• המאזין ברדיו 229: אי סדר

    שעה של מוזיקה אקלקטית בלי דיבורים מאי הסדר של Preoccupations (בתמונה), דרך הטכנו הדני המפמפם של Niki Istrefi ועד לריליס מחודש של חלוצי הפוסט-רוק Bark Psychosis.

    1. Preoccupations - Disarray
    2. Moaning - Artificial
    3. GHOST SPELL - Glad To Be Dead
    4. Dull Company Myself - To Load the Feeling of a Trembling Whisper
    5. John Maus - The Combine
    6. Mule Driver - 303 day 2018
    7. Orphx - Blood In The Streets
    8. Niki Istrefi - Ending You
    9. Virginia Wing - The Female Genius
    10. Naive Set - Easy Jesus
    11. Jane Weaver - The Lightning Back
    12. Jeffrey Lewis - Williamsburg Will Oldham Horror
    13. איפשהו - תל אביב
    14. Bark Psychosis - Miss Abuse

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

    תגובות »

  • המאזין ברדיו 228: סט טכנו עם Iris Santo

    יש לי מסורת חדשה להביא מדי חודש די ג'יי אהוב לאולפן, והפעם הזמנתי את הדי ג'יית/מפיקה הקנדית איריס סנטו לסט טכנו עמוק ואפל.

    1. Iris Santo - Disrupted Signal
    2. Psyk - Lowdown (Reprise)
    3. Dubfire & Miss Kittin - Ride (Solomun Remix)
    4. Gregor Tresher & Petar Dundov - Silo
    5. Laydee V - Loose Ends (Alexskyspirit Remix)
    6. Psyk - Lowdown (Reprise)
    7. Hunter Game - Genesis (Original Mix)
    8. Heiko Laux - Lucho, Pt. 1 (feat. Alexander Lukat)
    9. Billy Johnston - Haunting (Original Mix)
    10. Alderaan - Sequel
    11. Etapp Kyle - Quantum
    12. Tale Of Us & Vaal - Monument (Stephan Bodzin Remix)
    13. Karl Friedrich - Claps
    14. Petter B - Second Coming
    15. Avion - Centum (Blind Observatory Remix)

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

    תגובות »

  • בכורה: איפשהו - איפשהו הסרט - עניין של חיים ומוות

    "איפשהו הסרט" הוא אי פי יוצא מן הכלל בנוף העכשווי. בעוד רוב הריליסים המקומיים מאוד נינוחים ורכרוכיים, איפשהו היא אחת מהלהקות היחידות שאפשר להרגיש אצלה תחושה של שליחות, שהמוזיקה שלהם זה עניין של חיים ומוות - ומבלי שהם יצטרכו להתבכיין על זה באיזה סטטוס בפייסבוק שמנסה לשכנע אותנו לתרום להדסטארט שלהם. זה מתחיל עם "בנסיעה" שמזכיר קצת את תערובת אסקוט, משהו בסווינג של השירה של שלושת חברי ההרכב וברוק הרזה והמדויק ובתחושה שיש פה נגנים ממש מוכשרים שלא מאוננים עלינו כדי להראות עד כמה הם טובים, כי הם אשכרה מזיינים. "הסרט נגמר, הסרט לא נגמר" מרחיב את פלטת הצבעים לכיוון הפוסט-פאנק הפרוגרסיבי של הרכבים כמו טלוויז'ן ואולי אפילו מידה של Rush אם הם היו דופקים מוהיקנים, רק עם שירה בעברית אבסטרקטית במיטב המסורת של נושאי המגבעת ("2000 עורבים קופצים ישר אל תוך הים / 500 דובים / 500 דובים"). "ליברמן" ממשיך עם הדקה ו-17 שניות הכי ענייניות וחדות שאפשר ואז לוחצים חזק על הברקס אל תוך הבלדה הפוסט-רוקית "קצת לפני" שמזכירה לי את יאפים עם ג'יפים. מעניין באמת שמדובר בהרכב תל אביבי, כי הם נשמעים ממש ירושלמים - קצת ווירדים ואאוטסיידרים וחתרניים שכאלה, גם בליריקה וגם במוזיקה. הדחיפות חוזרת ב-"לכו" האסימטרי והכל מסתיים עם קטע הפאנק האפוקליפטי "תל אביב" שמכריז על מות העיר בטרם עת בצעקה המשותפת "תל אביב שלי נפלה כבר!" בזמן שהגיטרות והקצב מדמים קריסה מוחלטת של מבני באוהאוס. כנראה שכבר לא הרבה ילדים מקימים להקות, אבל אם להקות הגיטרות רוצות לצאת מהסטלה שלהן ולהיות איכשהו רלוונטיות יותר מהאפליקציות, שידברו מיד עם הדילר של איפשהו.

    "איפשהו הסרט" יושק ביום שלישי 20.3 בלבונטין 7 בת"א

    תגובות »

  • המאזין ברדיו 227: ספיישל לכבוד יום האישה

    התלבטתי אם לשדר ספיישל לכבוד יום האישה. אני בכל מקרה מנגן מוזיקה ללא הבדלי מגדר/גזע/דת - העיקר שאני מתחבר למה שאני שומע ולא אכפת לי מהשאר. אני משמיע יוצרות שאני אוהב באופן שוטף, אז השתמשתי ביום הזה פשוט בתור תירוץ כדי לקבץ לתוכנית חזקה אחת הרבה מוזיקאיות שהושמעו בתוכנית ושכיף להשמיע שוב.

