Screamadelica - 1991

    Primal Scream אומנם מסקוטלנד, אבל מפגיזים פה סאונד מאדצ'סטרי לגמרי של ימי האופטימיות מתחילת הניינטיז, רגע לפני שנהיינו פסימיים עם קורט קוביין. מגה קלאסיקה ניינטיזית שעלולה לזכות לעדנה מחודשת בכל רגע, אם היא לא זכתה לה עדיין (הלהקה מבצעת את כל האלבום בהופעה בזמנים אלו). לפחות על ההורורז האלבום הזה מאוד השפיע השנה.

    מתכון סקרימדלי: תזרקו לסיר גדול 2 כוסות דאנס, כוס תופים שטופי אסיד, 2 כפות זמרות סול, ורוקנרול לפי הטעם. להרתיח ולבשל 91 דקות על אש גבוהה. להגיש עם חיוך ממזרי בעיניים עצומות. עלול לגרום לתופעות לוואי של תזוזות בלתי רצוניות, אופטימיות קוסמית, ולבישת ביגוד בוהק בצבעי ניאון.

    היילייטים: Movin' On Up, Loaded, Damaged

    Kraftwerk_The_Man_Machine_album_cover

    Kraftwerk

    הוספתי השנה סינטיסייזר לארסנל הכלים המוזיקליים שלי, מה שפתח אותי סופית למוזיקה הטכנו-אלוהית של קראפטוורק. לא ציינתי אלבום מסויים שלהם כי האזנתי לכמה במקביל ובבת אחת ופשוט התמוגגתי.

    לא אציין את החשיבות וההשפעה של קראפטוורק על עולם המוזיקה. זה ברור מאליו ומצריך יותר מ-2 שורות. אני התחברתי לפשטות, לתמימות, ולאלגנטיות שלהם. אנטי-תיזה מוחלטת לרוב עולם האלקטרוניקה של היום שמלא ביותר מדי בלאגן הפקתי. תוחזר המלודיה למוזיקה האלקטרונית לאלתר.

    היילייטים: Trans Europe Express, Computer World, Man Machine

    האזנות נחמדות נוספות השנה

    The Joy Formidable - The Big Roar - 2011 - סוג של שוגייז מסוג של מיוז הוולשים
    And You Will Know Us By The Trail Of Dead - Tao Of The Dead - 2011 - רוק אלטרנטיבי קונספטואלי חביבואלי
    Chapel Club - Palace - 2011 - אנגלופיליה מקסימלית אך קצת גנרית
    Two Door Cinema Club - Tourist History - 2010 - הלהיט של שנה שעברה שהתחבב עלי השנה
    Hammock - Longest Year EP - 2010 - אמביינט פוסט רוקי מומלץ במיוחד לפני השינה
    The Sadies - Darker Circles - 2010 - קאובוים + אינדי = קאובוים אינדיאנים
    Silversun Pickups - Carnavas - 2006 - עשה לי נעים כל פעם ששיר שלו עלה בשאפל
    Elvis - ELV1S - 2002 - חלק מהסאונדטרק הנהיגה שלי בכבישי קליפורניה הקיץ
    The Dandy Warhols - The Dandy Warhols Come Down - 1997 - האזנה נוספת בעקבות הסרט Dig!
    Billy Bragg - Back To Basics - 1987 - המיטב ממשורר הפולק Pאנק האנגלי

  • אלבומי השנה 2011 - The Two Koreas

    the two koreas

    Two Koreas - Science Island

    כשהעלו השנה פלייליסט ענק לפסטיבל SXSW, החלטתי לשבת ולשמוע את כולה. אומנם לא צלחתי את המשימה במלואה, אך הגעתי להרכב האינדי רוק הקנדי המשובח The Two Koreas ולאלבומם Science Island. פתאום גם שם הלהקה נהיה ממש אקטואלי.

