פוסטים מתויגים עם מוזיקה חדשה

  • 11 המלצות לדבר הבא מפסטיבל Waves Vienna 2014

    בסופש הקרוב אהיה ב-Waves Vienna: פסטיבל שואוקייס לאמנים חדשים מרחבי אירופה, טיפה מבריטניה וקנדה, ורק הרכב אחד מארצות הברית. בהתחשב בכך שבשנה שעברה השתתפו שם הרכבים כמו Au Revoir Simone ו-Iceage, ניצלתי את ההזדמנות לחרוש על כל 120 האמנים(!) בתקווה למצוא את הדבר הבא. הנה 11 מועמדים.

    Alcoholic Faith Mission

    משהו קורה בממלכת דנמרק. מייצרים שם מוזיקה מעולה בקצב הייצור של מפעל לגו. קחו למשל את Alcoholic Faith Mission: ביג בנד של אינדי פופ כמו אחיהם לגיטרה Efterklang. בעזרת מפלצת הספגטי המעופפת אפגוש אותם לבירה השבוע לברר איך הם עושים את זה.

    Blaenavon

    כששלישיה של בני 17-18 בשם Blaenavon עושה מוזיקה שנשמעת גרדניוזית כמו Foals ו-U2 לפני שהם דחפו לנו מוזיקה לאוזן, אני בעניין.

    Snoww Crystal

    בוהי הנעליים העולמיים התאחדו! לנו יש את ועדת חריגים, לאוסטרים יש את Snoww Crystal שמספקים פסקול לסופות שלג סוערות בהרים האלפים.

    Ballet School

    עוד אחת מהתופעות העולות היא הלהקה הבינלאומית. חברי Placebo, Cheatahs ו-The Kills באים ממקומות שונים בעולם, וכך גם Ballet School. כשאוהבים את ה-Cocteau Twins זה ממש לא משנה מאיפה אתה מגיע.

    A Basement In Bloom

    מאז James Blake, הסינגר/סמפלר הפך לצורת הביטוי המוזיקלית הכי מרעננת של המאה ה-21: שילוב בין הקול הכי אנושי עם הצלילים הכי מסונתזים שיוצר את החיבור אדם-מכונה שעשרות סופרי מד"ב חלמו עליו במשך שנים. עד שיהיו סייבורגים, A Basement In Bloom האוסטרים מראה לנו את הרוח שבמכונה.

    Garden City Movement

    אני לא באמת צריך להציג לכם את Garden City Movement, הרי הם משלנו. אבל האלקטרו-אקוסטיקה שלהם נמצאת בחזית האלקטרונית ואין ספק שהם בדרך למעלה.

    Koreless

    אפשר לסמוך על האפרוריות והגשם הבלתי פוסק של גלזגו שייצרו מוזיקאי כמו Koreless - אמן אלקטרוני שמושפע ממוזיקה קלאסית מודרנית ולא נשמע כמו שום דבר אחר בהיילנדס.

    Girl Band

    המוזיקה של Girl Band האיריים עשתה לי את אפקט ה-"וואט דה פאק", וכשלהקה עושה לי את אפקט ה-"וואט דה פאק" אני יודע שצריך לשמוע אותם שוב.

    Nikki Louder

    ב-Nikki Louder תפסו אותי בגלל השם המעולה (ניקי לאודה: נהג מרוצים לשעבר ומיליונר אוסטרי), וגם בגלל שהם עושים רוק נסיוני בסלובניה.

    Jennie Abrahamson

    תנו לי תנו לי אינדי פופ שוודי. תנו לי ביטים קרירים, קול שברירי-מצמרר, וממש טיפה סינתיסייזר כמו של Jennie Abrahamson.

    Jaako Eino Kalevi

    אז שמעתי מלא מוזיקה משוודיה, דנמרק, ואפילו נורווגיה, אבל מה עם פינלנד? אולי הסינגר/סונגרייטר Jaako Eino Kalevi יהיה ההליקופטר שלי להלסינקי.

    ועוד!

