גיבורי גיטרה כחול לבן

יש בארץ המון גיטריסטים. כנראה חלק מהאתוס הגברי הישראלי זה ללמוד לנגן על גיטרה, כדי שיהיה אפשר לפרוט כמה אקורדים של משינה מסביב למדורה ולהראות את הצד הרגיש. אבל בעוד שרוב הגיטריסטים נצמדים לקלישאות פינק פלוידיות, הכרת הרפרטואר של "שירים וגיטרה", או באוננות גיטריסטית טכנוקרטית, מתבשלים להם בשוליים כמה גיטריסטים עצומים. אם רק הגיטריסטים בארץ היו מודעים להם ולוקחים אצלם כמה שיעורים.

הגיע הזמן לתת כבוד. ביום שישי הבא ה-26.11 יתקיים באוזןבר לכלוך באוזן מס' 20. למי שלא מכיר, זו סדרת ערבי הופעות מעולה בניצוחו של לאון פלדמן שמוקדשת כל פעם לנושא אחר. והפעם, חברי, הולכים לתת לנו בראש עם לכלוך באוזן של גיבורי גיטרה.

לכבוד המאורע המבורך, החלטתי לכתוב על גיבורי הגיטרה הישראלים. לא תראו פה חשודים מידיים כמו סינגולדות וסחרופים ורוקרים נשכחים מהסבנטיז. תראו פה גיטריסטים צעירים, בועטים, ומקוריים שבועטים בתחת כבר עכשיו וימשיכו לבעוט עוד יותר חזק. גילוי נאות - אני מכיר אישית חלק מהגיטריסטים ברשימה. הם אנשים טובים, אבל הסיבה היחידה שהם פה זה בגלל שהם יודעים לתת בראש/לקרוע את המיתרים/לנסר את הלילה.

גיבור רוקנרול - רם אוריון

נתחיל בזה שהוא ניגן בנושאי המגבעת, ויצר שם עם יחד תמיר אלברט התקפה על כל החזיתות של הוקים ומלודיות ונויז. בתור סוליסט הוא הראה לנו שהוא גם פרונטמן עוצמתי, והמשיך להרביץ בנו תורה עם הגיטרה. משהו בנגינה שלו נהייה פשוט יותר, מדויק יותר, וקורע יותר, שהוא לא סתם לוחץ על פדאל הדיסטורשן כדי להרעיש אלא משתמש בזה להביע מקסימום רגש וכאב. יש לו אפילו שיר מעולה שנקרא "גיבור גיטרה".

לא לפני יותר מדי זמן רם אוריון הראה לנו שהוא יודע את השורשים שלו, והטיף לנו רוקנרול מלוכלך ורוקבילי כמו שעשו פעם בהרכב The Come On Baby Don't Say Maybes. גם תמיד תראו את רם אוריון בהופעות של מוזיקאים אחרים ברחבי העיר בעוד יוצרים אחרים נשארים בבית. הוא נראה צנוע ושקט, בניגוד מוחלט לפרסונה החזקה שלו ברגע שהוא עולה על הבמה ופורט במיתרים. גיבור גיטרה אמיתי.

גיבור כבד - רון בונקר

רון בונקר הגיע משום מקום והעיף אותי לגמרי כשהוא הצטרף למידנייט פיקוקס. הוא יודע איך להרביץ ריפים כבדים ולהמיס את המוח עם סולואים מהשאול בסולמות מזרחיים ופדאל ווה-ווה. רון יודע לשלוט ביד רמה בסאונדים של הגיטרה שלו, ולקפץ בין סגנונות כמו כלום מה שהפך את התפקידים שלו במידנייט פיקוקס לשטניים במיוחד.

לצערי רון עזב את המידנייט פיקוקס, אבל תוכלו לראות אותו היום חושף את הצד הרגיש שלו באותה כמות של כישרון אצל אביב גאדג' וגם גבריאל בלחסן. לא אתפלא אם נראה אותו בעוד הרבה הפקות וגם בזליגה למיינסטרים, סינגולדה זה פסה.

גיבור חלל - אורן בן דוד/נועם הלפר

לאור תחרות מאוד צמודה וכשרונות מאוד גדולים, גיבור החלל הוא מפלצת חלל דו-ראשית של אורן בן דוד מ-Tiny Fingers ונועם הלפר מ-Kitzu. כל מי שראה את אורן בהופעה יודע שהוא חי, נושם, ובטח ישן עם הגיטרה שלו. הוא יודע בדיוק איך לעשות איתה אהבה ולהוציא החוצה צלילים גלקטיים, על הגבול הטעים בין הפשטות לסיבוך ועם ביצים ממימד אחר.