    יש שם השפעות סטייל At The Drive-In, ...And You Will Know Us By The Trail Of Dead, וקצת פוסט פאנק ישן יותר כמו Mission Of Burma כך שמדובר ברוק שנון ומשונן. מסתבר שחברי ההרכב מבקרי מוזיקה, כנראה שהם באו להראות להם איך עושים את זה.

    הייליטים: Scared Straight, Midnight Brown, Diamond Geezer

  • אלבומי השנה 2011 - Yuck

    Yuck - Yuck

    yuck

    החזירו לנו את הפוסט-Pאנק, את ה-Pאנק-Fאנק, גאראג' רוק, שוגייז, ומה לא? או! גראנג' ורוק אלטרנטיבי מהניינטיז. היה צפוי שזה יקרה, ואכן זה קרה בדמות להקת Yuck. בניגוד להייפ, יאק לא באו להציל את העולם והם לא עושים שום דבר חדשני. בדומה לוואקסינז, גם הם עושים את מה שהם עושים ממש טוב. וגם הם מלונדון.

    אז קחו את Sonic Youth, Dinosaur Jr., Pavement, שימו בבלנדר בתוספת גיטרות ג'אזמאסטר עם פאז וקולות רקע נשיים, וקיבלתם שייק Yuck טרי. אתם יודעים מה? כל הכותרות האלה לא משנות בכלל. מה שחשוב זה שיאק ניחנים בכושר כתיבת שירים נדיר בנוף המוזיקלי של היום וביצועים יפים שגורמים לי לשוב ולראות את ביוויס ובאטהד בהתלהבות (עונה חדשה אדירה!).

    היילייטים: Get Away, Suck, Suicide Policeman

  • אלבומי השנה 2011 - The Horrors

    The Horrors - Skying

    אני מסיר את הכובע בפני ה-Horrors. כולם חשבו שיצא להם פוקס עם האלבום הקודם שלהם, Primary Colours, אחד מהאלבומים הטובים והעמוקים של העשור הקודם. אבל ההורורז הכו את הברק שלהם שוב באותו מקום והוכיחו שזה ממש לא במקרה. ההורורז עושים את מה שלהקות גדולות עושות - הם מחפשים. הם משתנים, הם משתפרים, הם מוסיפים צבעים לפלטה שלהם ומתיזים אותם בהנאה.

    בפעם הקודמת פגשנו אותם בשוגייז ופוסט Pאנק אפלולי. הפעם אנו פוגשים אותם בצבעים בהירים יותר עם השפעות מדצ'סטריות ו-Simple Minds. כל חבר בלהקה השתפר בנפרד וכולם מתפקדים כמו כלי אחד מעולה ביחד. תענוג עצום ולהקה ענקית שרק הולכת וגדלה. בנוסף, מגיע להם פרס על השימוש הכי טוב בשחפים באלבום אי פעם.

    היילייטים: Endless Blue, Still Life, I Can See Through You

  • אמנות ברוטאלית

    אם הייתי אומר לעצמי לפני כמה שנים שיהיו מלא הופעות מחו"ל בארץ הייתי צוחק ומעיר איזה הערה צינית. אבל זה המצב היום. לא מעט אמנים מגיעים לארצינו הקטנטונת ולא רק דינוזאורים וכל מיני השלמות פערים מהעבר, אלא גם אמנים שרלוונטיים כאן ולעכשיו. הבעיה היא כמובן שתקציב אוהב המוזיקה המצוי מוגבל ביותר, ומחירי הכרטיסים הרקיעו שחקים בצורה מופרזת לגמרי. אז אין ברירה, צריך לבחור.

    אני בוחר בהופעה של ארט ברוט ב-2.4 בבארבי. למה? תנו לי להסביר. למי שלא שמע, ארט ברוט זה אמנות של אאוטסיידרים, וגם להקת אינדי-רוק אנגלו-גרמנית. בהתחלה די זלזלתי בהם (ראה תגובה לביקורת בשרת העיוור) בתור דחקה מצחיקה אך חולפת, רק כדי לראות אותם מוציאים עוד אלבומים מוצלחים ואת עצמי ממשיך לשמוע אותם ולהנות מהבדיחות.