    תמצאו עוד מוזיקה שווה ולא מוכרת ברשימת האמנים של Waves Vienna 2014

  • קשר הריוורב: ראיון עם Noria, Cannons, ו-Bucharest

    3 להקות אינדי ישראליות עומדות להשיק אלבומי בכורה - Noria, Bucharest, ו-Cannons (לשעבר Cannons Of Pedro). שלושת ההרכבים שרים באנגלית, השקיעו בהפקה מושחזת, ומתחברות לצליל האינדי פופ/רוק העכשיווי - הריוורב.

    ריוורב הוא האפקט שהופך אולפן קטן לאולם גדול בלחיצת כפתור. להקות כמו Interpol ו-Kings Of Leon החזירו את הצליל המהדהד לאופנה, גל נגד לסאונד החדר הצפוף של הניינטיז. דור ההמשך, למשל Soft Moon ו-Beach Fossils שראינו לאחרונה, הקצין את האפקט וסובב את מחוג הריוורב ל-11.

    בחזרה לארץ. בגלל האנגלית והסאונד הבינלאומי נשמע כאילו שלושת הלהקות שכנות באותו רחוב בברוקלין. זה בסדר גמור. למעשה יש עוד עשרות שכנים וכולם טובים בעיניי. בכל זאת, כדי להכיר יותר טוב את בוקרשט, נוריה, וקאנונז, ולראות שהם לא בדיוק אותו הדבר, שלחתי לשלושתן את אותן 5 שאלות.

    איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם למי שלא שמע אותה?

    בוקרשט: "מוזיקה היא אמנות שרק מעטים מסוגלים לתארה במילים (השאר לא צריכים לנסות). מוזיקת פופ, לאורך ההיסטוריה, מלאת רפרנסים ומחוות, לכן זו הדרך הקלה ולעיתים המתמצתת ביותר לתאר להקה. Bucharest כמו כל יצירה היא תוצר של השפעות. הבירדס, הסמיתס, בלר ודירהאנטר, הם רק חלק מרשימה ארוכה של להקות שהשפיעו על הסאונד והכתיבה של הלהקה. אבל מי צריך היום תיאורים כשאפשר להקשיב ביו טיוב".

    נוריה: "החומרים שלנו הם בהגדרה הכוללת של רוק אלטרנטיבי, עם מעט השפעות אלקטרוניות. מהעיניים שלנו, יש שם הרבה רגש והתייחסות לאסתטיקה כחלק מהמוסיקה שלנו".

    קאנונז: "מוזיקת פופ אלטרנטיבית. מלודיות מרוכזות העוטפות יגון בצלופן. אהבות אבודות, נעורים מפוספסים, לילות הוללות אומללים. לרקוד לבד בבית. השכנים לא יסגרו את החלון בזעם, יושבי האוטובוס לא ירצו למות".

    בשנים האחרונות להקות אינדי משתמשות בהמון ריוורב. מדוע אתם מתחברים לסאונד הזה?

    בוקרשט: "יש משהו בריברב שהופך את הכל למעורפל יותר, למרוח יותר, גורם לך לשמוע צלילים שלא בהכרך קיימים, מה שמשאיר אותך דרוך ומפעיל לך את הדמיון בצורה הכי מעניינת. חוץ מזה, רוב הדברים שאנחנו שומעים עכשיו שוחים בתוך בריכה של ריברב ובאופן טבעי אנחנו מושפעים מזה".

    נוריה: "זה נושא לשיחה שלמה. באופן כללי אפשר לומר שהריוורב תמיד נמצא בשימוש בצורה כזו או אחרת‫: כאפקט שיוצר עומק, וכמובן ככלי שנותן הרבה אופי למוסיקה, אז ‬אנחנו לא בטוחים שזה נכון לומר שספציפית בשנים האחרונות משתמשים בהרבה ממנו באינדי‫, הרי האפקט הזה הוא חלק לא קטן ולפעמים בלתי נפרד מהזהות של מוסיקאים וסגנונות בחמישים שנה האחרונות- הגיטרות אצל קולדפליי, הסנר באייטיז והסאונד של סיגור רוס כלהקה, לדוגמא. יכול להיות שהיום להקות מבליטות את האפקט הזה קצת יותר, בסופו של דבר, זה עניין של טעם ובחירה אמנותית- ‬כשהגענו לשלב המיקסים באלבום החדש עלתה השאלה הזו,לגבי הסאונד, וההחלטה הייתה שלא להשתמש בריוורב מסויים כמשהו שיאפיין את האלבום, כדי שלא להסיט את תשומת הלב מהשירים עצמם. באותה מידה שהוא מוסיף, הריוורב יכול לטשטש ולכסות על המוסיקה, ואחת המטרות שלנו בעבודה על Clear Backgrounds הייתה לשמור על השירים חדים וברורים כמה שניתן".

