Moon Duo בבארבי: ה-AC/DC של הפסיכדליה החדשה

מוזיקה לנסיעות. צילום: שירה גריף

מכירים את זה שיוצאים מהופעה ומתחילים לחפור עליה עם חברים? אז זה בדיוק מה שעשינו אחרי Moon Duo בבארבי (21.6)—אני, נמרוד ספיר, למד וענבר.

עידו: יש הדרן. אני לא יודע אם יש לי כוח להדרן. אם הם יעשו בלדה אכנס, אם זה יהיה משהו אחר אכנס—אחרת אין טעם לחזור לזה.

למד: מונוטוניות?

עידו: כן. אה, הם עושים את "No Fun"! הם עושים את "No Fun" של איגי פופ. טוב, זה קצת יותר מעניין סוף סוף.

ענבר: אני לא מכירה אותם.

עידו: איגי פופ!? והסטוג'ס!?

ענבר: שמעתי משהו אחר. גם את איגי פופ אני לא הכי מכירה.

עידו: תתביישי. אז ההדרן הזה היה השיר הכי טוב.

...

עידו: רגע, מה חשבת על ההופעה?

ענבר: מה חשבתי על ההופעה?

עידו: כן.

ענבר: לא הספקתי, אתה יודע, מחשבה. כאילו, אני לא כזה נהנית מזה. אני נהנית מזה אולי כשאני כזה בסיטואציה אחרת.

עידו: איזה סיטואציה?

ענבר: שמעתי אותם, בבית, וכאילו הייתי בצ'יל כזה והיה לי סבבה לשמוע אותם.

למד: זה מוזיקה לאוטו.

עידו: לאוטו זה מעולה, זה אחלה מוזיקת נסיעות! זה ממש מוזיקת נסיעות. זה מקצב יציב יחסית, זה לא טמפו גבוה מדי, זה יכול להיות ברקע, אתה יכול להתפקס בינתיים.

ענבר: אני צריכה משהו לשיר איתו במוזיקת נסיעה.

למד: היום קפץ לי קטע מביך: "More Than a Feeling" של Boston, באוטו.

עידו: אה, קלסיקה! זה כזה להגביר את הווליום.

למד: ממש, פול ווליום ושרתי לאללה באוטו עם זיוף.

עידו: ברור, הכי כיף. אמרתי לנמרוד מקודם שהם (מון דואו -ע"ש) ה-AC/DC של הפסיכדליה החדשה.

ענבר: וואו, האמת ש...

עידו: אותו השיר—שוב ושוב ושוב.

ענבר: קצת AC/DC. אני יכולה לראות את זה.

עידו: הם עושים את זה טוב, אבל זה אותו השיר שוב ושוב ושוב, כמעט בלי וריאציה. נמרוד, מה אתה חשבת על ההופעה?

נמרוד: זה בהקלטה?

עידו: כן!

נמרוד: האמת שניסיתי להכנס לזה, כאילו להכריח את עצמי להישאר מרוכז. כי זה מוזיקה לגמרי שאני חושב, מאחורי הראש, וכשאני מקשיב לה בבית אני נהנה, אבל זה מוזיקה כזאת של פרודקוטיביות. דווקא בכוח להאזין לה ולרוקן את הראש ולא לחשוב על משהו אחר...

עידו: הצלחת?

נמרוד: הצלחתי האמת. זה מאוד הזכיר לי נסיעות שעשיתי באוסטרליה בתוך מדבר, על כביש ישר לגמרי, עם אותם דיסקים שוב ושוב ושוב.

עידו: איזה דיסקים שמעת שם?

נמרוד: איזה דיסקים שמעתי שם? וואי, זה היה לפני 15 שנה. זה הרבה White Stripes, אני חושב שזה היה אז. אבל באיזשהו שלב, אחרי 6 שעות נסיעה, המוח פשוט התהפך, וזה אותו אזור מנטלי. וכאילו לא נראה שאם הם היו באים עוד שנתיים שוב הייתי חוזר, אבל אני לא יכול להגיד שבאמת סבלתי, כי דווקא להכנס לזה, יש לזה את הערך של זה.

עידו: יכול להיות שצריך להיות במצב רוח הנכון, אני בפירוש לא במצב רוח הנכון למוזיקה כזאת. אני צריך עכשיו משהו יותר קשוח.

נמרוד: וההפקה היתה טובה: הסאונד היה טוב, הם נתנו את מה שהם צריכים לתת—הם לא התחפשו לאיזה להקה אחרת. ואפילו ההקרנה המינימליסטית הזאת—זה לא היה הוידאו ארט שראינו ב-Mew לפני שבוע—אפילו הדבר הקטן הזה תרם.

עידו: חבל שהדליקו תאורה כל הזמן, כי היה צריך לראות את הוידאו ארט ולא את התאורה. כשהדליקו את התאורה, לא ראו את הוידאו ארט, זה קצת מפגר.

נמרוד: כן, אבל זה בכל מקרה היה מן כזה, כמו המוזיקה, אותן התבניות שוב ושוב, אז לא הרגשת שאתה מפספס משהו.

עידו: יש פה את מיטב הסצנה—ראיתי את רייסקינדר ואת שלומי ברכה!

נמרוד: היית בחימום היום?

עידו: לא, אני לא מתחבר לחסן.

נמרוד: האמת שמעבר לשאלה מתחבר/לא מתחבר, זה פשוט לא החימום הנכון. הם לא החמיאו, היה צריך משהו הרבה יותר כזה מהורהר, משהו כזה יותר נבנה. נגיד, בלה טאר היתה עובדת פה טוב.

עידו: בלה טאר זה וייב אחר, זה שקט, זה לא פסיכדליה, זה משהו אחר.

נמרוד: כן, אבל זה לפתוח את הצ'אקרות כזה, להופעה, זה יותר ההקשבה. זה לא בדיוק אותו סגנון, אבל זה כן אותו וייב.

עידו: הייתי מביא משהו עם סינתיסייזרים לחימום. אני לא בטוח מי. מי טוב עם סינתיסייזרים כרגע?

נמרוד: סינתיסייזרים כאלה? אני לא יודע.

עידו: לא הרבה. קשה לי לחשוב אפילו על אחד, מן הרכב סינת' כזה. פעם היה באנטיביוטיקה מלא סינת', אבל עכשיו אין אף אחד שממלא את המשבצת הזו.

  1. Psyharmonic says:

    איבדתם אותי בהכל נשמע אותו שיר.
    היתה הופעה מעולה וחסן פירקו והקהל עף עליהם

התגובות סגורות.