פוסטים מתויגים עם רגל סברס

  • בכורה: "חיות" של רגל סברס - להקת גיטרות במטמורפוזה

    אנחנו תומכים ברגל סברס מאז שהגיע אלינו "סמל סטטוס", אלבום הבכורה הרועש והעקום שלהם בקטע טוב. מאז אף יצא לי להכיר את סולן ההרכב מיתר ענבר ולדבר איתו על מוזיקה ועל דעיכת האינדי-רוק, על כך שצריך לעשות דקונסטרוקציה למה זה אומר להיות להקת גיטרות ב-2018 ולהרכיב את זה מחדש כדי להיות רלוונטיים. הוא הבטיח שרגל סברס יהיו שם לא באלבום הקרוב, אלא בזה שאחריו, ואם הלהקה תחזיק מעמד עד אז נראה לי שזה אשכרה יקרה. אפשר לשמוע את המטמורפוזה שהלהקה עוברת כבר עכשיו בקטע החדש "חיות". השיר מתחיל בריף גיטרה עמוס דיסטורשן ומטעה אותנו לחשוב שזה עוד קטע מחורע של רגל סברס בדיוק כמו שאנחנו מכירים. אבל במקום להמשיך את הכאוס הלהקה מורידה הילוך. הסולן שר בקול נעים "אתה נמצא בדיוק במקום בו אתה רוצה להיות / עם שאר החיות במעבדה" כשמלווה אותו ליין קטן בגיטרה סטייל נושאי המגבעת ומה שנשמע כמו קסילופון צעצוע, ספק מסונתז. הבית מסתיים בהרמוניה ווקאלית מתגברת לפני שהם חוזרים בחזרה לפול פאוור בפזמון "אז כדאי שתבקש סליחה". אבל הרגעים החזקים של השיר הם דווקא בבתים, באיפוק שמת להתפוצץ. רגל סברס כנראה מבינים את זה, כי במקום לטחון לנו את הפזמון עד מיאוס השמים מתכסים בעננים בדקה השלישית והשיר עובר לקטע אינסטרומנטלי נעים ומטריד בו זמנית, משהו בין Interpol ל-Preoccupations לבין "Six" של Mansun, אחד מאלבומי הגיטרות האנדרייטד של העשורים האחרונים. אני לא מכיר עוד להקה בארץ שעושה את זה ככה ובעברית, ששותלת אינדי-רוק אמריקאי במדבר המקומי ובודקת איזה מין צמח יצא. נגלה איך הוא גדל כשאלבומם השני "אפס" ישוחרר בסוף החודש.

    רגל סברס ישיקו את "אפס" ביום שישי 23.3 בלבונטין 7 בתל אביב

  • בכורה לקליפ: רגל סברס - קדוש מאונן

    יש בארץ אובססיה לחיוכים - החל מסטיקרים ברסלבים של “תן חיוך הכל לטובה" ועד לשאלה השחוקה "למה את לא מחייכת?". בקליפ ל-"קדוש מאונן" רגל סברס לוקחים את האובססיה הזו מעבר לאבסורד, אולי בסוג של מחווה ויזואלית ל-"Black Hole Sun" של סאונדגארדן או לתעלוליו של הג'וקר מבאטמן. הקליפ עוקב אחר הרוטינה של אדום, בחור מחויך וספק קרוב משפחה של יניר האחמ"ש. הוא משפיל את התאומים במכון, נלחם קרטה ושוחה בריכות - והכל בחיוך דמוני רחב. אדום נתקל בצהוב המחויכת, ונוצרת כימיה לוהטת בין צבעי היסוד שגורמת לחידודי עפרונות והתזת חרדל וקטשופ לכל עבר. הם נראים מאושרים עד שמגיע כחול המחויך אף הוא. צהוב נדלקת עליו ואדום יוצא להלחם בו ולזכות בליבה. "קלישאות / לב דביק ,לבד מעיק / קלישאות / חונכת טוב, חונכתי טוב" זועקים רגל סברס מעל הפסאדה המגוחכת הזו, "אני קדוש מעונה / כל כך מתענג / וזה מספק / כמו סוכר". גיבורינו האדום אולי יגיע לסיפוקו המתוק, אך זה יגבה ממנו את המחיר האולטימטיבי.