    קאנונז: "ריוורב הוא טשטוש, מריחה. הסוואת האמת, הסתרת המקור. הוא מדמה חלל ומעצים את הצליל. אנו נהנים מההעצמה הזו כפי שאנו נהנים לשיר במקלחת או להמהם במערה. לעניות דעתי, להקות אינדי החלו להשתמש בריוורב כפיצוי מסוים - על איכות הקלטה או מחסור באמצעים או אי-דיוק, וגם עקב חיבה לטשטוש ההוא, לערפל ולחולמנות שהוא משרה. כך שבתור מוזיקאי עצמאי, אתה יכול להקליט גיטרה בחדר השינה שלך ולגרום לה להישמע כאילו היא הוקלטה בבית האופרה של סידני או באיזו כנסיה. כאשר צליל הריוורב נהיה טרנדי, להקות רבות החלו לאפיין את עצמן דרכו, וזה כבר מצב מעט בעייתי. כמובן, אני נהנה ממוזיקה שטופת ריוורב כאשר היא אינה מסתירה בור נטול תוכן; כמו במקרים רבים - שימוש במידה".

    מה מייחד אתכם לעומת הרכבים אחרים שפעילים בז'אנר?

    בוקרשט: "אני חושב שלBucharest הייחוד שלה, אך לדעתי אלו אחרים שיכולים או צריכים לשים את האצבע על המרכיבים שמייחדים אותה משאר להקות ה'זאנר'".

    נוריה: "האובססיה לתוכן- הטקסטואלי והמוסיקלי.אנחנו משקיעים מאד בשירים עצמם, ומשתדלים שיהיה בהם תוכן ועולם דימויים שיעורר משהו הכי אוניברסלי ועם זאת הכי אינטימי במאזינים".

    קאנונז: "אינני יודע לומר מה מייחד אותנו לעומת אחרים מבלי להציב את עצמי מעל אנשים שאיני מכיר. אני יכול לומר שמיוחדת בעיניי הרצינות בה אנו תופסים את העיסוק במוזיקה, ההתמדה, הרצון להמשיך להיפתח ולהתפתח וההרכב האנושי הנהדר".

    אתם נשמעים בינלאומיים, כאילו יכלתם להגיע מכל מקום בעולם. איך בכל זאת החיים בישראל השפיעו על היצירה שלכם?

    בוקרשט: "אני לא חושב שמבחינה מוזיקלית אפשר לשמוע השפעות מקומיות אבל אין ספק שהנוף והסביבה בהחלט משפיעים על יצירה. הרבה מהשירים של Bucharest עוסקים בייאוש ותחושת מחנק, שהן בהחלט תחושות שליוו אותנו כנערים בשכונות הנידחות בהם גדלנו בירושלים. קשה להשים את האצבע על ההשפעות המקומיות, אך הן בהחלט מרחפות אי שם ברקע".

    נוריה: "החיים כאן גורמים לנו לחשוב גם על הקהל הישראלי שישמע את השירים ויתחבר אליהם. לא פשוט להיות להקה ששרה באנגלית בישראל, העובדה הזו גורמת לאנשים לבחון אותך פי כמה כי אתה לא שר בשפת האם שלך(ושלהם) ויש לזה השפעה מסויימת, אבל זה לא בא לידי ביטוי ביצירה שלנו, שם אנחנו נאמנים למסרים שלנו, ההשפעה מגיעה דווקא במהות וההתנהלות שלנו כלהקה. בהתחלה ניסינו להמנע מתדמית ה"הרכב הישראלי", ניסינו לברוח מהגדרות מוסיקליות מקומיות וזה לא תמיד האיר לנו פנים. היום אנחנו לא מתעלמים מהקהל הישראלי במה שאנחנו עושים ומכוונים הרבה אנרגיות חיוביות להצלחה בארץ , שזה אתגר לא פשוט כשהטקסט באנגלית".