נועם הלפר מקיצו מוכשר לא פחות, רק שהוא הולך על מתקפה יותר ערמומית של מלודיה ורגש שמשתלטת על הגוף כמו פולשי הגופות מהחלל החיצון. נועם הוא נגן שיודע לבטא את עצמו דרך כלי הנגינה שלו, שלא מנסה להשמע כמו משהו בכוח אלא מתחבר לזרימה הטבעית שלו, נגן שיודע לנגן מוזיקה מאוד צבעונית. ריספקט.

גיבור הים התיכון - אורי כינרות

חמוש בשפם נצחי ופנדר ג'אזמאסטר, אין ספק שאורי כינרות מבום פם הוא גיבור הבלקן והסרף. יש משהו שובב בנגינה שלו שמלא בהומור, שלוקח למסיבת ניפוץ צלחות במסעדה מקומית ביוון, לריקוד עם הפאם פאטאל של הכפר, ואז לגלישה אינסופית במרחבי הים התיכון. הבחור הזה יודע לנגן ועוד בכזאת קוליות מעוררת קנאה. מה הפלא שלהקות כמו Firewater ו-Balkan Beat Box שוכרות את שירותיו? אם רק הפופ המזרחי היה לומד דבר או שניים מהמוזיקה שלו.

גיבור ג'וניור - עידן כץ

כמו רובין של באטמן, עידן כץ מ-Drunk Machine הוא גיטריסט חדש בשכונה שנמצא בדרך המהירה למעלה. כל פעם שאני רואה ושומע את Drunk Machine זה ברור, עידן יודע מה הוא עושה. הוא שמע יותר מדי גיבורי גיטרה מהניינטיז כמו תום מורלו מרייג' אגיינסט דה משין, קורט קוביין מנירוונה, ומת'יו בלאמי ממיוז, ערבב את הכל, הרים את הגיטרה, והתחיל לעשות רעש. שימו עליו אוזן.

  1. נועה says:

    מילים כדורבנות יקירי! בחירות מצויינות.
    ובענייני בונקר, הוא גם מנגן עם ג'נגו, ובל לנו לשכוח את פרויקט "דוקטור קור" הפסיכי.
    :)

  2. רועי says:

    אני מבין שבמודע הלכת על הבחירות הפחות קלאסיות וקלישאתיות. לי דווקא מאוד נוח עם קלישאות שהרי לא במקרה הן הפכו לכאלה. נכוןֿ, זה פחות מעניין לפוסט וקצת לעוס אבל אני מעדיף בכל יום נתון את אריות הדור הישן. ואולי אני בעצמי כבר סוג של דור ישן…

  3. לאון says:

    סחתיין על הפוסט, מוסיף שבונקר האליל מנגן גם עם קוואמי והתחיל בהרכב סקוויד.

  4. אחלה פוסט.
    אהבתי את הכתיבה על סגנון הנגינה של כל אחד. הרבה זמן לא קראתי התייחסות מקסימה כל כך לסגנון נגינה.

  5. אמה says:

    עידו, פוסט ממש לעניין!
    כתוב מעולה, ההתייחסות לכל אחד נכתב בטעם. השארת רצון עז לדגום בכל אחד ואחד.

  6. גיאחה says:

    בחירות נהדרות! מצטרף ומריע במיוחד לאורן ועידן.
    אבל לשים את אורי בלי לשים את עוזי, זה להפריד תאומים כשרוניים בלידתם :)

  7. ליאור says:

    אני מצטרף למגיב השני.
    מבין מאיפה באה הגישה למה שכתוב פה.

    אולם, הבחירות פה מציגות את ההיפך, ובעצם כמה המצב חלש.
    לא יודעים לנגן החבר'ה האלה.

    תשאל מישהו מאמריקה, או פולין, אחד שסתם שמע נגני גיטרה ויש לו אוזן, אחד שלא מכיר את האינדי הישראלי , הוא יגיד לך, שאלה פה ברשימה – לא יודעים לנגן.

    רמה טכנית בסיסית, מרחב הבעה מוזיקאלי מצומצם.

    מצטער.

  8. אופק says:

    אחל'ה רשימה ואני מסכים בכל לב, אבל, איש, מה לגבי צ'רלי?

  9. רועי says:

    אחלה רשימה אבל חסרים לי מאד:
    גבע אלון, רן שם טוב, גבריאל בלחסו וכמובן עוזי רמירז האגדי

טראקבאק לפוסט

  1. הגרלת כרטיסים + דיסקים ל-Drunk Machine | המאזין

התגובות סגורות.