• המאזין ברדיו 234: כיסים עמוקים

    שעה של מוזיקה אקלקטית מהסולו החדש של Gaz Coombes (בתמונה), דרך שיתוף פעולה חלומי של Mitsky & Xiu Xiu ועד לאינדי-רוק הקוריאני של Say Sue Me.

    1. Gaz Coombes - Deep Pockets
    2. Cosmic Letdown - Helicopter
    3. Distractor - Video Games
    4. Mitski Xiu Xiu - Between the Breaths
    5. Deutsch Amerikanische Freundschaft - Der Mussolini
    6. Black Asteroid - Metal Drums
    7. Ekman - Eulers Lucky Numbers
    8. Infinite Music - Magenta
    9. Digital Me - הצליל המוזיקלי הראשון
    10. Bell Always - 2 Long Run
    11. Ghost Bag & Tine Fetz - Friendly Ghost
    12. Say Sue Me - Coming To The End
    13. Johnny Marr - Boys Get Straight

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

    תגובות »

  • "גרייס ג'ונס: על הבמה" - אייקון לוהט מאחורי מסך עשן

    "תמיד אומר שגרייס ג'ונס היא אנדרייטד", טוענת הזמרת ז'אנל מונה בוידאו אובר/אנדר של מגזין פיצ'פורק. "היא אישה שחורה יפיפייה והיא הגדירה מחדש מה זה אומר להיות אישה שחורה בתעשיית הבידור. בשבילי, היא גרמה לי להבין שאני יכולה להיות פרועה, חסרת פחד וחופשיה עד כמה שאני רוצה, מבלי להתנצל". בדוקו "גרייס ג'ונס: על הבמה" (באנגלית: "Grace Jones: Bloodlight and Bami") מקבלים פיסות מאותה גרייס ג'ונס שמונה מדברת עליה, אבל בניגוד לאופי הססגוני ופורץ הדרך של ג'ונס, יצרו סרט ארוך, איטי ומשעמם.

    הדוקו מניח שאתם כבר יודעים מי זו גרייס ג'ונס וצולל ישר פנימה לחייה, רק שלא נראה לי שכולם יודעים מי זו, בטח אם נולדתם אחרי האייטיז. אז כדי להשלים פערים במשפט: ג'ונס היא זמרת, שחקנית ודוגמנית, אייקון פופ אוונגרדי מג'מייקה. ריהאנה, ליידי גאגא ואפילו מדונה עומדות על כתפי הענקית הזו. בטח תזהו את פניה ואולי את השירים "Pull Up To The Bumper" או "Slave To The Rhythm". היא לא היתה כל כך פעילה בעת האחרונה, אך הבימאית האנגלייה Sophie Fiennes החליטה ללוות אותה בשנים האחרונות ולצלם את חייה. אז הדוקו מצולם בשיטת זבוב על הקיר - אין פה ראשים מדברים ושחזורים של סיפורים מפעם, אלא רק את גרייס ג'ונס בזמן אמת. זו בחירה אמיצה בשביל דוקו מוזיקלי על כוכבת שראתה זמנים זוהרים יותר וכיף לראות שהסרט לא נופל למלכודת הנוסטלגיה. מצד שני, הבחירה הזו לא החזיקה את העניין שלי במשך כשעתיים.

