סנוב מוזיקה: לאן נעלמה סצנת האנדרגראונד טכנו של תל אביב?

אין לי לאן לצאת. דווקא יש מלא מועדוני טכנו בעיר: הברקפסט, הבוטלג והבלוק בין היתר, ועוד מסיבות ארעיות בכל מיני לוקיישנים. אבל הסצנה האלקטרונית של תל אביב עברה איזושהי סחיזציה—כנראה כשהסובארו המיתולוגי עם הטראנסים הוחלף לטובת מאזדה כסופה עם האוס מסחרי. פעם, בימי קפה ברזילאי, הסופהביט והקוסמונאוט, הטכנו היה הרבה יותר נועז והקהל הרבה יותר איכותי. היום לא נראה שאכפת לרוב האנשים מהמוזיקה כל עוד היא מספקת פסקול לסמים ולחיפוש זיונים.

אולי אני נוסטלגי, אולי אני מאבד את הקצה, ואולי הדברים באמת השתנו. זה בסדר שהדברים השתנו ושיש את המסיבות הנ"ל—מינוס ההטרדות המיניות. אבל מה עם אנשים כמוני? לאן אנחנו יכולים לצאת? אולי לליינים כמו דיסקוצימר, ואולי מיסשייפס ולאבדון. ועדיין, זה לא זה. חבר מהסצנה טוען שאין מספיק קהל, אבל אני לא מסכים איתו. מה קרה לכל האנשים שהיו יוצאים לדינמו ולברזילאי? אוקיי, חלקם נהיו הורים ונטשו את חיי המסיבות, אבל הגענו כבר לשלב של הגירושים. רייברים צריכים רייבים, והביט חייב להמשיך. כמותית יש מלא מסיבות טכנו בעיר, אבל כאמור, האווירה מסחרית מדי, מצ'ואיסטית מדי, חסרת נשמה מדי.

זה לא חייב להיות ככה, ויש לי הוכחות. עזבו את ברלין והברגהיין—הדבר האמיתי קורה בהלסינקי. פינלנד אולי ידועה בתור המדינה הכי שחורה באירופה עם מספר להקות המטאל הכי גדול לנפש, אבל בעיר הבירה יש סצנה אדוקה של טכנואידים עם נשמה. כל סופש יש מסיבות שמרוכזות בשלושה מועדונים שהם אמנם מסחריים, אך מצליחים לשמור על אותנטיות ולא מגזימים עם הלייזרים. הקהל מאוד שוויוני מבחינה מגדרית, ואפילו שיש שם את האנשים היפים בתבל לא צריך לתת תדריך בכניסה—יש ריספקט לווייב. האנשים באים בשביל המוזיקה, בשביל להיות ביחד, בשביל לחגוג את החיים. הדי ג'יים לא מנסים לרצות את הקהל עם טכנו מדולל וגנרי, אלא נותנים חומר קשה ומאתגר—וכולם עפים על זה. חוויתי את זה בקיץ האחרון, וכל כך התאהבתי במה שהיה שם שאני מתכנן לחזור. אבל מגיע לנו כזה גם בתל אביב.

אני לא איזה מגה קלאבר שהוא יקיר הסצנה ויודע מה ללחוש לסלקטורים. אני סך הכל רייבר חסר בית. אם הייתי יודע להפיק כמו שאני יודע לכתוב, מזמן הייתי מרים משהו. אבל אני לא. שמעתי שבירושלים המצב הרבה יותר טוב, כך שאני צריך כנראה פשוט לעלות יותר על מונית השירות לבירה. אבל בתל אביב האנדרגראונד ירד למחתרת, והגיע הזמן לקאמבק.

  1. Ami says:

    נחמד לי בקוקשוק שקורה פה ושם. היה את התחת שקצת נסגר בינתיים, אבל בגדול אני מזדהה.

  2. זוזו Pאנק אלקטרו אינדי says:

    כתבת יפה. אני יותר בסצנת האינדי-פאנק-פוסט פאנק שהבארבי – תמונע – לבונטין 7 מספקים לי בערך ועוד כול מיני מקומות קטנים.
    הסחו-רגטון-היפ הופ והבלחות של האוס יכולים לעצבן את טובי בנינו. אני כן בחור של דיפ האוס וכבן 21 לא יצא לי לחוות טכנו ג'אנגלי, שאתה לא יודע איך הוא יסתיים ושהדיגי' שרוף לגמרי. לעלות לבירה אתה אומר מי יודע

התגובות סגורות.