    קאנונז: "אני חושב שהמוזיקה שלנו לא הייתה נשמעת כפי שהיא לולא היינו גדלים וחיים בישראל. נכון, הטקסטים באנגלית וההשפעות הניכרות שייכות לתרבות המערב, אך הכתיבה והיצירה נעשים מתוך חיים בישראל. גם אם מדובר בפנטזיית בריחה או שינוי, היא מעוצבת מן המציאות הסובבת. מעבר לזאת, יש המון מוזיקה ישראלית שאנו אוהבים; עליה גדלנו והשפה היא שפתנו.
    לא חשוב באיזו שפה אתה יוצר, אך ליצירה נטולת זמן ומקום אין ערך ממשי. אין ברירה אלא ליצור מתוך הסביבה בה אתה מתקיים".

    מה החלום הכי גדול שלכם בתור להקה?

    בוקרשט: "החלום הוא להגיע למצב שאנחנו עושים רק את זה, עם חופש מוחלט, מבלי להיות משועבדים לעבודות מזדמנות ששואבות מאתנו את כל הזמן והאנרגיה. להיות חצי מהשנה בדרכים ובחצי השני לכתוב ולהקליט חומרים חדשים. להרגיש שזה משהו חי שזז ומתרחב כל הזמן, עם קהל גדול שאוהב אותנו מספיק ולא מפחד לשמוע אותנו משתנים ומתנסים בדברים חדשים".

    נוריה: "להמשיך ליצור יחד, להגיע להרבה קהל ולגעת בהרבה אנשים, להופיע הרבה, לצבור חוויות יחד, ולהצליח להתפרנס ממה שאנחנו עושים וכל כך אוהבים".

    קאנונז: "איננו נוהגים לחלום חלומות גדולים, זה מפזר אותנו. החלום הנוכחי בתור להקה הוא לזכות בהכרה ראשונית, ולצאת ולנסוע ולהופיע ולהופיע".

    --

    בוקרשט ישיקו את אלבום הבכורה ב-24.10 בלבונטין 7

    נוריה ישיקו את אלבום הבכורה ב-29.10 בתיאטרון תמונע

    קאנונז ישיקו את אלבום הבכורה ב-12.11 בתיאטרון תמונע

  • אין קצה

    קוואמי שר שהוא "מאבד את הקצה לילדים במייספייס, בסולסיק, בבלוגים". אבל אין יותר קצה לאבד. גם הילדים בבלוגים לא יכולים להיות היום בעניינים. זה כמו לשבת על החוף ולנסות להעביר את כל החול דרך מסננת בזמן שהגלים ממשיכים להביא עוד. אם כל דקה מעלים ליוטיוב 100 שעות וידאו, כמה מוזיקה עולה לסאונדקלאוד באותו הזמן?

    פעם היה קל. חברות התקליטים הגדולות הכתיבו את הטעם המוזיקלי דרך MTV, קומץ תחנות רדיו ומגזינים, וכמובן דרך המצעדים. אם עקבת אחריהם נשארת בלופ. ברור שלהקות מסכנות נפלו בין הסדקים בחזרה לדייג'ובס. אבל לפחות לנו, מכורי המוזיקה הכבדים, היו חיים פשוטים.

    חשבנו לפני 10 שנים שתעשיית המוזיקה תקרוס. טעינו. השחקנים הגדולים נשארו ומצאו דרכים אחרות להרוויח. אממה, האינטרנט השטיח את המגרש. גם מדונה וגם מנומנה מוכרים מוזיקה באייטיוניס ומעלים קליפים ליוטיוב. גם אתם יכולים. יש אינסוף בלוגים ותחנות רדיו אינטרנטיות לכל ז'אנר. אפילו מוזיקה מזמנים נשכחים ומדינות רחוקות זמינה אונליין. המצעדים כבר לא רלוונטיים.

    רגע, אני מתלונן על שפע של מוזיקה? על היכולת של להקת אינדי לתת אצבע משולשת למיסטר ביג, לעשות ולהפיץ מוזיקה בלי להתפשר!? ממש לא. מה שאני כן אומר זה שלא משנה כמה זמן ואנרגיה אשקיע, הסיכוי שאשמע דווקא על הלהקה ההיא קלוש.