    הסצנות מדלגות לסירוגין וללא אזהרה מוקדמת בין ביקור מולדת של ג'ונס בג'מייקה לבין ביקור בפריז לבין קטעים בהופעה לבין עבודה באולפן לבין מי יודע איפה. האפקט הזה מאוד מבלבל. אם אתם מעריצים של ג'ונס, כנראה שתיהנו לראות אותה בנטורל, שותה מיץ קוקוס טרי בג'מייקה או צועקת בטלפון נוקיה ישן על מישהו שביטל הגעה לסשן הקלטות. את שאר הקהל זה כנראה לא ירתק כל כך. מדי פעם יש רגעים קטנים של עניין כשיש לה פליטת פה פרובוקטיבית כמו "יש לי שרירים הדוקים (tight), חבל שהכוס שלי לא כזה הדוק", או פתאום כשהמצלמה עושה זום אין על תמונה שלה עם אנדי וורהול שמבצבצת מהתיק. ג'ונס גם לא פרייארית ומסרבת להצטלם לטלוויזיה הצרפתית בסצנה שגורמת לה להראות כמו מאדאם לסבית בבורדל. אך רוב הזמן הסרט מלא בשיחות חולין ורגעים איטיים של שקט. גם איכות הצילום די ירודה - לא ברור אם בגלל שקיבלתי צפייה בסטרימינג באיכות נמוכה או שפשוט מצלמת הגונזו ותנאי התאורה הטבעיים לא עובדים טוב ביחד. מה שמוסיף צבע וקצב לסרט, תרתי משמע, הם קטעי ההופעה של ג'ונס. יש לה עדיין קול נמוך וחזק עם מלא נשמה וחיבה לפריטים הזויים כמו כובע נצנצים שלייזרים ירוקים נשברים ממנו לכל עבר. בחיים לא הייתם מנחשים את גילה לפי איך שהיא צועדת על הבמה בשמלה שחורה צמודה וכמות האנרגיה שהיא משדרת, אבל כמו שאמרו לה הקרובים בג'מייקה: "ככה זה במשפחת ג'ונס - נהיים צעירים יותר ככל שמזדקנים".

    ג'ונס כאילו שם במלוא נוכחותה מול המצלמה, אם כי מאוד חמקמקה: לפעמים המבטא שלה ג'מייקני, לפעמים אמריקאי, לפעמים בריטי, לפעמים היא בכלל מדברת בצרפתית. היא רכה, היא קשה, היא רק בן אדם כמו שהיא טוענת. אם יש משהו שהדוקו הצליח לעשות, זה לתפוס את האישה מאחורי האייקון, גם אם לפרקים, מאחורי המסכות הרבות שג'ונס מחליפה ללא הרף. עם עריכה יותר קשוחה וקוהרנטית ואולי דווקא קצת יותר התערבות וקצב זה היה יכול להיות דוקו הרבה יותר עוצמתי, על כוכבת פופ לשעבר שעדיין הולכת עם ראש זקוף ואש פנימית שלא מפסיקה לבעור. זה נמצא אי שם בדוקו, רק מאחורי מסך עשן.

    הסרט מופץ על ידי יס דוקו ויוקרן במסגרת דוקאביב

    תגובות »

  • המאזין ברדיו 233: היום בו המוזיקה תמות

    שעה של מוזיקה אקלקטית מהרוק הגדול של Iceage (בתמונה), דרך טכנו קלאסי של Model 500 ועד להמלצה המעולה של קוואמי של Hey Elbow.

    1. Iceage - The Day The Music Dies
    2. Throwing Muses - Not Too Soon
    3. Drinks - Real Outside
    4. Vanishing Twin - Telescope
    5. Xeno & Oaklander - Par Avion
    6. Model 500 - The Future
    7. DJ Healer - Planet Lonely
    8. The Beat Escape - Moon In Aquarius
    9. Exitmusic - Iowa
    10. Preoccupations - Doubt
    11. The Amazing - Rewind
    12. ריר - 10 בלילה
    13. Hey Elbow - Back to Reality

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

    תגובות »

  • המאזין ברדיו 232: אלכוהול

    שעה של מוזיקה אקלקטית עם גאראג'-פאנק שיכור מ-FIDLAR (בתמונה), פוסט-פאנק פרובוקטיבי מדורלקס סדלקס וגיטרות נינוחות מ-Ulrika Spacek.