    1. הילה רוח - מוזיקה לפרסומות
    2. Anna Burch - 2 Cool 2 Care
    3. Evans The Death - Catch Your Cold
    4. Priests - Nothing Feels Natural
    5. Slowdive - Don't Know Why
    6. REO - במקום אחר
    7. I Break Horses - You Burn
    8. Dane Joe - K hole
    9. Kedr Livanskiy - Za Oknom Vesna
    10. Katrin Lasko - See you in the morning
    11. יעל איזנברג - כל אחת
    12. מיטללה - כל המגירות
    13. Bela Tarr - Sway With Me
    14. Kelly Lee Owens - 8

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

    תגובות »

  • קין והבל 90210 בבארבי: עוצמתיים עד כדי פחד

    יש משהו מרגש באופן יוצא דופן בלהקה שעושה את המוזיקה שלה בשביל עצמה. זה דורש נכונות מוחלטת - כל חלקיק של ספק, או של ניסיון לרצות ולספק דחף חיצוני יבלוט ישר. אותנטיות מוחלטת היא חסרת תנאים. קין והבל 90210 היא אחת מהלהקות היחידות בישראל שאותנטית באופן הזה ואי אפשר להתעלם מזה. אפשר להרגיש מרחק מהמוזיקה, מהבוטות ומהשוני, אבל לא מהייחודיות והכנות במוזיקה שלהם שעוצמתית, לרוב, עד כדי פחד.

    הם הופיעו אמש בבארבי כחלק מערב משותף עם כוכב אניס, להקה שמגדירה את עצמה כ-"סרף רוק יווני" אבל בעצם נשמעת יותר כמו חלום קדחת אתני. חלום הקדחת של כוכב אניס הוא לא שלילי, אלא שהוא תקוע כל כך עמוק בנישה משל עצמו שזה או שאתה לגמרי איתו, או שבכלל לא. אין באמצע. במבט ראשון, נראה שלא יכול להיות שזה אמיתי. המוזיקה מזרחית-לכאורה, אבל בבירור מודעת ומתבוננת בעניין כאילו היה תופעה חברתית יותר מאשר סוגה מוזיקלית אמיתית. משהו בהתבוננות החלקית הזו לצד ההתבוססות חסרת הבושה במוזיקה מוביל לסוריאליזם בשיאו, עמוק בעמק המוזרות. לא ברור אם כבר שמעתי את המוזיקה הזו בקטעי יוטיוב ביסודי, או מה מקומה בבארבי לצד ההופעה של קין והבל שעתידה לבוא. אבל זה לא רע בהכרח: רקדניות בטן מסרטים ישנים בלופים צבעוניים על המסך, ריפים על בוזוקי, הגחכה ברורה של מה שהם עצמם עושים - הכל מודע וחביב, ואני אולי מפחד קצת אבל אני נהנה, בכל מקרה.

    עם כל הכבוד לחוויה הספציפית של כוכב אניס, ניכר שהערב התנקז לכדי ההופעה של קין והבל. אחרי הפסקה של רבע שעה ווידאו אוטיסטי שהוקרן על המסך הקטן בצד הבמה, מה שנראה כמו סרט גמר פריפריאלי מיקום מקביל, הם עלו לבמה. "זה בא מלמעלה" התחיל והקהל שאג. המילים שלי לא ראויות לכוח שהיה על הבמה באותם הרגעים - זה היה קוסמי אחושרמוטה. כמו שקין והבל עצמם שואלים: "איך זה שמכשף פשוט מתחיל לרחף?". זה לא ברור, אבל הם ריחפו והם ריחפו בטירוף. לאורך השעתיים הבאות הם הריצו מעל ל-90% מהדיסקוגרפיה שלהם, שיר אחרי שיר אחרי שיר כאילו הם היו ילדים קטנים אחוזי דיבוק. ואכן היה משהו ילדי - לא ילדותי - בהופעה הזו. הורגש שהחברות הארוכה לאללה שלהם נוכחת בכל תו שהם ניגנו, כאילו זו אפילו לא היתה הופעה אלא שלושה חברים על במה שנלחמים על הזכות שלהם להתקיים. הם אף פעם לא נשמעו כל כך באזור הנוחות שלהם. המחויבות שלהם למוזיקה היתה מוחלטת עד כדי כך שהם לא היו צריכים את קהל. מבחינתם, כל שורה היא המנון - גם אלו שכל הקהל שואג בחזרה אליהם וגם אלו שאף אחד עדיין לא הכיר. הם הונעו מהאנרגיות של עצמם כמו מכונת תנועה מתמדת, האכילו את עצמם שוב ושוב, הלאה והלאה.

    אבל מעבר להשתאות שלי אל מול הטכניקה המבעיתה שלהם והביצועים הוירטואזיים, בעיקר התרגשתי - לא רק נהניתי מהסאונד, שהיה מדהים מהרגיל, אלא שפתאום המסרים הכו בי באמת. על פני השטח נשמע שהמוזיקה של קין והבל מושתתת על אג'נדה אנטי-ממסדית אנטי-פופוליסטית כעוסה, אבל מבט מעמיק מוכיח שלעתים תכופות היא בעיקר נוגעת ברצון להיעשות אדם טוב יותר מתוך אותו הסחלה. "לוקח זמן להבין דברים", שאול זועק, לא בהכרח מתוך כעס אלא יותר מתוך קבלה. ב-"וידאודרום", כמו בסרט של דייויד קרוננברג, הקבלה של הבשר החדש יכולה גם להיקרא לא ככניעה אלא כהתעלות. לקח זמן - זה תמיד לוקח הרבה זמן - אבל קין והבל הם להקה בשיאה, וייקח זמן עד שהם ירדו ממנו.

    תגובות »