    את הלהקה מוביל האנטי-סולן עם המבטא הבריטי למהדרין אדי ארגוס. למה אנטי סולן? קשה בדיוק להגיד שהוא שר, הוא יותר מדקלם את המילים. אבל בכל מה שקשור למילים הוא גאון. יש שאומרים שהוא פרק ההמשך לג'רוויס קוקר מפאלפ, ויש בזה משהו. אני לא חובב גדול של ליריקה בדרך כלל, אבל הצורה שבה ארגוס מתאר את חייו הלוזריים בכנות כל כך גמורה, בישירות כל כך חדה, ובצבעונית כל כך מהנה, שקשה שלא להזדהות ולחייך.

    Art Brut

    ארגוס הוא קודם כל ג'אנקי של מוזיקה בדיוק כמוני, וכנראה כמוכם, ותופס את ההוויה הזו בצורה מדהימה. החל מהארספוטיקה המוחלטת של "Formed A Band" מהאלבום הראשון על איך הוא, וול, הקים להקה ("Formed a band, we formed a band. Look at us! We formed a band!"), דרך "Pump Up The Volume" מהאלבום השני שבו הוא מספר על איך הוא עצר נשיקה בגלל שהוא העדיף להגביר שיר מעולה ברדיו, וכלה בשיר "The Replacements" שבו ארגוס לא מבין למה הוא גילה את הלהקה המופלאה הזו רק עכשיו ("Some of them are nearly as old as my parents"), שזה די מה שקרה לי כשגיליתי אותם.

    ארגוס הוא גם גבר רגיש שעדיין מאוהב בחברה הראשונה שלו "Emily Kane", ילד נצחי שעוד אוהב לקרוא קומיקס ולשתות שוקו כפי שהוא מתאר בשיר עם השם האניגמטי "DC Comics And Chocolate Milkshakes", ואלכוהוליסט אנגלי ממוצע כפי שהוא מצהיר בשיר הבועט "Alcoholics Unanymous". בקיצור, הוא בן אדם, ועוד אחד עם כישרון כתיבה בלתי נלאה שפורס במילותיו את כל הקלפים על השולחן. אולי נלמד מזה משהו, אולי נתבדר מזה משהו, אולי משהו ומשהו.

    סולן קורע יש, מה עם שאר הלהקה? אז זהו, שלנגנים בארט ברוט יש תואר ראשון מהאוניברסיטה הבריטית הממלכית לרוק עם קורסים מתקדמים בסקס פיסטולזולוגיה, רפרט על הפיקסיזם (פרופסור פרנק בלאק הפיק להם את אלבומם השלישי Art Brut Vs. Satan), וסמינר מחלקתי על פאלפ אנליטי. זה אומר גיטרות רועשות, שפע של הוקים, קולות רקע קליטים, ורית'ם סקשן פשוט וטייט כדי לגבות את העסק, והכל במסגרת של שיר פופ סוחף.

    אני חוזה שההופעה של ארט ברוט תהיה כיף גדול של דאחקות במבטא בריטי קשה להבנה, ורוקנרול אנרגטי שיקפיץ את כל הבארבי כמו איזה בארבי. אם זה לא משכנע אתכם, אז זו אחת מהופעות החו"ל הזולות יותר בשכונה, וידידתי הצרפתית החמודה מימים עברו, Elodie, ראתה אותם ומאשרת שההופעה ממש כיפית ושאדי ארגוס אף קופץ יורד למטה לקהל. רק תהיו בני אדם ותרימו ידיים כדי לתפוס אותו, ישראלים פחדנים. ואם זה לא מספיק, הנה הם מכסחים עם "Formed A Band" בהופעה, כולל הומא'ז ללהקה אחרת שתבוא אלינו בקרוב. באנג, באנג, רוקנרול!