    יש את האירועים הגדולים. הפיקסיז הוציאו שיר חדש? טירוף סביב דאפט פאנק? קנייה ווסט מגלומן? שמעתי על זה. אבל משם והלאה הכל מקרי. אולי קראתי איזה כתבה בגלריה, שמעתי איזה שיר בקצה, בדקתי איזה המלצה בלאסט אף אם. אבל כמה מוזיקה פספסתי בזמן שביליתי 40 דקות בהאזנה לחדש של Queens of the Stone age? האם אשמע אותה אי פעם?

    (צילום על ידי loop_oh)

  • ניקול מרסדס כוכבת אינדי

    זה שוב קרה. הזדמנתי להופעה בהפתעה וגיליתי אמן חדש ומשובח בגזרתינו. הפעם הגעתי ספונטנית לרוטשילד 12 לאחר שיעור יוגה להופעה של ניקול מרסדס. כן, ניקול מרסדס. זה נשמע כמו שם של כוכבת פורנו, אך מדובר בשמה של כוכבת אינדי.

    nicole mercedes

    ניקול עלתה לבמה ונעמדה מאחורי סט תופים מינימליסטי. בחור משופם לבש גיטרה קלאסית על יד סינטיסייזרים מצועצעים. הצ'לנית התישבה מאחורי צ'לו עם גלוקנשפיל לצידה ודפדפה לעמוד התווים הראשון. הצלילים החלו לזרום, אינדי פופ עדין בכל מיני צבעים.

    הרגשתי כאילו שאני שוב באמריקה, באיזה מועדון קטן באיסט ווילג' בניו יורק או ברחוב הוליוודי צידי בלוס אנג'לס, צופה בכישרון וביצירתיות ובמוזיקליות פורצים כנגד אוזני. מסתבר שהאינסטינקט שלי צודק: הפייסבוק שלה מציין שהיא באה מלוס אנג'לס. השירה הטבעית באנגלית, המקוריות, הרבגוניות, קשה למצוא שילוב שכזה בין הצברים.

    זוזי הצידה, נינט.

  • 11 דרכים לחיפוש מוזיקה חדשה

    מפעם לפעם מגיעה אלי ה-שאלה – "איך אתה מוצא מוזיקה חדשה?" כדי לענות עליה אחת ולתמיד ולעזור לכם למצוא עוד משהו טוב לשמוע, קבלו 11 דרכים לחיפוש מוזיקה חדשה. מוזיקה חדשה היא לא בהכרח משהו שיצא זה עתה, אלא כל דבר שטרם שמעתם ואולי תאהבו.