    רגל סברס ישיקו את הקליפ ב-12.5 בלבונטין 7

  • בכורה: קליפ "בשמש של נתניה" של רגל סברס

    "בשמש של נתניה אני מדליק סיגרה / שהופכת לאקדח שהופך לאיבר מין" זועק מיתר ענבר, סולנה של רגל סברס. כן, הוא וחבריו מגיעים מנתניה, ומצליחים ללכוד את חוויית המגורים בעיר הסליזית באזור שרון לתוך "בשמש של נתניה", קטע פיקסיזי שמתפוצץ מרוב תסכול מיני. בקליפ החדש לא נדלקות אף סיגריות והשמים הנתניתים דווקא מעוננים חלקית. המצלמה עוקבת על פניו מלאות הזיפים של ענבר. הוא נראה כאילו שהוא בדיוק ירד מהבית לסיבוב בעיר, לחפש צרות בין המאזדות החונות וקוביות המגורים. התמונה הולכת ומשתבשת למרות שבחוץ לא קורה כלום - זה ענבר שהולך ומתערער, ורק הקריסה המיוחלת תעלה לו חיוך קטן על פניו.

    רגל סברס יופיעו בערב ההופעות האחרון בבית פתקית :(
    אלבום הבכורה של רגל סברס "סמל סטטוס" זמין להאזנה ורכישה בבנדקמפ

  • המאזין ברדיו 156: סיכום האנדרדוגים של שנת ה'תשע"ו

    בקרוב יעלה סיכום המאזין לאינדי של שנת ה'תשע"ו יחד עם הכותבים האחרים בבלוג. בגלל שהיתה לי ברשימה יותר מוזיקה ממה שהסיכום יכל להכיל, החלטתי לעשות תוכנית מיוחדת ולהקדיש אותה לאנדרדוגים, להרכבים שנמצאים עמוק בשוליים והוציאו השנה מוזיקה מרהיבה. את רובם לא תראו ברשימות אחרות פשוט כי לא היה סביבם הייפ, ועל חלקם אולי כן שמעתם אך לדעתי לא מספיק. בהרבה מקרים מדובר בהרכבים חדשים שהוציאו אי פי או אלבום בכורה וקיבלו חשיפה ראשונית פה במדור אינטרו במאזין. להאזנה לסיכום אפשר ללחוץ על פליי, או להמשיך הלאה לשמיעה סלקטיבית.

    סילבי ז׳אן - סילבי ז׳אן

    טריו תל אביבי עם אי פי אלבום בכורה שקשה מאוד להגדרה. תקשיבו למשל ל-"קשה לרקוד לבד" - מה זה, אינדי דיסקו פופ חלומי? להכרות נוספת, ראו אינטרו.

    רגל סברס - סמל סטטוס

    הרוק העברי מאוד התחזק השנה. קיבלנו לא רק את חיה מילר, אלא גם את הרכב האינדי-רוק הנתניתי רגל סברס שלקח את הפיקסיז ושם אותם בפיתה. איתי שומרי כתב ביקורת חדה על אלבום הבכורה שלהם "סמל סטטוס", והם היו פה באינטרו.

    The Meatballs - Cut to the Chase

    הרכב גאראג'-רוקנרול ממש מלוכלך וכיפי שהוציא אלבום בכורה (בקרוב ויניל), מוזיקה שיכולה להיות בקלות בפסקול הבא של טרנטינו. גם איתם עשינו אינטרו.

    Vini Vicious - Sun King

    ויני וישס הוציאו רק שיר אחד השנה, אבל כל כך אהבתי אותו שהחלטתי לכלול אותו בסיכום השנה בכל מקרה. הם מושפעים לטענתם מלהקות כמו Queens of the Stone Age ו-Interpol (ראו אינטרו) ואפשר לשמוע את זה.

    Saint God - Montefiore

    צמד המטאל-גאראג'-שוגייז הישראלי סיינט גוד הוציא אלבום בכורה שמופק ממש היטב עם שירים ברוסית וסאונד מאוד מגוון. אני מופתע שזה לא קיבל תשומת לב - עוד מידע באינטרו.

    Knees Please - Why do birds fla'

    טריו גראנג'-מטאל ממש אפל, כבד, ואיטי שהוציא אי פי שהוקלט בטייק אחד. שווה לבדוק גם את אלבום הבכורה שלהם שיצא בשנה שעברה ואת האינטרו החושפני.

    לטאות הענק מכוכב הניבירו - לטאות הענק מכוכב הניבירו

    ללטאות הענק (בתמונה הראשית) היתה שנה נפלאה: הם חיממו את אליס קופר והוציאו אלבום שמתעסק בחיזרים, תוכניות ריאליטי, ותיאוריות קונספירציה. למעשה רוב השירים כבר יצאו באלבום קודם ולואו-פיי יותר, אבל הם שידרגו את ההפקה והוסיפו מלא גיטרות עם ריפים ענקיים - ספייס רוק ישראלי לפרצווף! כתבתי על האלבום עוד כמה דברים בבכורה פה במאזין.

    The Name's John - A Place to Call Home

    אלבום בכורה להרכב פוסט-רוק צעיר ממגידו (אינטרו). בכלל סצנת הפוסט-רוק הישראלית מבעבעת (גילוי נאות: גם אני בלהקת פוסט-רוק), ובשנה הקרוב נשמע לדעתי עוד ריליסים בז'אנר.

