ספיישל Ringo Deathstarr ששודר ברדיו הבינתחומי לכבוד ההופעה שלהם בבארבי ובמיוחד בגלל שאני מת עליהם. השמעתי את השירים השמיימיים שלהם, קצת על ההשפעות ועל שוגייז, וגם כבוד לחבריהם לנשק The Soft Moon. נתראה בקרוב!
אלבום הבכורה, "Colour Trip", נשמע כאילו הוקלט בשיא הסצינה שחגגה את עצמה, סצינת השוגייז בשנות ה-90 של Ride, My Bloody Valentine, ו-Slowdive. חלק מהמבקרים קטלו את האלבום על חוסר המקוריות, חלק שיבחו על ההיטמעות בז'אנר. אני עם הבמאי ג'ים ג'רמוש: "אותנטיות לא תסולא בפז; מקוריות אינה קיימת".
בדקתי מה קורה עם הלהקה, וגיליתי שהם בעיצומו של קמפיין מימון המוני לאלבומם השני. הפרס העליון הבהב לי מול העיניים - הופעה בינלאומית עבור $3,000. יכלתי לכסות את העלויות עם 200-300 איש ב-100 ש"ח לכרטיס, אבל לא הרגשתי אמיץ ונשארתי עם תרומה של $10 להורדה דיגיטלית. "אולי אתפוס אותם בחו"ל", ניחמתי את עצמי. לא היה לי מושג מה הולך לקרות.
כנראה שיש לי קארמה ממש פאקינג טובה. כשפתחתי את המייל לפני שבועיים גיליתי ש-Ringo Deathstarr יבואו לארץ. לא רק שהם יבואו, אלא גם Soft Moon השווים יגיעו איתם. אם זה לא מספיק, כל זה יקרה ב-28 באוגוסט, יום ההולדת ה-33 שלי. והבודהה על קצפת הקארמה הוא שהציעו לי לראיין במייל את Elliot Frazier, הגיטריסט והסולן האדיר של הלהקה. הלכתי על זה ושאלתי אותו כמה שאלות.
בטח שאלו אתכם מיליון פעם, עדיין, אני חייב לשאול שוב - איך בחרתם את שם הלהקה? למה הערבוב בין ביטלמניה וג'ורג' לוקאס?
"אין שום סיבה חוץ מה-Dandy Warhols ו-Brian Jonestown Massacre".
האלבום האחרון שלכם, "Mauve", מומן על ידי ההמון. חלק מהתורמים קיבלו מתנות מיוחדות כמו שיעורי תופים ואיפור. תוכל לספר לנו איך זה היה לפגוש את התורמים ולתת להם את הפרסים האישיים?
"הה הה...אף אחד לא אשכרה רכש את 2 הפרסים האלה...לצערינו! חילקנו בעיקר חולצות ותקליטים חתומים...כמה קאברים אישיים, מה שהיה מאתגר. כל העסק היה מטורף. היינו בסיבוב הופעות בזמן שהיינו צריכים לתת לכולם את הפרסים...וזה היה מגניב לראות אנשים עם החולצות המיוחדות שלהם!"
"Mauve" נשמע לי כמו אלבום הרבה יותר אגרסיבי מ-"Colour Trip". מה גרם לשינוי הזה?
"פשוט הרגשה יותר אגרסיבית...אחרי שעשינו סיבוב הופעות של שש שבועות עם ה-Smashing Pumpkins...פשוט רצינו להיות כבדים ומטורפים יותר...אני חושב שאנחנו עדיין מנסים להגשים את זה".
איך היה להופיע עם ה-Smashing Pumpkins?
"חוויה מדהימה! בילי (קורגן -ע.ש.) היה נפלא, והליין אפ החדש הוא פאקינג אדיר מבין למה אני מתכוון? Jeff Schroeder הוא גיבור גיטרה אישי שלי מאז שנת 2000, עם הלהקה הקודמת שלו Lassie Foundation".
תוכל לתת עצות ללהקות אינדי בישראל שרוצות להפיץ את המוזיקה שלהן ולהופיע בעולם?
"אני חושב שאתם חייבים לצאת לדרכים ולנגן בכמה שיותר מקומות שאפשר... לא הייתי אף פעם בישראל ואני מקווה לפגוש מוזיקאים מקומיים וללמוד עוד על איך זה לנגן מוזיקה באיזור הזה!
"Party On -Elliot"
Ringo Deathstarr יופיעו עם Soft Moon ב-28.8 בבארבי. אפשר לקנות כרטיסים במחיר "שלם כפי יכולתך" של 100-180 ש"ח עד ה-1 באוגוסט. אני ממליץ בחום יולי-אוגוסט לנצל את זה וללכת להופעה.