    1. אמנים דומים/משפיעים/מושפעים. כנסו לאמ"ג, חפשו אמן שאהוב עליכם כרגע, ותקבלו טבלה יפה עם אמנים שקשורים אליו. מישהו שמבין במוזיקה ערך אותה ונותן לכם הזדמנות לצאת למסע של תגליות מוזיקליות. שימו לב שבאמן הבא תוכלו להפעיל שוב את אותו הטריק, וגם להכנס לז'אנרים שהאמן פעיל בהם.
    2. רשימות מוזיקה חדשה. לאמ"ג יש מיילינג ליסט שבועי עם קצפת האלבומים החדשים שנכנסו למאגר שלהם. פיראטים יכולים למצוא ים של אלבומים חדשים עם הורדות ב-newalbumreleases. מי שבעניין של הייפ ילך לו ל-hypemachine לשמוע את הטראקים הכי לוהטים בבלוגוספירה בזה הרגע.
    3. לייבלים אהובים. קחו את האלבומים האחרונים שאהבתם ותבדקו באיזה לייבלים הם יצאו. חפשו את הלייבלים בגוגל ותראו מי עוד הוציא אצלם תקליטים. תגלו אמנים שווים כל עוד לא מדובר במייג'ורים כמו גפן או BMI שבהם יוצא הכל כולל הכל. אני למשל מחובר ל-4AD, Rough Trade, Matador, ו-Warp Records.
    4. בלוגים. כאילו דה, זה למה אתם פה נכון? תמצאו עוד בלוגי מוזיקה בעברית אצלי בבר הצידי ורשימה מלאה אצל קסטה. תתחברו לבלוגר עם טעם דומה לשלכם, תתרווחו על הספה, ותנו להמלצות לזרום. תעלו על מטוס קיברנטי ותתחברו לבלוגי מוזיקה בחו"ל כמו Quietus, Pitchfork, Stereogum. אפשר גם להשתמש בחיפוש הבלוגים של גוגל. מחפשים שם של מוזיקאי אהוב ורואים מי כתב עליו. אולי תמצאו אצלו אוצרות בפוסטים.
    5. רדיו. כן, המכשיר הישן הזה שתופס מוזיקה מהאוויר ומשמיע אותה ברמקול. תתחברו לתוכנית נישה שמתאימה לכם ב-88FM, באחת מתחנות ה-106 כמו קול הקמפוס, רדיו הר הצופים, והרדיו הבינתחומי, ובקרוב חוזרת הקצה! . פשפשו ב-iCast ותמצאו לא מעט תכניות מוקלטות. כמובן יש שפע של תחנות אינטרנטיות בחו"ל. חפשו שם של ז'אנר ואת המילה radio או שתנסו דרך iTunes או באפליקציה כזאת או אחרת.
    6. Soulseek. זוכרים את תוכנת שיתוף הקבצים עם הציפור הכחולה? אני מודה שלא ביקרתי שם המון זמן, אבל המכורים טוענים שזה עדיין רץ ויותר גדול וכיפי מאי פעם. חפשו משהו שאתם אוהבים ותבדקו איזה עוד מוזיקה יש למשתמש. דברו איתו ובקשו המלצות.
    7. מגזינים. בארץ אין את הקטע הזה, אבל בחו"ל יש שפע של מגזיני מוזיקה - NME, Rolling Stone, Spin, Mojo, ועוד רבים. לכל מגזין יש את הזווית שלו. תבדקו על איזה אמנים הם כותבים ואם אתם מתחברים לטעם. אל תשכחו שלעיתונים כמו The Guardian ו-New York Times יש סקשנים מכובדים למוזיקה וגם בישראל בהארץ, עכבר אונליין, ynet, nrg, ווואלה.
    8. הופעות. פתחו את אפרכסת ו-Going Out השבוע, ותדגמו אמנים שמופיעים. אם אהבתם תנו כבוד ולכו לראות אותם בהופעה, זו דרך מעולה להכיר מוזיקה של אמן חדש. כשמדובר באמנים מחו"ל, תבדקו איזה להקות חיממו אותם בטור האחרון. יש מצב שתתחברו אליהם ותגלו את הדבר הגדול הבא.
    9. מערכות המלצה למוזיקה. יש לא מעט אתרים שמנסים להבין את הטעם שלכם או לתת לכם המלצות לפי הרשת החברתית. last.fm הוא הגדול והטוב שבהם, במיוחד אם אתם עושים סקרובלינג (=תיעוד אוטומטי למוזיקה שאתם שומעים) ומתחברים לאנשים עם טעם דומה כדי לבדוק מה הם שומעים (הנה אני). נסו גם את Tastekid, Serendip, Musicovery.
    10. חברים. יש לכל אחד את החבר האחד הזה שמבין במוזיקה. תנו לו או לה בניימדרופינג ותקבלו בחזרה המלצות אישיות. אפשר כמובן לנצל את פייסבוק וטוויטר כדי לבקש המלצות, באחריותכם.
    11. אקראיות. אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, איך תגלו את הדבר הבא שימיס לכם את המוח יחמם לכם את הלב ויזיז לכם את האגן. תפתחו את הראש לדגום מוזיקה חדשה מהמקורות הנ"ל לפי החשק. תרשו לעצמכם לבדוק אמן רק בגלל שהשם שלו מסקרן אתכם או שיש לו עטיפה מגניבה לאלבום או ללא שום סיבה ניכרת. לכו עם הקישקע שלכם ותגלו ארצות מופלאות.

    נ.ב. אני שמח לבשר שנהייתי פרובלוגר! חלק מהפוסטים שלי יופצו מעתה והלאה גם בעכבר אונליין (הנה הפוסט הזה). זה אומר שאמשיך לכתוב פה במאזין מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, ומדי פעם העכבר אונליין יעלו את הפוסטים אצלם במקביל. תודה לניר גורלי מהעכבר שאירגן את השת"פ המעולה הזה.