    1. FIDLAR - Alcohol
    2. The Garden - Call the Dogs Out
    3. New Order - Age of Consent
    4. Public Image Limited - The Order Of Death
    5. Air Formation - A.M
    6. Iceage - Take It All
    7. Preoccupations - Manipulation
    8. דורלקס סדלקס - הביאו לי את ראשו של המח"ט
    9. Machine Woman - You Give Me Bristol Bass I Give You Bristol Cream
    10. Alva Noto feat. Anne-James Chaton - Uni Dna
    11. Daniel Avery - Citizen // Nowhere
    12. John Maus - Touchdown
    13. Ulrika Spacek - Lord Luck

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

    תגובות »

  • אינטרו 91 + בכורה: Bell Always - 2 Long Run

    צילום: Yael B.C

    ראיתי את Bell Always בהופעת סטודיו אינטימית. זה היה כבר לפני זמן מה, אבל נשאר לי צליל נעים באוזן - הם הזכירו לי את רדיוהד בתקופת "In Rainbows", עוד כשהם הונעו מהלב ולפני שהם נהיו שכלתניים מדי. אז יש אצל ב"א תיפוף ג'אזי קליל, גיטרה חשמלית מינימליסטית ומעל הכל קולו החם של ניר צפתי, והשלישייה אף לוקחת את זה לכיוון יותר גרמני עם שכבות של סינתיסייזרים ומחזוריות. עכשיו יוצא סינגל הבכורה "2 Long Run" לקראת אלבום הבכורה "Daylight Slowly Fades" שיצא ביולי, אז הזמנו אותם לבכורה והכרות.

    1. מי חברי הלהקה?

    ניר צפתי (שירה, סינתיסייזר), אלון פרץ (גיטרה) וקובי ארוסי (תופים).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    ניר: אלון וקובי מת"א, אני מהר אדר. אלון ואני למדנו יחד באקדמיה למוזיקה בירושלים וגם ניגנו יחד
    ב-Noria. אלון וקובי ניגנו יחד באיזה פרויקט ואת קובי אני מכיר מערב מחווה לרדיוהד שניגנו בו.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    רוק אלטרנטיבי מינימליסטי.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    חיפשנו משהו שיבטא תחושה של פולס ומחזוריות, בהקשר של מה שאנחנו מנגנים. לא מצאנו.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להמשיך ולפתח את מה שאנחנו עושים כרגע, לחדד את הדברים ולקחת את הרעיונות המוזיקליים הלאה. להכיר ולאסוף סביבנו עוד אנשים טובים ומעניינים דרך המוזיקה שלנו, כמו שהכרנו עד עכשיו.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    ניר: אני מלמד מוזיקה באופן פרטי, בבתי ספר ובמרכזים למחוננים ומצטיינים בכל מיני מקומות בארץ, אלון הוא מלחין ואומן סאונד וקובי מתעסק בשנים האחרונות בתחום היין.

    7. ממה אתם מושפעים?

    ההשפעות של כל אחד מאיתנו שונות ומגוונות, אבל מצאנו שהחוט המקשר ביניהן הוא האמירה האומנותית. שלושתנו מחוברים למוזיקה כנה ואותנטית לרעיון שמאחוריה וזה גם מה שקישר בינינו.
    הלב של ההשפעות בפרויקט הזה הוא בעיקר רוק אלטרנטיבי בריטי, מוזיקה אלקטרונית מכל מיני אזורים, קראוט-רוק וגם מינימליזם מהמאה ה-20. כשעבדנו על השירים בשנה הראשונה, מרכז העבודה היה לחפש הרבה, לזקק את ההשפעות שלנו ולבנות שפה מוזיקלית ברורה. החיפוש שעשינו היה מאוד אובססיבי ולא קל. זו הייתה דרך ארוכה אבל מאד מתגמלת. היום כשאנחנו ניגשים לנגן חומר חדש, ברור לכל אחד מאיתנו מה אנחנו מחפשים.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Cluster - Zuckerzeit

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אף אחד. זה לא יפה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    מסיבת האזנה של Boards of Canada.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אחד הדברים הכי יפים ביצירה היא החיבור עם אנשי אמנות אחרים - מפיק וטכנאי מיקס, מעצב, טכנאי מאסטרינג, אנשי קולנוע, צלמת, טכנאי הקלטה ועוד תפקידים ודמויות מוכשרות, שהתאספו מסביב, יצקו מעצמם פנימה, הרחיבו והעמיקו את היצירה ונתנו לה עומקים חדשים. המכלול הזה והשילוב בין האומנויות והאנשים עצמם נותן לכל זה משמעות ענקית.

    הופעות קרובות:
    30.4 בבוקסא ת"א

    תגובות »