    יאיר יונה - חרב

    המוזיקאי האקלקטי יאיר יונה הלחין פסקול אינסטרומנטלי למלחמת יום כיפור. זו יצירה מאוד מגוונת שיש בה משהו קצת פוסט-רוקי עם קטעים אינטסטרומנטליים וסימפולי קשר מהמלחמה. יאיר יונה התארח פה וכתב על הסיפורים מאחורי הקטעים של "חרב".

    Taas - Diva Replica

    הרכב אלקטרוני חדש מירושלים שמאוד מושפע מסצנת האסיד האוס של דטרויט ושיקגו (ראו אינטרו) עם אי פי בכורה טכנואידי.

    The Daily Planet - Songs

    פרויקט של ג'ינג'י צעיר ושאפתן בשם תום לוי-שטיגלר שמנגן על גיטרת באריטון (ראו אינטרו). הוא הוציא אי פי בכורה תחת השם The Daily Planet עם מוזיקה גרנדיוזית שמזכירה לי את Muse וקצת את Ed Harcourt.

    טל פוגל - אל החצר הגדולה

    אלבום שני לטל פוגל, סינגרית/סונגרייטרית מקסימה מבאר שבע. זה אלבום עם סאונד יותר גדול וישראלי לעומת הראשון, מלא רגש וסיפור שחבוי תחתיו. היה לי את העונג לשבת איתה לקפה ולראיין אותה לעכבר העיר.

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי ב-20:00

  • ביקורת אלבום: "סמל סטטוס" של רגל סברס

    חמישים שניות לתוך "סמל סטטוס", אלבום הבכורה של רגל סברס, והתמונה לא יכולה להיות ברורה יותר. אנחנו המאזינים אורחים ותו לא. הגענו לכאן כי המוזיקה הזאת הוקלטה. כי מישהו פתח לנו את הדלת. כי ככה זה עובד. הצוהר הזה שנפתח בפנינו הוא תוצאה של אקסיומה מוזיקלית: להקות מקליטות אלבומים, אלבומים מגיעים למאזינים. זו דרך הטבע. הנוכחות שלנו היא הדבר האחרון שמעניין את רגל סברס. זאת המסיבה שלהם, ואנחנו כאן כי אין סלקציה. ותודה לאל שזה ככה, כי זכינו להצצה סופר אותנטית למוחם הרותח.

    רביעיית הפאנק הזו מנתניה משחררת את אלבום הבכורה שלה תחת המטרייה של לייבל האינדי פית/קית העושה כל שביכולתו בכדי לקדם אמנים צעירים ומחוסרי תמיכה. נדמה שלא היה חסר הרבה בכדי שהמוזיקה הזאת תישאר לעד דבוקה לקירות מעושנים בחדרי חזרות ולא תראה אור. חברי ההרכב היו יכולים להמשיך לפרוק את הקיטור שיש להם על העולם ובעיקר על עצמם בסוד ולהמשיך לחיות את חייהם. לראייה, האלבום הוקלט בשנת 2013 ורואה אור רק בשנת 2016. זה המסע שלהקות צעירות נאלצות לעבור בישראל. בזכות אנשים כמו החבר'ה בפית/קית כולי תקווה שהאלבום הבא יגיע מהר יותר.

    0006361522_10

    רגל סברס: גדלו בצלחת הפטרי של נתניה

    זה מתחיל בדיבור הקצר ובצחקוקים שלפני השיר הפותח "בשבילי" וממשיך במשפט הראשון באלבום: "פעולה נואשת מספר אחד / אל תעזבי אותי לבד". כמה פאנק בשורה אחת. שגיאת שם המספר הכל כך בוטה ומכוונת הזאת היא הדרך המושלמת של רגל סברס להסביר לנו בעדינות כמה לא אכפת להם ממי שיקשיבו להם ומה הם יגידו. "בשבילי" משמש כמו תמרור ענק שזועק פאק איט: זה אנחנו וזה הכל או כלום.

    כשמסתכלים על הטקסט של מיתר ענבר בשירי הקצוות באלבום, "בשבילי" ו-"עמוד שדרה", המעגל נסגר. בשיר הפותח רגל סברס מצהירים על הכוונות שלהם ובשיר האחרון הם במודע או לא במודע חותמים את האג'נדה שלהם: "חריקת מילים ריקות מתוכן. אלו רק מילים, אז מה?". בין השיר הראשון לאחרון משתולל ענבר עם שלל מילים כמו אוננות, מציצנות, רובוטים, וגבינה צהובה. ב-"פלישת האמזונות" הוא שר על מה שנשמע כמו סרט פורנו/מדע בדיוני, ב-"קדוש מאונן" על הסיפוק שהוא מקבל באופן אירוני מדחיית סיפוקים, ו-"בשמש של נתניה", השיר הטוב באלבום שנשען על עבודת הבס החלקלקה של אסא משולם, הוא מספר על חווית שיטוט הזויה בנתניה שמתחילה בסיגריה ונגמרת ככל הנראה עם הזין ביד. בפזמון השיר צורח ענבר "הגעתי לשיא" ומשאיר אותנו להחליט האם זה שיא חיובי - או תחתית הבור.