בדרך כלל אני מחכה עד סוף השנה להמליץ על מוזיקה. חשבתי לעצמי, למה לחכות? מעכשיו אמליץ על אלבומים בסוף כל חודש. לאו בהכרח חדשים, אלא פשוט מה ששמעתי ואהבתי החודש ושווה לכם לבדוק. הנה זה בא.
אחרי ינואר חלש ללא תגליות מוזיקליות, בפברואר זרקתי לא מעט אלבומים מ-iTunes כדי לפנות מקום לחדשים. חדשים מבחינתי לפחות. כיף לגלות שאחרי שחשבתי ששמעת הכל ואי אפשר להפתיע או לרגש אותי יותר, פתאום מגיע עוד משהו שמצליח לעשות את זה. אולי אני לא פלוץ זקן אחרי הכל.
Alex Turner - Submarine
רציתי לשמוע את ה-EP הזה כבר מזמן, אבל לא יצא. צפייה בסרט Submarine נתנה לי להזדמנות לעשות את זה סוף כל סוף. הסרט נחמד, ה-EP מדהים. שירים ענוגים ורגישים עם ניחוחות וריוורב של הפיפטיז. רוב הזמן אלכס טרנר, סולן ה-Arctic Monkeys, חושף את הצד הפרוע והרועש שלו. כיף לראות שיש לו עוד צדדים וכישרון כתיבה הרבה מעבר למה שחשבתי.
The Pains Of Being Pure At Heart - Belong
הביטול כואב למי שטהור בלב, בכל זאת, החודש חזרתי לאלבום הראשון שלהם והתחברתי סוף כל סוף גם לאלבום השני. יותר בומבסטי עם יותר פילרים וחסר הקסם הנאיבי של האלבום הראשון, אבל עדיין כיפי ושוגייזי. לא התחשק לי לשמוע אותם מאז הביטול.
Air Formation - Nothing To Wish For Nothing To Lose
כבר חורף שלישי שאני חוזר לאלבום הגשום והקסום הזה. קפצתי לברר מה קורה עם הלהקה באתר הרשמי, והתאכזבתי לגלות שהם התפרקו. מקווה שלהקת ההמשך בעלת השם המיסתורי You Walk Through Walls תמשיך את הקו ותעוף עוד יותר גבוה.
Apparat - The Devil's Walk
דרמת הנעורים הבריטית הפרובוקטיבית Skins חזרה לעונה חדשה. אחרי כמה עונות מאכזבות ובהתחשב שכותב הסדרה עזב את תפקידו לא ציפיתי לכלום, כך שהופתעתי להנות מהפרקים החדשים. גם בעונות החלשות אחת הנקודות החזקות של הסדרה זו המוזיקה. הו, המוזיקה. לעורכים המוזיקליים שלהם יש טעם שמימי והם לא מפסיקים לפנק ולהעיז. כך גיליתי את Apparat ואת האלבום הקסום הזה. כבד לי להקשיב לו נון סטופ, אבל פאק איט, כמה שהוא טוב.
The Soft Moon - The Soft Moon
עוד תגלית בעקבות פרק של סקינס. הרכב פוסט פוסט Pאנק שפנה לזווית הקיצונית של הז'אנר, ששאב את הנסיוניות והאופל של Joy Division ו-Jesus & Mary Chain והשאיר את הפופיות בצד. מצמרר, קודר, רועש, ומשובח.
The Long Blondes - Someone To Drive You Home
כאנגלופיל וג'אנקי של מוזיקה אני מקבל אורגזמות מצפייה בתכנית הבידור Never Mind The Buzzcocks. באחד הפרקים התארחה הסולנית היפה של להקת ה-Long Blondes ונזכרתי שפעם שידרו אותן ב-MTV2 ושהן היו די חביבות. השגתי את האלבום והתחלתי לשמוע ולהינות. הן עושות פופ גיטרות פאר אקסלנס ששואב מהסמית'ס הפריטנדרז ומבלונדי + סולנית כריזמטית עם קול פעמוני וחוש אופנה מפותח.
Band Of Skulls - Sweet Sour
הכרתי אותם בעקבות שיר כיפי מהסאונדטרק של Twilight הראשון, Friends, אבל לא התעמקתי. החודש הם שחררו את האלבום השני ונתתי האזנה. לא העיף אותי לגלקסיה השכנה, אבל כן סיפק רגעים של רוק ניאו קלאסי עם ביצים. הסולנית/באסיסטית Emma Richardson נראית כמו האחות של תמר אפק מקרוסלה, והקול שלה הוא העונג העיקרי בשבילי באלבום הזה.