    האלבום מלא בתובנות קטנות ומדוייקות. השיר "גבינה צהובה" הוא חוט מחשבה שנע בין הגבול של ההזוי לגאוני. בחייאת, מי לא היה שם? אתם עומדים מול המקרר המבולגן ומגלים לפתע איזה פטה יקרה מ-AM:PM שעבר לה התאריך. לא חבל על הכסף? בטח שחבל, אז אתם אוכלים אותה, תרתי משמע. הטקסט עטוף בסאונד פיקסיזי מתקופת "Surfer Rosa" והוא השיר הקליט ביותר באלבום. בין הדאחקות הרבות, מתחת לדיסטורשנים, מסתתרים גם פחד ובדידות, כמו בשיר "חלול" שמציג שימוש מגניב באפקט פלנג'ר על הגיטרה של נתנאל רצבי ובו שר ענבר "כבר מזמן שלא חלמתי בהקיץ, עכשיו אני פשוט מביט חלול". גם השיר "מתרסק" מחביא מתחת לביט המקפיץ שלו תיאור מסויט של תאונת דרכים: "ברקע אני שומע צווחה / למרבה האימה היא מפי / וזה לא משהו אישי / רק תאונת דרכים קטלנית". האלבום נגמר כאמור ב-"עמוד שדרה", מעין בלדה במונחים של הלהקה. היא מדברת על התמודדות עם חרטה ועל אומץ והופכת להמנון פאנק-רוק בפזמון בזכות שינוי הקצב של המתופף סער חסון. רגל סברס זועקים בפזמון "אם רק היה לי עמוד שדרה", שורה אשר נמתחת עד לסופו של השיר. דרך אירונית לסגור אלבום כנה ועוצמתי שלא עושה חשבון.

  • אינטרו 17: רגל סברס - נתניה רוק

    אם יש כזה ז'אנר שנקרא "אינדי רוק ישראלי" אז אפשר למצוא אותו בלייבל/קולקטיב פית/קית. הרכבים כמו ערופי שפתיים, מורה חיילת/מחליפה, ומורחת לאקום לקחו את הגיטרות העקומות מהשוליים האמריקאים, זרקו אותן לטיגון עמוק בדוכן פלאפל פרברי, והגישו אותן בפיתה עם מלא טחינה ועמבה. הריליס האחרון שלהם הוא אלבום הבכורה של רגל סברס, הרכב שמושפע מהפיקסיז ואשכרה מתים ושר בעברית על תסכול מיני, גבינה צהובה, והשמש הנתנייתית הקופחת.

    1. מי חברי הלהקה?

    מיתר ענבר, נתנאל רצאבי, אסא משולם וסער חסון.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    מיתר: אני אסא וסער למדנו ביחד בתיכון חוף השרון בשפיים, ושם התחלנו לנגן לראשונה בכל מיני הרכבים שונים ומשונים. את נתנאל פגשנו במקרה בחזרה שלו עם פראנקי והאלטר איגוז וגילינו שיש לנו טעם מוזיקלי משותף ונטייה למבוכה רצינית גם כן.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אנחנו מגדירים את המוזיקה שלנו בכול מיני צורות, כרגע ההגדרה האהובה עלינו היא מוזיקה שמתנגנת בראש של ילד בן 7 שמשחק עם צבעי גואש.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    לא מגלים.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    נראה שאנחנו מחפשים לעשות משהו חדש.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    סער מנהל את תחום הטיסנאות בהרצליה; אסא עובד בנוי בקיבוץ יקום; מיתר לומד מוזיקה; נתנאל עובד בעבודות מזדמנות ומנגן במלא להקות.

    7. ממה אתם מושפעים?

    סלינט, פוגאזי, פיקסיז, משוגע, ולהקות אינדי ישראליות סטייל אשכרה מתים , אד טרנר וכו'.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    נכון לרגע זה: "Cambodian Rocks Compilation".

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    "Lulu" של לו ריד ומטאליקה, למרות שמיתר חושב שיום אחד הוא יהפוך לקלאסיקה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    אשכרה מתים, כי אנחנו אוהבים את המוזיקה שלהם, והם לא קיימים אז זה נאדיר.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    ראיון נחמד ותודה רבה לעידו החמוד.